חיות בזנות: ככה זה נראה באמת

תערוכה חדשה של האמניות, ליהי אבידן ואסיה וקסלר בוחנת את המרחב החברתי-תרבותי המאפשר את ניצולן של נשים כחלק מתעשיית הזנות והפורנוגרפיה. התערוכה זכתה לשם "היא לא כאן" והיא מוצגת עד ה-23/10 בגלריית אלפרד בתל אביב.

 

עוד באון לייף:

 

אסיה וקסלר היא בוגרת המדרשה לאמנות לשנת 2014, בהצטיינות באמנות ובחינוך. מתרכזת בשאלת מקומו של הייצוג הנשי בתרבות. בתערוכה היא תציג צילומים מעובדים, עבודות בטכניקה מעורבת, עבודת וידאו ואובייקט פיסולי. ליהי אבידן היא צלמת תיעודית עצמאית, זוכת סדרת השנה של עדות מקומית 2012. עבודותיה זכו בפרסים נוספים, הוצגו בתערוכות בינלאומיות והתפרסמו במגזינים בארץ ובעולם. בתערוכה היא תציג סדרת צילומים ועבודת סאונד.

 

בתצלומיה של ליהי אבידן מופיעים חדריהן של נשים העובדות בזנות, ייצוג מצומצם מתוך מאות החדרים בהם עובדות הנשים יומם וליל. החדרים נגלים כזירות פשע. אבידן מזמינה אותנו להציץ אל תוך המרחב האסור ולקרוא בו את הסימנים: המגבת הפרושה, הקרם ונייר הטואלט ליד המיטה, כולם רמזים לנוכחות הנעדרת של האישה העובדת בחדר ושל הגברים המשתמשים בה.

 

 

 

 

עבודותיה של אבידן חושפות אותנו באופן ישיר אל מה שאנו כחברה בוחרות לא לראות, למרות נוכחותה האדירה של תופעה זו בקרבנו. אנחנו חיים בתוך המציאות הזו, שמשתמשת באישה, הופכת אותה לאובייקט, מנצלת אותה, וזורקת חזרה לרחוב.

בעבודותיה של אסיה וקסלר חוזר ומופיע הדימוי הנשי, בין אם בתצלומים מן-המוכן (רדי-מייד) ובין אם בתצלומים של עצמה, של גופה. הנשים מוצגות כמענה לפנטזיה המציבה את האישה כאובייקט לתשוקה, אם בסרטי פורנו, ואם כחלק מתוצרי התרבות הויזואלית המקיפים אותנו.

 

 

וקסלר מנסה לחבל במנגנון ההתבוננות, המותיר את האישה כאובייקט למבט הגברי, כלי- שרת לתשוקה הגברית. היא מפעילה מניפולציות על הדימוי הישיר וכך מייצרת בעבודותיה הפרעות אשר מערערות על תפיסת הדימוי כמיני וכמגרה.

 

 

 

כל אחת מהאמניות מנסה בדרכה להחזיר את האישה ולנתק אותה מכבלי הפנטזיה המותירים אותה אובייקט מיני בלבד. 

תגובות (0)
הוסף תגובה