האושיה: נתנאל אזולאי

איפה אתה עובד באמת? בשלוש השנים האחרונות אני עובד בתאטרון בית ליסין ובתאטרון המדיטק, לעתים משחק ולרוב במחלקת הפקות, נע בין תפקיד לתפקיד. בשאר הזמן אני כותב במאקו. לעתים אני מדלג להנאתי בין חלטורות מזדמנות, ובשעות הקטנות של הלילה עובד על ספר הביכורים שלי.

 

כמה זמן ביום אתה בפייסבוק? אני קורא מעט מאד באתרי חדשות למיניהם, כיוון שרוב המידע עובר אליי דרך צינור הרשת החברתית. לא הייתי ממהר לומר שהנוכחות שלי היא תמידית ועקבית, משום שאני יודע לעצור את עצמי ולשים את הנייד בצד במקרים שמתחשק לי להתנתק מכל מה שזורם ברשת. אני לא יכול להעריך כמה שעות ביום אני מבלה בפייסבוק, אבל בוודאות אומר שיש ימים בהם השהות שלי שם היא בלתי פוסקת ויש ימים שאני מתנתק.

 

האישה שלדעתך הכי שווה לעקוב אחריה? יש כמה (והלוואי שלא תערכו את זה) נתחיל בעדי קיסר, שממלאת לי את הפיד לא רק בשירה בועטת ומעשירה, אלא גם בפוסטים קולחים, מעקצצים ומשעשעים. אני מאד מעריך אותה ואת פועלה, את מה שיוצא מהמסך שעה שאני נח לה על הוול. יש בה קסם בלתי מוגבל והחדות שלה כובשת. היא עושה עבודה מעולה.

 

אני עוקב גם אחרי רוויטל מדר, כתבת של "הארץ", שהיא פעילה מזרחית – פמיניסטית מאד בולטת בעיני, ששמה על השולחן את כל מה שלא נוח לנו לשמוע ויודעת לכתוב במילים מדויקות דברים שלא ניתן להעלות על הדעת בכלל בכל הקשור לשיח מזרחי, פמיניסטי אקטיביסטי. ושלישית ואחרונה חביבה, כי זה מין קטע כזה עם הספרה שלוש אצלי, רחלי רוטנר. נדמה לי שכל מילה נוספת מיותרת. משלושתן אני לומד המון.

 

הפנייה/תגובה שהכי רגשה אותך? אמא אחת, שמתמודדת עם יציאה מהארון של בנה הצעיר פנתה אליי לפני כמה חודשים כדי להודות לי על האופן שבו הצלחתי לחשוף למולה דעות קצת שונות ממה שהיא למדה להכיר. היא ביקשה את הנייד הפרטי שלי כדי לומר לי מילים שנצמדו לי ללב ולעולם לא ינטשו אותי. אחד המשפטים הזכורים לי ממנה היו: ?אני לומדת להכיר את הבן שלי בזכות החווויות האנושיות שאתה כותב עליהן והבן שלי הוא הרווח הכי גדול שלי?. זו תובנה משמעותית, זה נוגע ללב, זה בעיקר מחזק ומלמד על כך שהפעילות במרחב הרשת – יש לה תהודה, יש לה כתובת. למילים יש כוח.

 

הפנייה/תגובה שהכי עצבנה אותך? אדם שאינני מכיר פנה אליי לפייסבוק האישי וביקש שאמחק פוסט שכתבתי. ביקשתי ממנו שיעשה לי בלוק אם דעתי לא נוחה לו. לבקש למחוק את דעתך זה כמו לבקש למחוק אותך מהמפה, כמו גם לא להכיר בקיום שלך ובאפשרות שלך לחשוב בצורה שונה ואחרת מאחרים. היה בזה משהו אלים וברוטאלי. הוא הגיב לזה בזעם ואיחל לי מוות. איחלתי לו חיים ארוכים והמשכתי בשלי. זה הזמן לומר – אנשים מטרידים שמשתמשים ברשת כדי לפגוע באחרים זה דבר איום ונורא שצריך וראוי להילחם בו.

 

אם יחסמו את הפרופיל שלך בפייסבוק לצמיתות, מהי תכנית המגירה שלך? מצחיק ועצוב גם יחד. אני כרגע עובר ימים לא פשוטים. אני מתמודד עם חסימה שנייה ברשת החברתית אחרי שהמונים שדעתי לא נוחה להם (מה כבר אמרתי? שלום? סליחה) דיווחו עליי בכמויות עד לכדי חסימה. החסימה הראשונה הייתה ליום אחד. אכלתי מלא גלידה ויצאתי לפארק. החסימה השנייה הייתה ברוטלית למדיי – פייסבוק חסמה אותי בגלל דיווחים חוזרים בעקבות פוסט תומך שלום שהעליתי. הם עקשניים, סותמי הפיות מהצד השני של המפה. חבל לי על זה. אני בעד ריבוי דעות, יהיו אשר יהיו, בלבד שהן עומדות בכל התקנים שנוגעים לחופש הביטוי וכבוד בין אדם לרעהו. אני לא חרגתי מאף תקנון, ולמרות זאת נחסמתי על לא עוול בכפי. ניצלתי את הטור שלי במאקו, ביקשתי מאחרים שיפרסמו בשמי – וזה עבד לא רע בכלל. יותר מזה, הרבה אנשים מבקשי טובה מילאו לי את הפיד בתמיכה ואהדה בעקבות החסימה. החסימה הוסרה, אני מלא גאווה שהצדק ניצח במקרה הזה. אני לא מתכוון לסתום את הפה, בטח לא נוכח בריוני רשת. אני אהיה בפייסבוק עד אחרון המשתמשים.

 

הדבר הכי טוב שרשתות חברתיות הביאו לעולם: ריבוי ריבוי ועוד ריבוי. המון מידע זורם ברשתות החברתיות, דברים שלא חשבנו עליהם כעל אפשרות קיימת. אני מאמין גדול מאד בהכרה שהיא פועל יוצא של ידע בלתי מוגבל. זה יוצר עולם חופשי ומעשיר את חופש הבחירה שלנו כשהכל מונח חשוף וגלוי ובטעם טוב, ומבקש מאיתנו לבחור בו כל זמן שהוא חי וקיים. הרשתות החברתיות מפגישות בין אנשים, חושפות בפנינו עולמות שלא הכרנו ולעתים עשויות לייצר שינוי תודעתי. כשידע הופך נגיש, כמו גם מגוון רחב של דעות, זה מבורך.

 

הדבר הכי רע שרשתות חברתיות הביאו לעולם: סמיילים קורצים, אנשים מטרידים וכאלה שמשתמשים ברשת כדי להביא לידי ביטוי את דעותיהם השונאות. כשאלה ייעלמו מהמרחב – אולי יהיה נעים וטוב יותר.  מצד שני, כשאני חושב על זה – זה לא כזה רע. כי כשדעותיהם צפות במרחב שלנו, ניתן להילחם בהם, ניתן לגנות אותם ולסמן אותם. במובן זה, אולי הרווחנו.

 

בעיניי פייסבוק הוא: מרחב שלא ניתן להקל בו ראש. יש לו הרבה פנים. ראשית, בעיניי זה מקום שנותן ביטוי מובהק להרבה אנשים שאין להם במה ביום יום, אמצעי תקשורת מגוונים או כל דבר אחר שקשור לצורך שלהם להביע את עצמם או לתקף את דעותיהם מול האחרים. כשמנצלים את זה לטובה, אפשר להעלות כל דבר וזה מייצר שיח, לפעמים פותר בעיות ואפילו מפגיש בין אנשים. אני לא מהאסכולה שגורסת שהרשת החברתית לא מייצגת פן בחיינו. היא כן. נכון, היא לא החיים שלנו, אבל היא חלק מהם ויש לכך משמעות. הרבה מהמידע עובר דרך צינורות הרשת החברתית, ומשום שאני חסיד גמור של חופש הביטוי על שלל גווניו – העובדה שפייסבוק מאפשרת לאנשים להעביר מידע על כל סוגיו זה מול זה, מוערכת מאד ומעשירה מאד. היו דברים שלמדתי מפייסבוק, גם כאלה שלא נוח להקשיב להם. אני בעד פתיחות.

מעבר לזה, אני חושב שמה שקורה ברשת לא נשאר ברשת, וזה הצד השני של המטבע. זה מצד אחד משרת אותנו לריבוי דעות והיכרות עם שפות שונות משלנו, ומצד שני יש אנשים שמשתמשים בכלי הזה לרעה, מנצלים אותו לטובת הון פוליטי או הפצת דברי שנאה והסתה. זה מכוער בעייני, ואפשר לפעול מול זה. הדברים שקורים ברשת הם לא רק ביטוי של מה שקורה במרחב הציבורי, הם גם עשויים להתרגם לחיי היום יום שלנו. אסור שהגבול הזה יעבור, בטח לא לרעה.

 

רוב הסטטוסים שלי עוסקים ב: רוצה לומר להט?בים, רוצה לומר – הקהילה הגאה שלי אלייה אני משתייך. רוצה לומר – המוצא המזרחי שלי והחוויות שלי סביב זה. אבל אם ארד לעומק העניין, אוכל לומר בוודאות שרוב הסטטוסים שלי עוסקים במכנה משותף גדול יותר שהוא פוטנציאל בינינו לבין רענו – אנושיות והכלה. זה לכאורה דביק יותר מדבש, אבל אני עומד על זה שאם נצליח לייצר מציאות שבה לכל אחד יש מקום בה, לכל דיכוי יש מקום בה, לכל חוויה באשר היא יש מקום בה, נוכל לצלוח את מה שאני קורא אותו אהבת חינם וסובלנות. אני לרוב כותב על חוויות אנושיות או סיטואציות שאני נתקל בהן ביום יום, וזה מחבר בין אנשים. הרבה מוצאים בזה אישור לחווייה שלהם. לעתים אני שם דגש על נראות להטבית, כי להטבים הם אחיי ואחיותיי ומודעות לקהילה הגאה מאד חשובה לי.

 

הסטטוס הכי מצליח שלי: בשבוע החולף העליתי תמונה שלי עם היד בפרונט, עליה הכיתוב: אהבת חינם וסובלנות – אלה ערכים. בצירוף לתמונה העליתי את דבריי, שנגעו לאופן שבו אנחנו נוהגים האחד בשנייה באופן מבזה ואלים, ושמוטב שנקרא לאהבת חינם וסובלנות שהם נחלתנו. הרוב רוצה שקט, הרוב קורא לשלום ואהבה, ורציתי בדבריי לחזק את הקול הזה שנחלש בשנים האחרונות וסומן כפגום או בוגדני. רציתי להפיץ במרחב הרשתי טון אוהב ומכיל יותר, כי לאחרונה הוא מכיל יותר מדי ידיעות רעות, דברי הסתה ורוע. הסטטוס זכה ל-14 אלף לייקים ואלפי שיתופים, והיוזמה פרצה גבולות ואנשים העלו תמונות שלהם עם אותו הכיתוב. זה מחמם ומעצים את הלב, ויותר מהכל – מעניק מעט שפיות בזמנים קשים כמו אלה.

 

אני אעשה לך אנפרנד אם: אני לא אעשה לך אנפרנד אם אתה ממחנה אחר משלי. אני מעוניין לשמוע את עמדותיך ולהתווכח איתך, כמו גם העובדה שאני מעוניין שאתה תשמע לאלה שלי ואולי נלמד זה מזה. אבל אני אעשה לך אנפרנד אם תבקש להשתמש בחופש הביטוי כדי לתת במה לדעות שובניסטיות, גזעניות והומופוביות. זה הגבול שלי. אני לא רק אעשה לך אנפרנד – אני אעשה לך בלוק כדי להעלים אותך מהמרחב שלי. לא מעוניין באנשים כאלה שמפיצים רעל במרחב הציבורי.

תגובות (0)
הוסף תגובה