הראפרית שגדלה בתוך סיוט הטאליבן

בזמן שכל הסטודנטים חוזרים לאוניברסיטאות וממלאים את ספסל הלימודים, הסטודנטית סוניטה עליזאדה לא מצליחה לחשוב על שום דבר מלבד זכרונות על רצח ברוטלי של ילדה אפגנית קטנה. היא נמצאת רחוק משם, לומדת בבית ספר קטן ביוטה, ארה"ב, מודאגת מהחדשות שמגיעות מהמדינה בה גדלה, וכשהיא שומעת על צעירה בת 27 בשם פורקונדה שהוכתה ונרצחה לעיני עוברים ושבים בקאבול במרץ האחרון, היא פשוט לא מצליחה להירדם בלילה.

 

הסיפור של מונה מקבל טוויסט מפתיע, כי במקום ללכת לישון או להתמקד בלימודים בבית הספר, היא הולכת לאולפן ההקלטות המקומי ומתחילה לעשות ראפ:

למה אתה גורר אותי בצורה כזאת? כדי להראות את הכח שיש לך על גופי הנכנע?

למען השם, תקשיב לי קודם! אל תביס אותי באגרופים, תן לי סיכוי!

 

בזמן שחבריה מתעסקים בלימודים, הראש שלה נמצא באפגניסטן. עליזאדה (צילום מסך)

 

"בגיל הזה כבר הייתי צריכה להימכר ולהתחתן"

סוניטה מגיעה ממשפחה מוסלמית אדוקה, והיא חיה כיום בארה"ב כבר קרוב לשנה. 

היא מרגישה בטוחה כאן וכבר לא שומעת את לוחמי הטאליבן או הפצצות אוויריות מהשמיים. לראשונה בחייה היא יכולה לקבל חינוך רשמי, וללמוד אנגלית, הסטוריה, מתמטיקה ומוסיקה, והדבר הכי חשוב בעצם – היא יכולה להיות רווקה. סוניטה מדברת באומץ לב שבגיל כזה היא כבר היתה צריכה להיות נשואה ולהימכר במכירה פומבית לגבר כל המרבה במחיר.

 

בראיון מרגש,היא נזכרת בילדות שלה תחת המשטר המדכא של הטאליבן, וברעב המתמיד שתקף אותה כילדה, ומדיי פעם תמונתם של החיילים עם הזקנים הארוכים והפרצופים המאובקים. "הם היו נוראיים", היא אומרת, "אני עדיין רואה אותם בחלומות שלי".

 

משפחתה של סוניטה הגיעה במסע מסעיר מאפגניסטן לטהרן, בתקווה לחיים טובים יותר. היא מספרת שהטאליבן דרש כסף מהמשפחה שלה כדי שהמעבר יהיה בטוח, ועל הדרך גם איימו לחטוף אותה ואת אחותה. "זה היה מחריד", היא מספרת, "לראשונה בחיי הרגשתי כמו רכוש".

 

כבר מזמן היתה אמורה להימכר במכירה פומבית ולהתחתן. עליזאדה עם בני משפחה (צילום מסך)

 

מניקוי שירותים לכתיבת המנונים

לסוניטה לא היו תעודות זהות פורמליות, ומעולם היא לא קיבלה חינוך ראוי. היא התחילה להתעניין בשירה מגיל קטן וניקתה בתי שימוש של ארגונים לא ממשלתיים עבור פליטים אפגניים, כל זה בזמן שהיא לומדת את הבסיס של קרוא וכתוב.

 

היא התחילה לצפות בקליפים בטלויזיה, והתחברה לראפרים כמו אמינם והראפר האירוני יאס. במהרה סוניטה החלה לכתוב שירים בעצמה, ולמרות הקושי, היא הצליחה למצוא אולפן הקלטות כדי להקליט את המוסיקה שלה. מכיוון ששירת נשים נמצאת מחוץ לחוק ודורשת אישור מיוחד מהממשלה, היא הצליחה להקליט את הראפ שלה בסוד, בעזרתם של כמה מפיקים מוסיקליים מחתרתיים.

 

היא שרה על המלחמה באפגניסטן, ועל האתגרים שהוצבו מולה כפליטה, כילדה פועלת ובעיקר כאישה. בשנת 2014 סוניטה הגיעה לארה"ב מטהרן תחת מימון אמריקאי כדי לכתוב המנון שיביא בוחרים לקלפי באפגניסטן, הקליפ שלה זכה בפרס של 1,000 דולר, כסף שאותו העבירה לאמא, שחזרה לאפגניסטן. סוניטה היתה מאוד גאה בעצמה שהצליחה לעזור לאמה, ולראשונה היא הבינה את הכח שלה, ואת העובדה שהיא יכולה להרוויח באופן שווה ממש כמו כל אחד אחר. היא פרסמה את הסרטון שלה ב-YouTube, והסרטון זכה ל- 75,000 צפיות. "אנשים מאוד אוהבים את הוידאו, הוא מהדהד ונשים אפגניות רבות משתפות אותו".

 

נשים אפגניות מזדהות ומשתפות את הסרטון. עליזאדה באולפן הקלטות (צילום מסך)

 

משם ההמשך נהיה יותר ורוד – ארגון חברתי שהחליט לסייע לה החליט לעזור לה להגשים את החלומות שלה, להתפתח כאמנית, ולסחוף את העולם בסערה. הם דאגו לה לויזת סטודנט בארה"ב, ואפשרו לה ללמוד באקדמיה תחת מלגה מלאה.

 

המשפחה של סוניטה מעריכה ואוהבת את המוסיקה שלה, "הם אפילו מחכים לשיר החדש שלי", היא מספרת בהתרגשות. היא נהנת מהחיים בארצות הברית, ומקווה להמשיך את ויזת הסטודנט כדי שתוכל ללמוד בקולג' בעוד שנתיים. בסופו של דבר, סוניטה רוצה לחזור לאפגניסטן כראפרית לזכויות נשים. היא מבינה שזה מסוכן להיות אקטיבסטית במדינה שמרנית, אבל היא מבינה שהמדינה שלה זקוקה לאדם כמוה. "אם הצלחתי לשנות את דעתם של המשפחה שלי עם המוסיקה שלי, אז אולי אני גם יכולה לשנות את העולם".

 

צפו בראיון המלא:

 

לכתבה המלאה

 

 
תגובות (0)
הוסף תגובה