גל הטרור: הלוחמות דבקות במשימה

גל הטרור האחרון הביא לשינוי המציאות היומיומית שלנו בהיבטים רבים, ולא פסח גם על ההיבט המגדרי.

כמו במלחמת 'צוק איתן', אי אפשר להתעלם עוד מנוכחותן המבצעית של הנשים ותרומתן למלחמה בטרור. בכמה וכמה אירועי דמים, היו אלו לוחמות מג"ב, פיקוד העורף, קרקל, שוטרות ועוד, אשר הביאו לחיסולם של מפגעים ומחבלים והצילו בפועלן חיים רבים.

 

עוד באון לייף:

רק לפני ימים אחדים הייתה זו רב"ט ליחי מלכה מגדוד קדם של פיקוד העורף, שירתה למוות במחבל שדקר את חברתה לנשק בכיכר אדם, רב"ט דיקלה מגידיס. תמונתה הנחושה ממשיכה עדיין לעטר את אתרי החדשות ועיתוני סוף השבוע, כתמונת ניצחון פמיניסטית.

 


הצילה את חיי חברתה ואת חייה שלה עצמה. רב"ט ליחי מלכה. צילום: דו"צ

לכאורה, אמורה מציאות כזו לעורר שימחה וגאווה על שילובן המעשי המוצלח של נשים כשוות בין לוחמים בצה"ל אחרי שנים של מאבק לשוויון שטרם הגיע למימושו הסופי. מציאות, המוכיחה שוב את הטענה כי נשים – ככלל וכפרט –  יכולות לבצע בהצלחה כל תפקיד אשר יינתן להן, הן במטה והן בשדה הקרב. אז מדוע אם כך, התמונות הללו בהן נראות נשים לוחמות לופתות ערבים תחת זרוען, נשים פצועות וחבולות במדים וסיפורים על נשים שירו והצילו את חברותיהן וחבריהן לנשק – סיפורי קרבות, אחווה ורעות שהורגלנו לשמוע עם השנים רק מזווית גברית – מעוררות בי לצד תחושת הגאווה גם חוסר נוחות מסוים?

האם לרגע הזה באמת התפללנו? האם בכך באמת מתגלמת המהות של שילובן הערכי של נשים בצבא?

 

האם לרגע הזה התפללנו? לוחמות קרקל. צילום: במחנה

 

האמת היא שאין לי תשובה חד משמעית לכך. התחושה שלי היא עובדה קיימת והיא מגיעה אחרי שנים לא מעטות של ליווי ולקיחת חלק במאבק לשילובן של נשים בשיח ובמציאות הביטחונית בישראל, החל משירותי הצבאי בצה"ל ולאחר מכן בשב"כ ובאו"ם, דרך יוזמת 'מכתב הקצינות' במבצע 'עמוד ענן', השתתפות בקמפיין לקידום החלטה 1325 בישראל, 'פורום דבורה' – נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי' שאני נמנית עם שורת חברותיו הרחבה ועוד.

התמונות, הסיפורים והמציאות הביטחונית האיומה שבה אנו חיות וחיים מעלה בי תהיות ושאלות כגון: היכן הוא הערך המוסף הנשי שהוא כל כך חזק ואני כה מאמינה בו, היכן הוא נמצא בשדה הקרב? האם שם, ברגעי האמת הטרופים, המנותקים מכל מציאות ידועה מראש, הוא נוכח, משפיע וקיים?

 

הניחה את האבל בצד. רפ"ק מיה סטולרו עם אביה, אלכסנדר לבלוביץ ז"ל

 

ואז בין התמונות הקשות, בתוך המילים- הגיעה ההארה. הגיעה הנחמה.
"אני לא מרגישה תחושת סיפוק מכך שתפסתי את הגבר הגדול הזה ואולי השפלתי אותו" , סיפרה סמלת קרן פלדמן, לוחמת מג"ב אשר השתלטה על מתפרע בעיר העתיקה בירושלים שהתיז גז על איש כוחות הביטחון. "עשיתי את העבודה שלי".
במקרה אחר, סיפרה השוטרת רפ"ק מיה סטולרו, בתו של אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל, ראשון ההרוגים בערב ראש השנה האחרון, כי הניחה את אבלה הפרטי בצד וחרף רגשותיה טיפלה במפגעת פלסטינית בת 15 שדקרה שוטר ליד גבעת התחמושת בירושלים, וכל זאת ביום השלושים למותו של אביה.

 

הדברים הללו מתארים בדיוק רב את תרומתן הסגולית של הנשים הלוחמות במערכה הביטחונית. דביקות במשימה, קור רוח ויכולות מבצעיות גבוהות, אבל יחד עם זאת, רגישות, אנושיות, העדר אגו ושחצנות מבצעית – ביטחונית. את התכונות הללו מביאות איתן נשים לוחמות בארגז הכלים המבצעי שלהן. פה, בדיוק פה, טמונה התשובה שחיפשתי.

תגובות (0)
הוסף תגובה