ניצולת הפיגוע בפריז: העמדתי פני מתה

"את אף פעם לא חושבת שזה יקרה לך. זה היה ליל שישי בהופעת רוק. האווירה הייתה כל כך שמחה וכולם רקדו וחייכו. ואז הגברים נכנסו מהדלת הראשית והיריות החלו, האמנו בתמימות שזה חלק מהמופע. זו לא הייתה סתם מתקפת טרור, זה היה טבח. עשרות אנשים נורו ישירות מולי. בריכות של דם מילאו את הרצפה. זעקות של גברים בוגרים שהחזיקו את הגופות המתות של החברות שלהם ניקבו את היכל המוזיקה הקטן. עתיד שנהרס, משפחות שבורות לב.

 

תוך רגע. המומה ולבד, העמדתי פני מתה מעל שעה, שוכבת בין אנשים שיכלו לראות את אהוביהם חסרי תנועה. עוצרת את הנשימה, מנסה לא לזוז, לא לבכות – לא לאפשר לגברים האלה לראות את הפחד שהם קיוו לראות. היה לי מזל אדיר ששרדתי. אבל לרבים כל כך לא היה. האנשים שהיו שם מאותן סיבות בדיוק כמוני – לבלות יום שישי כייפי – היו חפים מפשע. העולם הזה אכזר.

 

מעשים כמו זה אמורים להדגיש את שחיתותם של בני האדם, והתמונות של אותם גברים חגים סביבנו כעופות טרף ירדפו אותי לשארית חיי. האופן בו הם כיוונו בקפידה לאנשים שנורו באיזור העמידה שבמרכזו הייתי, בלי שום התחשבות בחיי אדם. זה לא הרגיש מציאותי. ציפיתי שבכל רגע מישהו יגיד שמדובר בחלום בלהות.

 

להיות ניצולה של הזוועה הזו מאפשר לי להיות מסוגלת לשפוך אור על הגיבורים. לגבר שהרגיע אותי וסיכן את חייו כדי לנסות לכסות את ראשי בזמן שהתייפחתי, לזוג שמילות האהבה האחרונות שלו הותירו בי אמונה בטוב שבעולם, למשטרה שהצליחה בחילוץ של מאות אנשים, לזרים המוחלטים שהרימו אותי מהכביש וניחמו אותי במהלך 45 דקות בהן באמת האמנתי שהבחור שאני אוהבת מת, לאיש הפצוע שחשבתי בטעות שעשוי להיות הוא, ואז להבנה שלי שהוא לא. אמורי החזיק אותי ואמר לי שהכול הולך להיות בסדר למרות שהיה כולו לבד ומפוחד בעצמו, לאישה שפתחה את דלתותיה לשורדים, לחברה שהציעה לי מחסה ויצאה לקנות בגדים חדשים כדי שלא אצטרך ללבוש את החולצה המוכתמת בדם, לכולכם ששלחתם הודעות איכפתיות של תמיכה – אתם גורמים לי להאמין שלעולם הזה יש את הפוטנציאל להפוך לטוב יותר.

 

החולצה של איזבל שהוכתמה בדם. צילום: מתוך עמוד הפייסבוק שלה

 

אל תרשו לעולם לזה לקרות שוב. אבל את רוב דבריי אני מקדישה למען 80 האנשים שנרצחו בתוך המבנה, שלא היו כה ברי מזל, שלא זכו להתעורר היום ולכל הכאב שהחברים והמשפחה שלהם עוברים. אני כל כך מצטערת. אין כלום שיתקן את הכאב. אני מרגישה שזכיתי לפריבילגיה של להיות שם ברגעיהם האחרונים. ובאמונה שלמה שאני הולכת להצטרף אליהם, אני מבטיחה שמחשבותיהם האחרונות לא עסקו בחיות שגרמו לכל זה. הם חשבו על האנשים שהם אהבו.

 

בעודי שוכבת בדם של זרים ומחכה לקליע שלי שיסיים את 22 שנותיי הקצרות דמיינתי כל פנים שאי פעם אהבתי ולחשתי "אני אוהבת אותך". שוב ושוב ושוב. הבטתי אחורה על רגעי השיא של חיי. בתקווה שאלו שאהבתי ידעו בדיוק עד כמה, מקווה שידעו לא משנה מה יקרה לי, להמשיך להאמין בטוב שבאנשים. לא לתת לגברים ההם לנצח. אתמול בלילה, חייהם של רבים השתנו לנצח וזה תלוי בנו, להיות אנשים טובים יותר. לחיות חיים שהקורבנות התמימים של האסון הזה חלמו עליהם, אבל למרבה העצב לעולם לא יוכלו להגשים. נוחו על משכבכם בשלום".

 

מתוך התמונה שהעלתה בפייסבוק שלה

תגובות (0)
הוסף תגובה