לשמוע את ה"לא" בפעם המאה ? לקום ולהמשיך

כשהתחלנו ליזום את splacer, ליהי גרסטנר, השותפה שלי ואני, אמרו לנו שלהקים סטרטאפ זה כמו רכבת הרים. יש היי גבוה ויש לואו נמוך מאוד, ולפעמים הם קורים במרחק של חצי שעה האחד מהשני. כל שנה בעסק הזה של יזמות וסטרטאפ שווה לעשר שנים בכל עסק אחר.

 

לשמוע "לא" בחוץ וגם בפנים

אני לא יודעת באמת לספור כמה פעמים שמעתי את המילה "לא", לאורך כל התהליך, אפילו עד היום.  שמעתי את ה"לא" החיצוני הזה באינספור פגישות עם משקיעים פוטנציאליים. שמענו "לא", כי אמרו שאנחנו לא שייכות לתחום הזה, שלא למדנו מנהל עסקים בסטנפורד, שלא ניהלנו מעולם, שאנחנו לא באות מהתחום הטכנולוגי ועוד ועוד. ה"לא" הזה לפעמים לא היה קשור בכלל למוצר או לדבר שניסינו לעשות – אלא לעצם היותנו.

 

אפשר להבין את ה"לא" הזה שקיבלנו. התחום הזה של ניהול סיכונים והשקעות הוא לא תמיד אמתי. גם המשקיעים בעצמם לא באמת יודעים לחזות אם משהו יצליח או לא (אחרת היה להם ביזנס מאוד מאוד מצליח, וכיום מדברים על 2 אחוזי הצלחה קטנים של כל מיזם שמושקע).

 

התחושה הזו של שבר או כישלון היא לא דבר שנעלם. זה קורה לאורך כל הדרך, לא רק בשלב גיוס המשקיעים או בצעדים הראשונים. הוא דבר שקורה והוא בלתי נמנע. מי שלא מוכן לקראת הכישלונות והאכזבות – שלא ייצא לדרך. את חייבת להיות מוכנה לקראתו – כי הוא יגיע. 

 

 

בסופו של דבר, אני מאמינה ששבר וכישלון בונים אותנו – הם מייצרים התמודדות ודיבור פנימי והבנת והבהרת הדרך. גם אם נכשלת או קיבלת "לא" – זה לא מה שיקבע את ההמשך, אלא מה עשית איתו. הסיבה שליהי ואני  נמצאות איפה שאנחנו היום, היא בעיקר בגלל שידענו להישבר אלף פעמים וכל פעם קמנו מחדש.

 

להגיד "לא" גם לעצמך

מלבד ה"לא" החיצוני שאת מקבלת, מגיע גם ה"לא" הפנימי שאת אומרת לעצמך: שהרעיון לא מספיק טוב, שאולי אנחנו לא באמת יכולות להרים את זה. שזה לא יצליח, שכבר אי אפשר יותר, שאולי הם צודקים. אני לא כל כך אוהבת הכללות, אבל יכולה להגיד (וגם מחקרים אחרי הראו את זה) שנשים סובלות הרבה יותר מחוסר ביטחון והערכת-חסר של עצמנו. גם אצלנו זה היה חלק משמעותי, ועד היום הוא קיים.

 

 

יש דרך לצאת. את נכנסת למקום של נחישות והבנייה של הביטחון העצמי – כי בלעדיו אי אפשר להצליח. חייבים רמה מסוימת של ביטחון אחרת לא תשרדי ולא תצליחי גם לשכנע אחרים שאת יכולה. את מזכירה לעצמך למה את עושה את זה, למה את טובה ולמה את כן יודעת מה את עושה. הדיבור הפנימי הזה בעצמו הוא מנוע לפעולה ולתמיכה.

 

נמאס לשמוע "לא"

ואחרי כל ה"לא", החלטנו שנמאס לנו לשמוע אותו. לא רק ה"לא" של הכסף. נמאס לנו לשמוע את אי-ההכרה בנו ובמיזם שלנו. באותו רגע החלטנו שאנחנו לא מגייסות כסף למיזם, אלא מרימות בעצמנו. הבנו שאנחנו בעצם שתי בנאיות, ואנחנו יכולות להתחיל לעשות את זה לבד. וזה מה שעשינו. לשמחתנו, בביזנס שלנו יש הכנסות מהרגע הראשון, ואחרי ההצלחה הראשונית, קיבלנו את ההכרה ואת ההשקעה בנו.

יזמות היא עסק של מכירת חלומות במצגת פאוור פוינט. אני ממליצה לכל מי שיכולה, בדומה לנו: פחות לדבר, יותר לעשות – כי המציאות היא הפידבק הכי טוב שתקבלי במורד ובמעלה רכבת ההרים הזו.

 

 

וועידת יזמות אינטרנט ומובייל של און לייף ב 22 בנובמבר. מהרו להירשם

תגובות (0)
הוסף תגובה