איך נהייתי עבד לאיזשהי דת שירשתי מההורים שלי?

אני נולדתי בכפר ראמה שבגליל. זה כפר ערבי פלסטיני בצפון הארץ. אבא שלי פלסטיני יליד הכפר ואמא שלי בולגריה, מה שהופך אותי לחצי ערביה וחצי בולגריה. כשהייתי נערה התחלתי לכתוב שירים ולהלחין אותם, ומהשירים הראשונים שהתחלתי לכתוב, איכשהו יצא שאני כותבת על נשים, ועל זכותן של נשים לשיוויון. כתבתי גם על נשים מוכות, כי היה נורא בעיני עניין האלימות, שנשים הן יותר חלשות, ומוחלשות בחברה. יום אחד מישהו בא אלי ואמר לי: "אז מה? את פמניסטית?", ובגיל 13 לא ידעתי מה זה אומר. אז הלכתי וחיפשתי מה זה פמניסטית. וכשהבנתי מה זה פמניסטית, אז התחלתי להגיד: "כן, כנראה שאני פמיניסטית". זה היה הרגע שהתחלתי להתעסק בזהות שלי. מי אני?

 

עוד באון לייף:

 

ההצלחות הכי גדולות שלי בקריירה הגיעו מתוך גחמה

בלי שום קשר לערביות שלי, עברתי כאישה בדיוק באותם מקומות שכל אשה בעולם הזה עוברת. מבחינת שכר, מבחינת התייחסות לנשים, התייחסות מינית, וזה לא משנה איפה את נמצאת, איפשהו תמיד יש איזה משהו מיני באוויר, ואי אפשר להסתכל עליך כבן אדם בגובה העיניים. מגיל צעיר היו לי דעות. גדלתי כבן אדם דעתן, וידעתי מה אני חושבת על דברים. מאוד הכעיס אותי שכשבן היה מדבר בכיתה או בבית, כולם קיבלו את מה שיש לו לומר, וכשהבת דיברה, אז ?מה היא מבינה. היא במחזור?. כאילו שהכל אצלנו מגיע מאיזה עולם אימפולסיבי, גחמתי, רגשי. וגם אם כן, אז מה? אז שיבוא מעולם רגשי. מה רע בעולם הרגשי? זה שמסתובבת חצי אוכלוסיה שאין להם רגשות זה לא אומר כלום. זה שיש לנו עודף רגשות, זה רק בשביל לפצות על החצי השני. אל תתביישו לעולם מזה שאתן רגשיות, גחמתיות. מה רע בגחמות? כל הצלחה אדירה שהייתה לי בחיים שלי, ויש לי כמה למנות, באה מתוך גחמה ואסור להתבייש בזה.

 

צפו בנאום המלא של מירה מתוך כנס ?נערות מנהיגות שינוי? של און לייף ועיריית הרצליה:

תגובות (0)
הוסף תגובה