דמיינו איך נראית ההצלחה שלכם

מגיל צעיר יכולתי תמיד לדמיין מה אני רוצה להיות. ואני תמיד רציתי להיות האיש של "היה היה". תמיד רציתי לדעת את כל התשובות להכל, וכל הזמן אמרתי לעצמי: "וואי, שאני אגדל אני אהיה מדענית. אני אגלה דברים שאפילו ?היה היה? לא היה יודע". מחשבה נוספת שהיתה לי, היתה הרצון להיות ?החתול הסמוראי?. לא בגלל שהוא מגניב, רץ ורב מכות, אלא מסיבה שונה לחלוטין.

 

עוד באון לייף:

 

בגיל 5 קראתי משהו על הסמוראים שמאוד עניין אותי. קראתי שנקודת ההנחה שמובילה אותם, היא שמראש הם כבר מניחים שהם מתו, ולכן כל מה שהם עושים כל יום זה רק עוד יום אחד לחיות. כלומר, אין להם באמת מה לאבד. וזאת הסיבה שהתחלתי לעשות קראטה אפילו בגיל חמש, למרות שבהתחלה התחלתי בהתעמלות אומנותית. יום אחד אמרתי לאמא שלי: "תשמעי, זה לא אני. אין לי את הקואורדינציה לזרוק את הכדור הזה”. ויכולתי לדמיין שאולי בעוד עשרים שנה קדימה תהיה לי חגורה שחורה, וכל יום אני אדע שזה היום האחרון שלי עלי אדמות, וברגע שאני יודעת שאין לי יותר מה לאבד, זה החופש הכי אמיתי שיכול להיות. 

 

יכולתי לדמיין את עצמי עוד עשרים שנה קדימה. ד?ר קירה רדינסקי (צילום: בני גמזו לטובה)

 

במסגרת העבודה על הדוקטורט התחלתי לבנות מערכת שמנסה להסתכל על תבניות בהיסטוריה ולנסות למצוא מה משותף ביניהן. הבעיה הייתה קצת יותר מורכבת ממה שיכולתי לדמיין, כי הייתי צריכה לבנות תוכנת מחשב שממש קוראת, כמו שבן אדם היה קורא, כמו שאנליסטים עושים ניתוחים על טקסטים, מתוך מטרה להכליל אותם ולמצוא תבניות, ובשביל זה היינו צריכים להביא נתונים של חדשות. בהתחלה הבאנו נתונים של חדשות מ- 1800 עד היום. היום, אותה מערכת היום כבר ממש קוראת מאנציקלופדיות.

 

?הצלחנו לחזות שמחירי האייפד יעלו?

אז מה המערכת עושה? היא קוראת אותם, מחפשת תבניות היסטוריות שחוזרת על עצמן. בשלב הראשון אמרתי: "בוא נצפה משהו שממש מעניין אותי, למשל – מחירי האייפד", כי הייתי צריכה לקנות אייפד. המערכת אמרה שמחירי האייפד יעלו, למה שמחירי האייפד יעלו? בגלל צונאמי ביפן. המערכת אומרת משהו כזה: "אם יש צונאמי ביפן, זה יפגע במפעלים על החוף, אותם מפעלים על החוף מספקים חלק מהסחורה למפעלים אחרים בסין, והמפעלים אלה מייצרים את האייפד", והמערכת ראתה בעבר שיש מחסור במשהו אז המחירים עולים. 

 

צפו בנאום המלא של ד?ר קירה רדינסקי:

תגובות (0)
הוסף תגובה