המועדון האקסקלוסיבי של גברים כמו בנט ומגל

בהצהרת אמונים זו, פתח אתמול בבוקר ח"כ נפתלי בנט, שר החינוך וראש מפלגת הבית היהודי, את ההודעה הדרמטית שלו בעניין ינון מגל, שאחריה תאר את הסנקציות שנקט בהן נגד מגל: נזיפה, והדחה מראשות הסיעה.

 

אז תנו לי להסביר לכן מה קרה כאן: לא קרה כלום. מדובר בסה"כ ב"דיל" טיפוסי בין גברים במעמד הגמוני, כדי למזער נזקים ולהמשיך כאילו כלום. השר אורי אריאל נתן גם הוא גיבוי מתוקשר מלא למגל, באמרו שהוא "לא מכיר את הגברת שכתבה את הפוסט" וש"אנחנו לא יודעים מה האמת". שתי אמירות קלאסיות של האשמת הקרבן, שמצטרפות לכל חורשי וחורשות רעתן של נשים המייחסים (תמיד) מניע אינטרסנטי לתלונה והצגתה הכוזבת (שכן האיש הודה) כ"תלונת שווא", ולאלו שבית המשפט, עליו הם עולים ביומיום עם D9, הופך עבורם לערכאה הנורמטיבית העליונה והיחידה לבדיקת העוון.

 

בנוסף, מי שתתפוס את מקומו של מגל כיו"ר הסיעה, היא חברת הכנסת הטרייה שולי מועלם. הבחירה באשה, משיחותיי אתה – אחת שיש לה אמירה עקרונית נגד יחס רע לנשים, מעלה תהייה על "Pay Off" – תשלום דמי שתיקה, שיסייעו לבנט ללכת עם (ינון מגל) ולציבור להרגיש בלי (מי שנחשף כמטריד לכאורה). שתיקתה נמכרה אפילו לא בנזיד עדשים – אלא בכבודנו כולנו.

 

 

הודעת ההתנצלות הכי חצופה שתקראי

עיתונאית חושפת בפוסט בפייסבוק שח"כ ינון מגל הטריד אותה מינית בעבר. מגל, בתגובה, מפרסם הודעת התנצלות אבל מרשה לעצמו לכעוס על השיימינג ברשת החברתית. אין גבול לחוצפה

לטור המלא

 

מה שהיה על נשות הבית היהודי לעשות, למען ציבור הנשים אותו הן מייצגות, הוא לאיים בהתפטרותן. אני מניחה שהיא לא הייתה מתממשת, שכן המחיר הציבורי של התפטרות כזו היה גבוה מדי עבור הבית היהודי, ומגל היה מודיע בסופו של דבר על התפטרותו מהכנסת.

 

לפני שאתן מאשימות אותי בפרנויה, חשוב לי לציין שבשנים בהן אני חשופה לנעשה בפוליטיקה, בארגונים ובמגזר הציבורי, נתקלתי לא פעם בדילים כאלו בין גברים בעמדות כח. פעם אחת, לדוגמא, נתפס בכיר במשרד ממשלתי, בהטרדה מינית מהחמורות. מדובר באחד שכבר הגיע מספר פעמים קודם לכן לכותרות בנסיבות דומות ותמיד נמצא הדיל שסייע לפטרונו הפוליטי להחליק את העניין ולהשאירו בעל השפעה וכח במערכת. באירוע האחרון, הפטרון כבר ישב מאחורי סורג ובריח, אבל רשת הבטחון שפרש עדיין פעלה. המוטרדת (אותה ליוויתי) אוימה, שתלונה במשטרה תבטל את תלונתה בנציבות שירות המדינה, ואז לא ימוצה עמו הדין המשמעתי והארגוני. לכשמשכה את תלונתה במשטרה, הופרש האיש לגמלאות ואז נמסר לה שמאחר ואינו עובד מדינה יותר – לא ניתן לדון בתיק, והוא נסגר. תוך זמן קצר פגשה את המטריד במסדרונות המשרד כיועץ חיצוני בכיר בתשלום.  

 

כשאתן נתקלות בסיפור כזה, שגורם לכן לתחושת חוסר נוחות ואתן לא יודעות להסביר לעצמכן למה – חפשו את הדיל, את ה"אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" של המועדון האקסקלוסיבי הזה של גברים כמו בנט ומגל, שמותר להם הכל.

 

 

נחזור לטקסט המכונן של בנט מאתמול בבוקר:

"אני רוצה לפתוח בהתייחסות לארועים"

האירועים אינם באמת "אירועים", אלא שתי נשים המתארות בפייסבוק הטרדה מינית בוטה, העוברת על האיסורים הקבועים בחוק. מגל אישר לפחות את אחד הפוסטים, בתגובתו המידית בפייסבוק. זו התגובה שדרשה כנראה מזעור נזקים. בהחלט נחמד היה, לו הייתי זבובה על הקיר, בחדר בו הוא (אולי ולכאורה) ננזף על נמהרות תגובתו.

 

חברי נפש

ההדגשות, ע"י הפסקות קלות בדיבור, הרמת מבט והדגשת ההברות במילים החשובות לדובר, אינן מקריות. זוהי תורת הרטוריקה הבסיסית ביותר, זו שכל תלמיד/ה במדינות דוברות האנגלית (מהן בא בנט) לומד/ת בבית ספר. ככה מושכים את תשומת הלב למה שהדובר רואה בו את העיקר: ינון הוא חבר נפש שלו והוא אוהב אותו ואת משפחתו.

 

משמעות הדברים בסאבטקסט הסולידרי בין גברים: נפנוף האצבע המורה בתנועת "נו נו נו" (על כך שהעניין התפרסם, בעיקר), ענישה למראית עין כדי להרגיע את הציבור, ומשם העניינים ממשיכים כרגיל.

 

הדברים אינם צריכים להאמר על ידי שליח ציבור

צמצום הטרדה מינית, שהיא חדירה גסה, אלימה ודורסנית למרחב הרגשי של נשים וחילול תחושת הביטחון האישי שלהן, כבודן והמרחב הפיזי שלהן, לכדי "אמירה", נותן לנו הצצה לגרסת עורכי הדין ולכתב ההגנה, אם וכאשר יהיו כאלו. כי מה כבר קרה כאן? מה היא מיתממת? כולה, כמו שהגיב מגל, "דיבור בין ידידים".

 

בנט מסלף כאן מגמתית את המציאות פעמיים: בעניין ה"אמירה", ובכך שינון לא היה אז עדיין שליח ציבור, וגם היום – הוא נבחר ציבור, בשכר, שמחציתו משולם ע"י נשים.

 

אז מה עכשיו?

למרות ההתלהבות של חלק מהציבור מהאחריות שלקח עליו ינון מעגל למעשיו – הוא בעצם לא לקח שום אחריות. הוא סגר דיל טבעי עם בנט, למזעור נזקים, במהלך אסטרטגי מבריק, שכלל את מעגל שתיקת הכבשות והגנה נבחנית על ידי כלבי השמירה של ההגמוניה הפטריארכלית (ע"ע אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ').  

 

 

הבעיה מבחינתם, היא בעיקר העובדה שמגל נתפס. המעשה עצמו, תויג כ"אמירות" ונשאר בתודעתם מאחור. הכל תלוי כעת בנחישות המוטרדות להמשיך עם זה עד הסוף. וזה לא פשוט – כי גם כשזה נעשה בגלגול עיניים השמימה וליפוף הציצית, מסע האשמת הקרבן כבר יצא לדרך. 

תגובות (0)
הוסף תגובה