האושיה: דפנה טלמון

 

איפה את עובדת באמת? אני צלמת סטילס. מתמחה בעיקר בצילום הקשר המיוחד בין אנשים לחיות המחמד שלהם – פטוגרפיה. ואני גם אשת תוכן – מנהלת מדיה חברתית. וגם דוג/קט-סיטרית ששומרת על בעלי חיים בבתיהם כשההורים נוסעים לחו?ל. כן כן, אני גרה בבתים, שומרת ואוהבת את בעלי החיים וגם שומרת ודואגת לבית.

 

כמה זמן ביום את בפייסבוק? פייסבוק הוא כמו נר התמיד, יש טאב ששמור לו והוא פתוח ברקע.

 

האישה שלדעתך הכי שווה לעקוב אחריה? אין לי אישה אחת. יש נשים שמצחיקות אותי, יש שגורמות לי לחשוב, יש שעושות לי סדר במחשבות, יש שמעוררות אותי פוליטית, יש שמפרסמות תמונות של בעלי חיים. ויש את צי החברות שלי, האחיות שלי. וסבתא שלי בת ה-92 שיש לה פייסבוק. אישה אחת, קשה לי לבחור.

 

הפנייה/תגובה שהכי רגשה אותך? לפני כמה שנים, אחרי שהכלבה שלי נינה הורדמה הייתי אפופה במצב רוח ממש ממש גרוע, בלי שראיתי איזשהי נקודת אור בכל יום שעבר. ואז קיבלתי את ההחלטה, לנסות למצוא משהו אחד חיובי בימים הנוראיים שעברתי. נקודת אור אחת קטנה ביום. חשבתי לעצמי שלא יכול להיות שלא אמצא משהו אחד, שטותי ומטופש ככל שיהיה, אבל משהו שיהיה ה?חיובי יומי? שלי. ומאז מדי יום, בדרך כלל לקראת סוף היום, אני תוהה ביני וביני מה היה ?חיובי יומי? של היום. החלטתי לפרסם אותו בפייסבוק, כמו מעין מחוייבות לקוראים שלי ולעצמי. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא בנאדם חיובי מדי, אני ציניקנית לא קטנה, אבל אחרי שעבדתי על עצמי במרץ השריר הזה עובד מעולה. וכולי מכויילת לחייך יותר. כשאנשים פונים אלי ומספרים לי איך הם עושים ?חיובי יומי? עם הילדים שלהם לפני השינה. זה מרגש בטירוף, ואני חושבת שזה כלי נהדר לכל אחד מאיתנו.

 

הפנייה/תגובה שהכי עצבנה אותך? למזלי אני לא זוכרת. אני מתעצבנת מהר ושוכחת עוד יותר מהר. בטח תגובות פוליטיות נבובות. ובאופן כללי מי שנכנס אלי הביתה לא יטיל את גלליו על השטיח במרכז הסלון, אותו כנ?ל בפייסבוק שלי. חסר למי שרק מנסה להפשיל את המכנסיים. בעיטה והוא בחוץ.

 

אם יחסמו את הפרופיל שלך בפייסבוק לצמיתות, מהי תכנית המגירה שלך? לפתוח יוזר נוסף ובינתיים להשתולל אל מול אלפי העוקבים שלי בטוויטר?

 

הדבר הכי טוב שרשתות חברתיות הביאו לעולם? היכולת להציג את המחשבות, את הצילומים, את המוזיקה שלי, את ההגיגים. את הדעות שלי. את הנפש ההיפראקטיבית. אותי. וגם כמובן להכיר אנשים טובים, חברים אמיתיים, בכל עיר ובכל ארץ אליה אני נודדת.

 

הדבר הכי רע שרשתות חברתיות הביאו לעולם? בדיוק אותו דבר. כהיפר אקטיבית זה מציף אותי, מפריע לי, לא מאפשר לי להתרכז בכלום ואני במסע קפיצות לא לינארי. בקיצור – טיים קילר. אבל איזה כייף.

 

בעיניי פייסבוק הוא: במה, ספינת פירטים של לונה פארק תל אביב, מגרש משחקים, הרבה שמחה ואהבה, חברויות חדשות, עזרה הדדית, הזדהות, התארגנויות, וגם המון כעס ושנאה. כיכר העיר. מיקרו קוסמוס דחוס. והוא גם הויטרינה של האמנות שלי, של אורח החיים שלי, של הנסיעות שלי, של בעלי החיים האהובים שלי.

 

רוב הסטטוסים שלי עוסקים ב: מה שמכעיס אותי, מה שמצחיק אותי, מה שצילמתי, חתולים, כלבים, הבית הבא בו אשמור למישהו על הכלב/חתול/תרנגול או כל בעל חיים אחר. מראה רבת פיאות שמציגה אותי. זה יכול להיות סטטוס כעוס או עצוב, פוליטי, כואב או מצחיק ושנון בטירוף.

 

הסטטוס הכי מצליח שלי: לא זוכרת אחד, זוכרת שניים: הראשון, תמונה (סלולרית, רחמנא ליצלן) של סבתא שלי בת ה-91 לוגמת בירה קרה בשישי בצהרים, שברה את האינטרנט. השני, סיפור מותה של כלבתי נינה וההספד שכתבתי כולל כתבה שליוותה את היום האחרון והתמונה הלא תתואר, שאם הייתי מביימת אותה לא הייתי מגיעה למה שקרה באותו יום אביבי באפריל 2012.

 

אני אעשה לך אנפרנד אם: אם אתה חוגג יומולדת היום יש לך סיכוי. אם במקרה עברתי על רשימת החוגגים היומית ואין לי מושג מי אתה ומה אתה, האצבע שלי קלה על האנפרנד. אחלה שיטת סינון.

תגובות (0)
הוסף תגובה