אז הגינקולוג אמר: 5 דברים שכדאי לבדוק שוב

1. "לכולן כואב במהלך קיום יחסי מין"

זו אחת האמירות הרווחות בקרב רופאי נשים למטופלות, בעיקר צעירות. "ישנם עדיין רופאי נשים שאומרים למטופלות צעירות שמתלוננות על כאב במהלך יחסי המין ש'ככה זה אצל כולן', 'תמשיכי, זה לא אומר שמשהו לא בסדר', 'זה יסתדר אחרי הלידה הראשונה' או אפילו משפט כמו 'את צרה מדי'", מסביר ד"ר בני שכטר, מומחה לרפואת נשים, מילדות וסקסולוגיה ואסתטיקה גינקולוגית.

 

לטענת ד"ר שכטר, שום מטופלת בשום גיל ושלב לא צריכה לקבל את התשובה הזו מהגניקולוג שלה. "אם אחרי פעמיים-שלוש ראשונות עדיין כואב יש לבדוק האם קיימת בעיה אנטומית או דלקת או בעיה פסיכולוגית או בעיה אחרת. מומלץ לפנות לחוות דעת שנייה או למומחה בתחום כאב ביחסי המין. אין באמת דבר כזה 'את צרה מדי' הרי תינוק יכול לעבור במערכת הזו, מה שאומר שבהכרח מדובר באזור גמיש", מסביר ד"ר שכטר.

 

2. "הדרך היחידה לטפל בנשים הסובלות ממיומות היא לבצע כריתת רחם"

רוב הרופאים כיום דוגלים בפתרון של כריתת רחם למיגור המיומות מתוך המחשבה ש"אין רחם – אין מיומות, ובמיוחד אם האישה כבר סיימה את תכנון המשפחה, שהרי הרחם סיים את ייעודו."  אולם האם הניתוח הפולשני הזה באמת נחוץ? מעטים הרופאים שינחו את המטופלת לדרך אחרת, שאינה כרוכה בניתוח פולשני ובאובדן הרחם והפוריות לצמיתות (שלא לדבר על שלל תופעות נוספות והסיכונים הנלווים לניתוח): טיפול אולטרסאונד ממוקד. טיפול האולטרסאונד הממוקד במיומות מתקיים בחדר MRI בבית החולים שיבא והוא כלול בסל הבריאות. המטופלת שוכבת על הבטן על גבי מיטת MRI, מקבלת זריקת טשטוש כדי להימנע מתזוזות ובעזרת טכנולוגיה חדשנית הרופא המטפל ממקד את גלי האולטרסאונד לנקודה מדויקת במיומה ומטפל רק בה. ללא ניתוח, ללא סכין, ללא צלקת.

 

 

3 שאלות שאת חייבת לשאול לפני שאת בוחרת רופא נשים

בחירת רופא או רופאת נשים, שכמעט תמיד מלווה את האישה לאורך שנים רבות, נעשית בדרך כלל בגיל צעיר בו האישה שעודנה נערה עדיין לא יודעת מה יהיו הצרכים שלה בעתיד. אחת ההחלטות הרפואיות המשמעותיות ביותר בחיי של אישה נעשית ברוב המקרים ללא בדיקה אמתית או מחשבה על העתיד.

 

למה זה קורה ומה אפשר לעשות? כדי להבין את הסיבות ולגלות את האפשרויות לחצי כאן

 

3. "אם יש לך הפרשות זה אומר שיש לך פטרייה"

נשים רבות סובלות מהפרשות וגינליות במהלך חייהן, אולם רופאים רבים רושמים באופן אוטומטי, לעתים מבלי לבדוק, נרות ומשחות, חלקן אנטיביוטיות, מתוך ההנחה כי מדובר בפטרייה. "לא כל הפרשה מעידה על דלקת או על פטרייה ובשלב הראשון כדי לבדוק במה מדובר חייב הרופא לבצע בדיקה וגינלית לזיהוי ההפרשה", אומר ד"ר בני שכטר, "מי שקיבלה בעבר כמה סבבים של אנטיביוטיקה, משחות ונרות ועדיין סובלת מהפרשה – כנראה שלא מדובר בפטרייה על אך שיש רופאים שימשיכו לרשום את אותו טיפול. אחרי בדיקה וגינלית, יש לעבור תרבית. ובכל מקרה חשוב לומר שיש נשים שסובלות מהפרשות ולא מדובר במשהו חריג. בדיוק כמו שיש אנשים שמזיעים הרבה ויש כאלו שלא מזיעים בכלל".

 

4. "כל ציסטה בשחלה – מסוכנת"

מסתבר שרוב הציסטות המופיעות בשחלות הן פונקציונליות ונעלמות מעצמן ללא טיפול. "צריך רק מעקב. ציסטות הן תופעה שכיחה בגילאים הצעירים, כמעט כל ביוץ יכול להפוך לציסטה. הדרך למעקב סדיר היא בדיקת אולטרסאונד אצל הגינקולוג", אומר ד"ר שכטר.

 

5. "כל הגלולות מתאימות לכולן"

גינקולוגים אמנם נוטים לרשום גלולות כאמצעי מניעה כמעט לכל מטופלת, אולם לא תמיד הם יודעים לעשות את השידוך המתאים. לפני כמה שנים יצאה הנחיה חדשה וחד-משמעית, לפיה אסור לנשים הסובלות ממיגרנה עם אאורה (הפרעה תפיסתית שנחווית על ידי חלק מהסובלים ממיגרנה. מתבטאת כתחושה של אור מוזר, ריח לא נעים,  קול חריג או מחשבות ותחושות מבלבלות) ליטול גלולות למניעת הריון עם אסטרוגן (הורמון נשי). הסיבה לאיסור טמונה בקשר שנמצא לראשונה בין מיגרנה עם אאורה, המתבטאת בהפרעות בראייה, לבין שבץ מוחי. התחליף שעליו ממליצים המומחים: נשים שסובלות ממיגרנה עם אאורה יוכלו להשתמש באמצעי מניעה שכוללים הורמון מסוג פרוגסטרון.

 

 

מאחורי המחקר וההנחיה עומדים ד"ר אמנון מוסק, סגן מנהל המחלקה לנוירולוגיה באיכילוב, ויו"ר החברה הישראלית לכאבי ראש ופנים, פרופ' נתן בורנשטיין, מנהל היחידה למחלות כלי דם של המוח במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב) ויו"ר איגוד הנוירולוגים, ופרופ' דני זיידמן, יו"ר החברה לאמצעי מניעה. את ההנחיה העבירו בזמנו לכל הרופאים המטפלים – רופאי משפחה שמאריכים מרשמי גלולות, גינקולוגים ונוירולוגים, אולם כדאי שגם נשים הסובלות ממיגרנות ידעו זאת.

 

"לגבי גלולות בכלל, יש מיתוס, שגם חלק מרופאי הנשים מאמינים בו, לפיו גלולות מסרטנות", אומר ד"ר שכטר, "אולם האמת היא לפי המחקרים העדכניים ביותר שגלולות מעלות במעט את הסיכון לסרטן השד ומורידות במעט את הסיכון לסרטן רירית הרחם והשחלות, ושני אלה מתקיימים באותו שיעור. מה שכן, סרטן השד אפשר לגלות מוקדם, בעוד שסרטן רירית הרחם וסרטן השחלות קשה יותר לגלות בגילוי מוקדם. אפילו נשים הנמצאות בסיכון לפתח סרטן השד, למשל אלו שיש להן רקע משפחתי או נושאות את המוטציה brcaנוטלות לעתים גלולות על אף העלייה בסיכון, מתוך המחשבה שאחרי סרטן השד יותר קל להטיל מעקב רציף".

תגובות (0)
הוסף תגובה