2015: הכתבות הוויראליות של השנה

המטרה: לסיים את הערב עם בחורה שיכורה

תמוז קולבר | 9,300+ שיתופים

הכתבה הכי ויראלית שלנו השנה היא שיחה פתוחה, חשופה וכנה, אולי כנה מדי, עם שני גברים שמודים בפה מלא שהם אימצו את האלכוהול כ"כלי עבודה" המסייע להם לסיים את הלילה עם בחורה זרה במיטתם. זו הכתבה שהוציאה אתכם מהכלים והפכה לשיחת היום שעות ספורות לאחר פרסומה. הדברים המחרידים שאמרו הגברים בטבעיות מוחלטת, עם אפס לקיחת אחריות ואפס תחושת אשם הטרידו, הגעילו וזעזעו רבים.

 

תמוז קולבר חשפה כאן את תרבות האונס במיטבה, את הנורמליזציה של אונס בחיי הלילה, של סקס עם נשים שיכורות, מתנדנדות ומקיאות שאין באפשרותן להתנגד.

 

מתוך הכתבה:

בכל ערב אתה מכיר מישהי ומצליח לכבוש אותה עד כדי סטוץ?

"אמיתי איתך, אני לא ליידיז מן. בחיי הלילה כשאתה לא נראה כמו עוז זהבי או מפוצץ בכסף יש לך שתי אופציות – לא לזיין או להנמיך סטנדרטים. וגם כשאתה מנמיך סטנדרטים, הישראליות הן עם קשה, לא סתם יש לכן מוניטין חרא בעולם, חושבות שהכוס שלכן עשוי מיהלומים. אז אני מוצא את השבורות ואז יש על מה לדבר".

 

תוכל להגדיר את המונח "שבורות"?

"שיכורות מאוד או פצוצות מסמים. לא ברמה שמאבדת הכרה ומגיעה למיון, אבל נניח קיא כמעט תמיד נכנס לסיפור איכשהו".

 

 

מחאת צרכני הזנות: לא רוצים לשלם הרבה

מורן מימוני | 5,700+ שיתופים

מורן מימוני סיקרה את המחאה החצופה ביותר שניתן להעלות על הדעת: מחאת צרכני הזנות. האנשים שמשלמים על מין הגיעו למסקנה שנמאס להם לשלם הרבה כסף על הזכות לעשות בגופה של אישה מה שבא להם וממש כמו מחאת הקוטג' הם דורשים להוריד מחירים. הכתבה שזורה בציטוטים מחרידים של גברים המבקרים אצל נשים בזנות שלא השאירו אתכם אדישים.

 

מתוך הטור:

טרנד המחאות והלחץ של יוקר המחייה הגיעו גם אל צרכני הזנות, שחשו שהם משלמים יותר מדי עבור האפשרות לעשות באדם אחר ככול העולה על רוחם. הם החליטו לייצר לחץ על הנשים, במטרה לגרום להן להוריד מחירים. איך זה עובד? אולי ההבהרה הזו תעזור (כל הציטוטים מובאים מהאתר "סקס אדיר – פורטל הסקס הגדול בישראל" ומעמוד הפייסבוק When He Pays):

 

"איכשהו יוצא שככל שמשלמים יותר – מקבלים פחות… ורד, עליה דווח בפירוט והתבררה כנפילה חזקה, לא מוכנה לרדת וגובה 450 ש"ח לשעה. כלנית בולעת החרבות חוזרת לילדיה בעוד מספר שעות. לא ביקרתי אותה עקב בעיות תקשורת, אך הדיווחים מלמדים שהיא נתנה שירות שאין כמוהו. אישה יקרה, זונה מדהימה, וכל זאת בפחות מ-400 ש"ח לשעה. כלנית מחזקת את רוח המחאה. עוד מעט קט, חברים חרמנים, ואנחנו נשטוף את העולם בזרענו הסמיך והדביק. הן לא יידעו מהיכן זה הגיע".

 

 

התחתונים שיחסלו את שוק מוצרי ההיגיינה לנשים

אור סופר | 4,900+ שיתופים

שלוש נשים – האחיות התאומות ראדה ומיקי אגרוואל וחברה שלהן אנטוניה דנבר-יצרו את THINX, תחתוני-פטנט בטכנולוגיה חדשנית במטרה להעלים את הצורך בטמפונים ובתחבושות בזמן המחזור החודשי. הכתבה הכתה גלים כיוון שהנשים הללו הציעו פתרון ייחודי וראשוני לימי המחזור המעיקים- לא עוד טמפונים ותחבושות במחירים בלתי הגיוניים לחבילה בודדת אלא תחתונים רב-פעמיים במחיר שפוי ובלי לנצל את העובדה שנשים מדממות פעם בחודש. חובת קריאה.

 

מתוך הכתבה:

 איך זה עובד? לתחתוני THINX QuadTECH  יש ארבע שכבות. הראשונה היא שכבה להסרת לחות, השנייה היא שכבה אנטי-מיקרוביאלית עמידה לכתמים, השלישית היא שכבה המקבילה לפד ו"יכולה להכיל 2-6 כפיות של דם (או נוזל כחול, כי בפרסומות מסחריות למוצרי היגיינה, הדם שלנו תמיד כחול)", הרביעית והאחרונה היא שכבה שתמנע דליפה בזמן עמידה. למרבה השמחה, גם על העיצוב חשבו הנשים האלה. תחתוני הקסם מגיעים בשלושה סגנונות שונים: חוטיני, מיני ומידי. המחיר נע בין 24$ ל-34$ ליחידה. ניתן לכבס את התחתונים בכביסה קרה במכונה או בשטיפה ידנית.

 

 

אלנבי 40: מי אתם, הגברים שמריעים לאונס?

תמר קצביאן | 4,000+ שיתופים

פרשת אלנבי 40 עוררה הדים בכלי התקשורת בישראל שנמשכו למעלה משבוע ימים. הסיפור התחיל בכתבה ששודרה בחדשות ערוץ 10 שתיעדה אירוע שנוי במחלוקת שהתרחש במהלך אחת מהמסיבות במועדון. צעירה שבילתה במקום עלתה שיכורה על הבר והתפשטה. בשלב מסוים, התקיים סקס קבוצתי על הבר הזה, בשעה שהצעירה שתויה, לא ברור אם ניתנה הסכמה ואיזה ערך יש להסכמה הזו. למחרת כתבה עו"ד תמר קצביאן טור דעה שחדר ללבבות רבים. היא לא התעניינה בשאלות למה המועדון הארור הזה טרם נסגר, איך יכול להיות שאף אחד לא סייע לבחורה וכמה אלכוהול בדיוק היא שתתה. רק דבר אחד עניין את עו"ד קצביאן- מי הם הגברים האלו, לעזאזל? מי הם הגברים שניצלו בחורה שיכורה ומתנודדת על הבר בזה אחר זה, מאיפה הם באו ומה הם סיפרו לעצמם למחרת בבוקר.

 

מתוך הטור:

מי זה אותו גבר שנמצא במועדון, רואה את הדבר הזה קורה לו מול העיניים, וכל מה שבא לו לעשות זה לצעוק "תן עבודה!" "תוריד גבר, תוריד, תוריד!" "יאללה, עוד! עוד! עוד!" מי זה אותו גבר, שכל מה שמתחשק לו לעשות כשהוא רואה אישה, שיכורה, גמורה, נאנסת לו מול העיניים, עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, לקול צהלות ההמון, כל מה שבא לו לעשות באותו רגע זה לשלוף את הנייד שלו ולתעד את "החגיגה". לשמר אותה בזיכרון שלו. להעביר את זה הלאה. להראות לחברים. מי זה אותו גבר, שגם אחרי שתי דקות. חמש דקות. עשר דקות. שעה. שעתיים. ארבע שעות. חמש שעות, שבהם הוא עד ושותף שקט של אונס קבוצתי מתמשך, גם אחרי חמש שעות שהוא שם – לא מתהפכת לו הבטן, הראש שלו לא צועק – קיבינימאט, זה לא בסדר! זה לא בסדר! תפסיקו את זה! מה עובר לו בראש כל הזמן הזה? מה עובר לו בלב? איך אפשר להשקיט את המצפון לכל כך הרבה זמן?

 

 

יש לך זכות לדרוש שהתינוק יישאר איתך אחרי הלידה

אליענה עובדיה | 4,000+ שיתופים

הטור של אליענה עובדיה, אם לארבעה ומדריכת הנקה שעובדת כיום בבתי חולים ועוזרת לאמהות שהופרדו מהתינוקות שלהן להיניק, עורר סערה. אמהות רבות קראו את הטקסט הזה שנכתב בגוף ראשון וסיפר את סיפור הלידות של עובדיה והזדהו מעומק לבן. הטור פתח דיון רחב על מדיניות ההפרדה בין אמהות לתינוקן מיד לאחר הלידה.

 

מתוך הטור:

התינוק המהמם שלי נולד בחדר קבלה – היינו ביחד אולי 5 דקות ונאלצנו להתפנות. מובן שהוא לא ינק. קיבלתי אותו חזרה אחרי 6 שעות, לא הסכימו רגע קודם. והוא הגיב אחרת – הוא ישן, וישן וישן. כאמא תמימה לילד שני חשבתי שלא צריך להילחץ, כשהוא יהיה רעב הוא יתעורר.

 

 

אחרי 36 שעות הוא עדיין לא ינק, ואחיו הגדול הגיע לבקר אותו. הוא נתן לו נשיקה בצירוף וירוס חביב. מסתבר שזהו וירוס קטלני לתינוקות. אחרי שמונה ימים כמעט איבדנו אותו. היינו חודש מאושפזים עד שהוא יצא מכלל סכנה. ניסים. לא ידעתי שהקולוסטרום (החלב המופק על ידי מיניקות בימים הראשונים מיד לאחר הלידה) מכיל חיסון נגד הוירוס הזה, לא ידעתי שהתינוק שלי ישן בגלל ההלם, ולא כי הוא היה עייף. היום אני מהצד השני של המתרס, היום אני עוזרת לאמהות כמוני, היום אני רוצה שהאמהות יידעו!

 

יום הולדת 27: בלי תואר, בלי זוגיות, בלי ילדים

תמוז קולבר | 3,400+ שיתופים

תמוז קולבר הגיעה לגיל 27 בלי תואר, בלי זוגיות, בלי ילדים ובלי שקל על התחת. מסתבר שגיל 27 הוא לא מה שהבטיחו לה. כנראה שהוא גם לא מה שהבטיחו לכם.

הכתבה הזו הצליחה מעל לכל דמיון כי היא נגעה בעצב החשוף של כולנו. לכולנו היו פנטזיות וחלומות ושאיפות ורצונות. כולנו היינו בטוחים שעד גיל כזה וכזה נגיע למקום מסוים. ואז הגיעה המציאות והפער בינה לבין הפנטזיות שלנו.

 

27 הוא לא סתם גיל, הוא גיל המועדון. אפשר למות בגיל הזה אם עשית משהו ראוי עם החיים הקצרים שלך (איימי ווינהאוס, קורט קוביין, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון, ג'ניס ג'ופלין) אבל אם לא זה הזמן לספירת מלאי או כך לפחות חינכו ועיצבו אותנו- מה השגת עד כה? מה כבר יש באמתחתך? מה פספסת? איפה את ביחס לחברות/ים שלך?

 

מתוך הטור:

גיל 27 הוא לא מה שהבטיחו לי, גם החיים עצמם לא. חוסר הודאות לא נעלמת לעולם, רק מתגברת. אני לא באמת יכולה לדמיין איפה אהיה בעוד שנה בדיוק כי בכל יום מחדש המציאות גוברת על כל דימיון, ערפל הולך ומתבהר והשלכות של בחירות שעשיתי מקבלות תוקף ממשי. זה מפחיד, משתק, מלהיב וממכר בעת ובעונה אחת, אבל ממרום גילי למדתי  להרגע קצת, בסופו של יום הכל מסתדר, גם אם בצורת מגדל פיזה.

 

תגובות (0)
הוסף תגובה