סילבן בחוץ, מגל בחוץ: מה השלב הבא?

אז סילבן כבר אמר לנו שלום, ואחרי שהאבק קצת שקע מעל הפרשה נדמה לי שיש מקום לומר עוד כמה דברים שמופנים בעיקר לגברים שבינינו:

 

1. התפטרותו של שלום מהממשלה והכנסת מסמלת נקודת מפנה חשובה במאבק הנשי-פמיניסטי הארוך והסיזיפי כנגד תופעת ההטרדות המיניות ואלימות כלפי נשים באופן כללי. אין להקל ראש בתקדים הציבורי שנקבע כאן בכל הנוגע לנורמות מוסריות של מותר ואסור, ראוי ומגונה. אבל בואו לא נתבלבל: מאזן הכוחות עדיין נוטה בבירור לצדם של גברים בעלי כוח, השפעה וממון אל מול נשים שתלויות בהם בדרכים שונות.

 

2. סילוקו או ענישתו של גבר מטריד/תוקף ספציפי – יהא מעמדו אשר יהא – הוא תמיד צעד מבורך, אבל גם לא כדאי להפוך זאת לסוג של קתרזיס: הנה סילקנו את הרוע מדרכנו והעולם יהיה עכשיו טוב יותר! אז כן, הוא באמת יהיה קצת יותר טוב, במיוחד עבור כל אותן נשים שעבדו עם סילבן שלום ו/או היו אמורות לעבוד במחיצתו בעתיד. אבל לא פחות מכך חשוב להבין שמדובר רק בקצה הקרחון, וכדאי להשתמש במקרה הזה כדי להמשיך ולחשוף את התופעה החברתית הרחבה של הטרדות מיניות, על מקורותיה והיבטיה. כי רק פעולה שיטתית, חינוכית, הסברתית, שמבוססת על שינוי תפיסתי עמוק כלפי התופעה הזאת יש בה כדי להביא לצמצומה ולמיגורה. נכון, זה סיזיפי, זה קשה וזה לפעמים מייאש, אבל כנראה שאין דרך אחרת.

 

 

3. גברים רבים חווים בכל פעם שנחשפת פרשה מעין זו תחושות שונות של אי-נוחות, חשש, פחד, מבוכה ובעיקר בלבול: אז מה עושים עכשיו עם כל העניין הזה של יחסי גברים-נשים? איך אני כגבר אמור להמשיך לתפקד מכאן והלאה? האם בכל פעם שאנסה להתחיל עם מישהי אני בסכנה מתלונה על הטרדה מינית? ואיך אני בכלל אמור להתנהג עם האישה-הקולגה שעובדת אתי? מותר להחמיא לה על משהו או אסור?

 

התחושות האלה אולי לא נעימות, אבל הן נושאות בתוכן דווקא בשורות טובות. אילו סילבן שלום היה נחשד בגניבה או במעילה בכספים איש מאיתנו לא היה מרגיש כך: הרי אנחנו לא מכירים אותו אישית והמעשים שלו לא אמורים להשליך עלינו בשום צורה. אז מדוע כששלום או ינון מגל או חיים רמון נחשדים או מואשמים בהטרדה מינית אנחנו כגברים מתמלאים חששות ופחדים? התשובה היא שהטרדה או תקיפה מינית הן פעולות שנמצאות על הרצף ההתנהגותי של תפיסת הגבריות שכולנו צמחנו לתוכה, גדלנו עליה והפנמנו אותה בתוכנו, ואילו גניבה ומעילה – לא. ברמה ההצהרתית כולנו מגנים היום (כך לפחות יש לקוות) את ההטרדות המיניות בדיוק כפי שאנחנו מגנים גניבות רכוש, אבל גניבה היא לא פרי באושים ישיר של תפיסת הגבריות ואילו הטרדה מינית – כן. כולנו למדנו להסתכל על נשים בראש ובראשונה כעל אובייקטים מיניים ולהכפיף את רצונותיהן הסובייקטיביים למבט הגברי הזה, כולנו למדנו שנשים "נותנות" או לא נותנות והתפקיד שלנו כגברים הוא לקחת ולרשום לזכותנו כמה שיותר "כיבושים", כולנו למדנו להתרחק מכל דבר שנחשב "נשי" פן נהיה פחות "גבריים" וכך הפנמנו את הרעיון שנשים הן פחותות ערך מאיתנו, כולנו למדנו להפגין כוח ושליטה על סביבתנו ולא לתת ביטוי לחמלה או לחולשה, וכן הלאה. השאלה היא רק באיזו נקודה על הרצף הזה של תפיסת הגבריות נמצא כל אחד מאיתנו והאם אנחנו מסוגלים להתבונן בעצמנו ולהבין את הצורך בקטיעת התהליך הזה שמדכא אותנו כבני אדם אינדיבידואליים, ופוגע למרבה הצער בנשים רבות מאד. לכן, התחושות הלא נעימות שנלוות לחשיפת פרשה כמו זו של סילבן שלום הן דווקא הזדמנות עבורנו לזהות את הבעייתיות ולהבין שאין כאן שום סיבה לדאגה או לחשש. כי אם נפעל כולנו לשינוי תפיסת הגבריות המוכרת לנו, ונקבל בזרועות פתוחות את השינוי שמתחולל לנגד עינינו ביחסי נשים-גברים בחברה, נהיה כולנו חופשיים יותר ונתרום להיווצרותו של עולם שוויוני וטוב יותר.

 

4. אחת הדרכים הטובות להתחיל במסע השינוי הזה היא לבחור להאמין לנפגעות ולמתלוננות. העובדה שאף אחת מ-13 או 15 הנשים שהעידו באמצעי התקשורת על מעשיו לכאורה, של סילבן שלום לא נחשפה עד כה בשמה המלא ולא הגישה תלונה רשמית במשטרה מעידה פעם נוספת על הקושי העצום בפניו ניצבות נשים שעוברות הטרדה או תקיפה מינית. החשש מהגינוי והתיוג החברתי שנלווה לחשיפה כזאת, והפחד מההכפשות, ההשמצות והאיומים שהם מנת חלקן של נשים רבות שמעזות להתלונן, הוא גדול ביותר. לכן, אם כבר יוצאת מישהי ומספרת את מה שעברה – בואו נאמין לה! בואו ניצור אקלים חברתי שמבין שתופעת ההטרדות המיניות היא רעה חולה שמתקיימת בכל רובדי החברה ונשתדל להקל ככל האפשר על אלו שמעזות וחושפות את התופעה הזאת. כולנו יודעים היטב מה ההבדל בין דיבור לגיטימי וראוי בין קולגות לעבודה לבין "מחמאה" שכוונתה מינית (שלא לדבר על מגע פיזי), וכולנו גם יודעים היטב שלהתחיל עם קולגה ו/או עם בחורה זרה בחיווי דעתך על רמת הסקסיות של הציצי והתחת שלה (ע"ע ינון מגל) הוא בגדר הטרדה מינית. אם נשמור על הגבולות האלו אין לנו סיבה לחשוש משום תלונה, והסטטיסטיקה גם מוכיחה שההפחדות בדבר "תלונות שווא" אין להן על מה לסמוך. אם נזכור ונפנים שנשים הן בנות אדם עם רצונות, מחשבות, שאיפות ורגשות בדיוק כמו שלנו, הגברים, אזי גם אם נחשוק מינית באשה מסוימת נדע לתקשר עמה בדרך מכבדת וראויה שאיננה מהווה הטרדה. זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע, וזה בידיים שלנו.

 

אסל"י (ארגון סרט לבן ישראל) הוא חלק מתנועה עולמית של גברים הפועלים למיגור האלימות כלפי נשים באמצעות פעולות חינוך והסברה שונות תוך עידוד גברים נוספים להצטרף למאבק בתופעה

תגובות (0)
הוסף תגובה