לקחת חלק בתחרות יופי שלא ביקשת להשתתף בה

מכרה שלי, ל', סיפרה לי לפני הרבה שנים סיפור קטן, שזכה למעמד כמעט מיתולוגי: יום אחד חשקה נפשה בשופינג והיא הגיעה לאחת מחנויות הבגדים החביבות עליה. היא שמה לב שאישה אחת בוחנת אותה בקפידה אך לא ייחסה לכך חשיבות (אולי היא פשוט מעריכה את האאוטפיט המהמם שלי, חשבה בתמימותה). האישה לא בזבזה זמן, ניגשה לל' עם חיוך מתקתק וביקשה: "יש לי אחיינית עם מבנה גוף דומה לשלך, אכפת לך  למדוד את השמלה הזו כדי שאדע אם לקנות לה כמתנה?". ל' ראתה בכך מחמאה ונכנסה לחדר ההלבשה. כשיצאה ולגופה השמלה האישה הסתכלה עליה וקימטה את מצחה: "המממ", אמרה, "אני לא יודעת. מצד אחד את הרבה יותר שמנה ממנה. מצד שני את גם הרבה יותר שטוחה ממנה. אני לא בטוחה שיתאים לה.. טוב, תודה בכל מקרה".

 

הטרדות מיניות במרחב הציבורי:

כך נשים מתמודדות

גבר, בגלל המבטים שלך, אני מאריכה את הדרך לעבודה שלי

לכתבה המלאה

 

הסיפור אולי מעט חריג אבל מבטא בעיני חוויה כללית של נשים במרחב הציבורי, שרווחת בישראל. במקרה זה היתה זו אישה שבחנה את גופה של ל' כאילו היתה שווארמה על שיפוד (ועוד אחרי שעשתה לה טובה), אבל באופן כללי אנחנו רגילות כנשים לקבל הערות בסגנון הזה, מגברים, ולמרבה הצער לעיתים גם מנשים. איזה סוג של הערות? על מבנה הגוף שלנו (רזה? את אנורקסית; שמנה? זה ממש לא בריא), על מצבנו המשפחתי (רווקה? משהו לא בסדר איתך; נשואה? מתי תביאי ילדים), לשמוע תהיות על האופן בו אנו מתלבשות ולמה אנחנו לא מחייכות מכל ארחי פרחי שעובר מולך ומתחשק לו. באופן כללי, לחוות מצב שבו כל אדם רואה בעצמו שופט בתכנית ריאליטי כשאת על תקן המועמד הרועד כעלה נידף וממתין לאישור השופטים, בלי שביקשת ובלי שמישהו שאל.

 

מכרה אחרת סיפרה לי שהיא חווה סוג אחר של הערות, ההערות להן זוכות הבחורות הרזות, שזה ז'אנר בפני עצמו. כשהיא קונה קפה מציעים לה בנימוס גם מאפה כי "לא יזיק לך". במקרה שלה היא גם גבוהה, וכשהיא קונה עקבים היא זוכה לרמיזות שהיא רווקה רק כי היא מעזה להגביה עצמה יותר מדי, ו"גברים לא אוהבים את זה".

 

ביקורת לא בונה בניגוד לרצונך

חברה אחרת חובבת ממתקי גומי, והיא נוהגת לקנות אותם באופן קבוע באותה החנות. יום אחד המוכר העיר לה: "מה קרה? התמלאת!" והמליץ לה "לעשות ספורט" כדי להוריד את הקילוגרמים שהעזה להוסיף. חברה אחרת שלי שישבה להנאתה ברחוב ואכלה גלידה קיבלה פטור מהערה על כך שזה משמין אך במקום זאת זכתה לשאלה אם היא "באמת חושבת שמה שהיא לובשת יפה".

 

וזה מתרחש גם במקומות עבודה: אני פעם חוויתי הערה מממונה עלי שתהה אם "מי שצבע לי את השיער מקצועי" ואם בכלל "שילמתי כסף עבור הדבר הזה". חברה אחרת זכתה ללקוח בעבודה שחלק לה מחמאה מפוקפקת בעליל והכריז שהיא דומה לוודי הרלסון (שחקן הורס אך לא בדיוק מי שהיינו כנשים רוצות להידמות לו).

 

לצערי, אין סוף לסוגי ההערות השיפוטיות והממשטרות שמגיעות מכל עבר, ואפשר להמשיך כך לנצח. אלה בשום אופן לא הטרדות מיניות ולא פגיעות נפשיות לנצח נצחים, סתם שריטות קטנות ולא נעימות. הרי לפי השיח היום בענייני הטרדות מיניות, מה שלא מצלק אותך לנצח לא ממש נחשב. והריאליטי בכלל לימד אותנו שכנות זה חשוב וכל אחד הולך עם "האמת שלו". אז מה זה כבר סתם אנשים שמעוניינים לתת לך ביקורת לא בונה בניגוד לרצונך? בקטנה. סתם תחושה הולכת וגוברת של פיקוח על המראה שלנו, ועימותים בכוח עם מודלים של יופי ונורמות חברתיות מיושנות, שנמצא בראשים של אנשים רנדומליים ברחוב.

 

זה לא נעים. זה מעצבן. ואיכשהו הסיפורים הקטנטנים האלה צורבים אצלנו משהו ומנציחים איזו תחושה שהמרחב הציבורי עבור נשים הוא לפעמים מסלול מדומיין של תחרות יופי עלובה, שכלל לא ביקשנו להיות חלק ממנה.

תגובות (0)
הוסף תגובה