הפנים של האומץ: תצלומי נשים מסביב לעולם

בשנת 2001 הגיע הצלם מארק טוצ'מן למקלט לנשים מוכות במונוגוליה. מה שראה שם שינה את חייו ואת הקריירה שלו. המקלט שיועד לקרבנות אלימות במשפחה היה בתפוקה מקסימלית. הביקוש היה כל כך גבוה שנשים הורשו להישאר שם למשך שבוע אחד בלבד לפני שהוחזרו בעל כורחן לסיטואציה האלימה ממנה יצאו. סיפורי הזוועות ששמען מן הנשים פקחו את עיניו למציאות הקשה העומדת בפני נשים ונערות בכל רחבי העולם. "הבנתי שיש בעולם עשרות מיליונים של נשים ונערות שסובלות בשקט, ורציתי לתת קול לנשים ולנערות האלה".

 

עוד באון לייף:

 

15 שנים מאוחר יותר ולאחר שביקר ב-17 מדינות שונות פרסם טוצ'מן את "פני האומץ": ספר תמונות עצום שמביא לידי ביטוי את האומץ במלוא הדרו. הספר מכיל דיוקנאות אינטימיים של נשים ונערות מרחבי העולם, ואת האתגרים העומדים בפניהן בשמירה על חייהן ועל גופן. התמונות של טוצ'מן בוחנות איך סוגיות בריאות משפיעות על נשים במדינות מתפתחות. בהודו הוא פגש את נאזיה, נערה שהוכרחה להינשא וספגה התעללות מבעלה שבשיאה הוא דחף אותה מהאופנוע שלו (בעודו נוסע כמובן) בזמן שהייתה בחודש שביעי להריון עם ילדם המשותף. באינדונזיה, פגש את סאני, קורבן סחר בבני אדם ששימשה במשך כשלוש שנים כשפחה.

 

 

אבל למרות הסיפורים קורעי הלב שטוצ'מן חולק איתנו, התמונות שלו מצליחות להעביר גם אומץ, נחישות וחיוניות מדהימה של המצולמות. "אני מתמלא באופטימיות כשאני נכנס לכיתה של נערות ורואה כמה אנרגיה יש להן ללמוד, כמה הן ממוקדות, להוטות וחדורות מטרה לצמוח, לפרוח ולהתקדם".  

 

הספר שופך אור על עמותות שלא למטרות רווח ועל נשים בודדות הפועלות ללא לאות כדי להילחם באי שוויון מגדרי, להעצים נשים, ולשמור על ביטחונן הפיזי. בפרק אחד, אנו פוגשים ג'ודי פראטר, אנתרופולוגית שהקימה בית ספר לעיצוב במחוז גוג'אראט בהודו בו היא מלמדת נשים צעירות מנהל עסקים במטרה להוביל אותן להעצמה כלכלית. במקרה אחר, קבוצת נשים בגאנה נוטלת הלוואות כדי לשפר את המצב של משפחותיהן ולהשיג עצמאות כלכלית. "הן כל כך מוכשרות. ראיתי נשים שנטלו על עצמן את עול הטיפול במשפחות שלהן, לקחו הלוואות, נאבקו ובאמת עשו משהו כדי לקדם את עצמן, סיפר טוצ'מן "אני חושב שמה שהיה חשוב באמת, אפילו יותר מהכסף, הוא שהייתה להם תקווה אמיתית לעתיד טוב יותר וזה מה שעשה את ההבדל".

 

בהתמודדות עם מגוון כה רחב של סיפורים מכל רחבי העולם, טוצ'מן ביקש לשפוך אור על חייהן של נשים בודדות שפגש, במקום על הבעיות הקשות שהשפיעו על חייהן. "אני חושב שאנשים יכולים להתחבר טוב יותר לאנשים יחידים מאשר למסה ענקית של אנשים" אמר טוצ'מן. "שמו לב לתמונה המפורסמת של הילד הפליט הסורי על החוף. התמונה הזו הצליחה לזעזע את כל העולם למרות שפורסמו המון של תמונות אחרות של פליטים. אולי אנשים לא יודעים מה לעשות כשהם המומים, וקל להם יותר להתמקד בסיפורו של אדם אחד, כך פשוט יותר להניע אנשים למעורבות".  

 

"לנשים צפוי קרב ארוך," מודה טוצ'מן. "אנשים אמרו לי את הספר שלי מגיע לגמרי בזמן, ואני תמיד אומר להם שלצערי הרב, אני חושב שהספר הזה יהיה לגמרי "בזמן" גם בשנים הבאות".

 

לאחר שנים בהן אסף עדויות למציאות החיים הקשה של נשים ונערות, מצא טוצ'מן שהתנאים המחפירים ביותר בהן חיו נשים התקיימו במדינות שמה שמשותף להן הוא הקפדה נוקשה על כללים וחוקים דתיים. "מתברר שהמדינות שמעניקות את היחס הגרוע ביותר לנשים בעולם הן בדרך כלל המדינות הדתיות ביותר בעולם," אמר טוצ'מן. "הדת הפכה לדרך המאפשרת לשמור על נשים מוחלשות ולשלוט בגופן. בהחלט היה לזה מחיר רגשי מבחינתי… לראות את האופן שבו טופלו כל כך הרבה נשים הוליד אצלי כעס מאוד גדול".

 

המגזין American Photo Magazine הכניס אותו לאחרונה לרשימת אחד מספרי התמונות הטובים ביותר של שנת 2015. טוצ'מן מצדו מקווה שספרו יגיע לאנשים צעירים ויצור דור חדש של אקטיביסטים. "אחד הדברים שאני מנסה לעשות בקריירת הצילום שלי הוא להביא את הצופה להרגיש תחושה של חמלה ואמפתיה לאנשים שאני מצלם".

 

הנה 10 תמונות נבחרות מתוך הפרויקט של טוצ'מן:

 

פוקאסי, גאנה 

ילדה מבית ספר בו כל הילדות נתמכות במלגת לימודים

 

הודו

נאזיה חולקת את הסיפור שלה בקבוצת תמיכה לנשים מוכות שאורגנה על ידי עמותה הפעילה בהודו. משפחתו של בעלה דרשה אופנוע כחלק מהנדוניה; בעלה דרש מכונית אולם הוריה של נאזיה לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש אחת. יום אחד, כשהיא נסעה עם בעלה באופנוע שנרכש עבורו כחלק מהנדוניה, הוא דחף אותה ממנו במהלך הנסיעה. היא הייתה בחודש השביעי להריונה באותו הזמן. אחרי ששרדה את "התאונה", בעלה נתן לה "תרופה" שגרמה לה להיות חולה ושלח אותה לבית החולים, שם נאלצה לעבור לידה לפני הזמן. התינוק נולד מת. בעקבות כך, בעלה עזב אותה ונאזיה מתגוררת היום עם אמה. היא רוצה להתגרש ולהחזיר לעצמה הנדוניה שלה. 

 

 

לואנג פרובאנג, לאוס 

אם ובנה

 

מאידוגורי, צפון ניגריה

מדריכת לידה מסורתית מייעצת ומסבירה לצעירה בהיריון על הלידה הצפויה לה. בחוץ ממתינות למעלה מ-40 אמהות לעתיד. 

 

דאסה, בנגלדש 

בקליניקה נמצאת נערה בת 15 (ברקע) שילדה לפני כשעה את בנה הבכור, האחות מחזיקה את התינוק.

 

קאנו, ניגריה

נשים ממתינות בתור לטיפול רפואי. 

 

דאקה, בנגלדש

אישה עם הרופאה שלה, לאחר שעברה פרוצדורה רפואית למניעת היריון. 

 

טנזניה 

ילדות משבט מסאי מכינות שיעורי בית בכפר. 

 

אינדונזיה

סאני הועברה מאינדונזיה לערב הסעודית שם שימשה כשפחה במשך כשלוש שנים, בלי שום אפשרות לתקשר עם משפחתה. לבסוף הצליחה לברוח בחזרה והתייחדה עם בעלה ובנה (ברקע).

 

קאדונה, ניגריה

פרויקט הפועל להגדלת נגישות החינוך לנערות באזורי ספר. המרצה הביאה לכיתה לפטופ בודד וכל הנערות עטו עליו על מנת להביט בתמונה על המסך.

 

פוקהאסי, גאנה

אוולין קווארטי, שעבדה כאופה במשך כל חייה, חלתה לפני כארבע שנים והרופא שלה אסר עליה להמשיך לעבוד באפייה. היא לא ממש הטיפוס שישב בבית אז במקום זה היא התחילה למכור קמח. בהתחלה היא הצליחה למכור ממש מעט קמח, כמות שאפשר להכניס בכייף לתוך פחית שימורים ריקה. לאחר שקיבלה סיוע מעמותה הפועלת באזור, הפכה קווארטי למפיצת הקמח הגדולה בפוקהאסי ומאפשרת לה לפרנס את משפחתה המורחבת בכבוד רב.

תגובות (0)
הוסף תגובה