הסלבריטאיות ששמות קץ לשלטון הרזון

אני זוכרת את מרקוס החתיך הדוגמן האלמותי של ליוויס. הפוסטר שלו היה תלוי לי על הקיר במשך שנים. לא זכור לי שרצתי לקנות ליוויס רק בגללו, אבל שם המותג הדהד בראשי בכל בוקר כשפקחתי את עיניי. ובאמת בשנות התשעים דוגמני ודוגמניות העל היו הסלבריטאים הנחשבים ביותר על סקאלת השיק. בעולם האופנה דוגמני העל היו בדרגת אלילים לעיתים אף יותר ממעצבי העל בעצמם. "מוזה" היו קוראים להם. עם השנים ירד מעמדם של הסופר מודלס והחל עידן שיתופי הפעולה עם הסלבריטאים. דהיינו, נקודת המוצא של חברות האופנה הגדולות היתה לחסוך את מאות אלפי הדולרים על פרנזטור לקמפיין, ולגייס על רווח עתידי כוכבים וכוכבות על מנת שיעצבו "ליין מיוחד" שיוביל את שמם המוכר בין כה וכה.

 

עוד באון לייף:

 

מדונה המלכה האם החלה עם שיתוף הפעולה (בין הראשונים כדאי לציין) עם חברת H&M, זה המשיך עם קיילי מינוג שהוציאה ליין של בגדי ים לאותה רשת, אחר כך גייסו את קייט מוס לטופשופ, וכיום האחיות קרדשיאן משתפות פעולה עם הרשת. לפני כשנה ביונסה פתחה בשיתוף עם הרשת חנות לבגדי ספורט בעיצובה, ומסחטת המזומנים ממשיכה לעבוד.

 

מסחטת המזומנים עובדת. האחיות לבית קרדישאן (צילום: Shutterstock)

 

מותגי העל הופכים לנגישים, כביכול

בשנים האחרונות חל מהפך בעולם האופנה. ישנה איזושהי מגמה של הנגשה של מותגי העל שפעם היו מיועדים להוציא לנו בעיקר את העיניים (או שלא), רק בתצוגות הגדולות ובמגזיני האופנה הנחשבים בחו"ל. כיום, המודעות לאופנה והמהפך שעבר על העולם הזה גרמה לכך שאת רוב קולקציות הקפסולות ניתן להשיג במחירים נגישים פחות או יותר. כמו כן, גם שבוע האופנה בניו יורק למשל וגם זה הלונדוני, מקפיד להפוך את אירועי המסלול בגזרת ה- READY TO WEAR לאירועים נוצצים, חשובים ועתירי סלבריטאים לא פחות מתצוגות הקוטור. אלא שלא רק מעצבי על ואנשי מקצוע או לחילופין שיתופי פעולה עם חברות אופנה נראים על המסלול בתצוגות הללו. סלבריטאיות מן השורה מקבלות לגיטימציה לצאת בקולקציות אופנה ולזכות באבק תהילה שלעיתים מעצבים מקצועיים לא זוכים לו.

 

במבט ראשון זה קצת לא הוגן. השימוש בשם הסלבריטאית כמותג עלול להטעות את הצרכניות והמעריצות שלא תמיד זוכות לקבל את הטופ שבטופ עבור כספן. במבט שני, ייתכן וזו רק צרות העין שלנו. נרצה או לא, אבל כך העולם שלנו עובד היום. ניצול המעמד הסלבריטאי למקסימום- כדי להשיג מטרות חברתיות ולקדם אג'נדות. על פניו. זה הרי לא תמיד זה כך.

 

כדי לבדוק את זה לעומק ניסיתי לשים את ה"שמות הגדולים" בצד, ולהביט קודם כל על הקולקציות עצמן ואחר כך על האג'נדה: אני זוכרת את הסיקור הראשון שעשיתי על תצוגת האופנה של ויקטוריה בקהאם. בקהאם אישיות גבולית שעוד בתקופת הספייס גירלז התקשורת אהבה לחבוט בה על ימין ועל שמאל, יצאה לפני כמה שנים בליין בגדים ראשון שבישר את סנונית הקריירה החדשה שלה. אני זוכרת שהגעתי לסיקור צינית להחריד. הרי בקאהם, זמרת מחורבנת לכל הדעות, חיה על אדי תהילה מכל הבא ליד. אלא ברגע שהשידור החי מהתצוגה בשבוע האופנה בניו יורק החל, נשבעת לכן שאכלתי את הכובע.

 

בקאהם היא מעצבת לא רעה בכלל, אפילו טובה. סביר להניח שלו הבגדים שלה לא היו מתומחרים כל כך גבוה, אפילו הייתי מאמצת לעצמי את המלתחה שהיא ההיפך מכל מה שחשבתן על הבחורה הרזה מידי עם העקבים המפלצתיים. ובכל זאת, מדובר בבייסיק מהודר, כזה שאפשר לצאת אתו למועדון לונדוני. לא קוטור אומנותי יוצא דופן. בעניין האג'נדה ובכן, היא קצת כמו של מלכת יופי- יפה, חמודה, סבבה ואחלה. שלום עולמי. לא יותר מזה. בדיוק את אותו הוייב מצליחים לחוש גם בקולקציות של האחיות אולסן למשל. בגדים שנעים בין הבייסיק המגניב והטרנדי, לבין חיקויים מגניבים עם טוויסט של זארה. פה ושם איזה כובע מדליק או מעיל בגזרה מיוחדת.

 

 

מעצבת לא רעה בכלל, אפילו טובה. ויקטוריה בקהאם (צילום: Shutterstock)

 

מן הסתם הסלבריטאיות הללו מכוונות לקהל יעד רחב, לייצור המוני וללב ליבו של הקונצנזוס האופנתי. לא משהו שלא מצאנו בפריימרק אולי באיכות זולה יותר. גם במותג החדש של ביונסה שטופשופ אמנם שותפים לו, אך מדובר במותג עצמאי לכל דבר- חדשנות אין. בגדי ספורט של הזמרת הסקסית עם הגוף הנחשק, עושים לי בעיקר חשק לרוץ למכון הכושר, אך לא הצלחתי עדיין להבין מה הערך המוסף של הבגדים הללו לעומת מותגי ספורט אמיתיים כמו ריבוק, ואדידס למשל. גם כאן – ייצור המוני, לב הקונצנזוס, קולקציות מדליקות, חביבות, סתמיות שעולות לרוב הון. אג'נדה? אולי לעשות כמה שיותר כסף, ולאהוב. לאב לאב לאב.

 

אלא שבניגוד לסלבריטאיות המנסות להתחבב על העם, אלה המנסות להיות ה"ריטה" של עולם האופנה החדש הזה, קם לו טרנד חדש. סלבריטאיות במידות גדולות שהחליטו לשים סוף לשלטון הרזון של עולם האופנה, ולהכניס קצת שיק וקוטור לקהל היעד אליו הן מדברות. מעניין כי במבט מדוקדק לקולקציות של הסלבריטאיות השמנות ובהשוואה לאלה "הרזות" מתגלה פער שאי אפשר לפספס, לא רק האג'נדה, אלא גם החזון של העיצובים עצמם.

 

קחו למשל את אשלי גרהאם. הדוגמנית השמנה הראשונה שכיכבה במגזין בגדי הים של הספורט אילוסטרייטד. גראהם לא רק עשתה היסטוריה אלא גם ידעה להשתמש בכוחה בתבונה. היא יצאה בליין על שמה של הלבשה תחתונה, שבניגוד למה שהייתן מצפות הוא מאד נועז, סקסי, צבעוני, עם טוויסט מיני (כשנה לפני כן נאסרה לשידור פרסומת בכיכובה לליין הלבשה תחתונה, מכיוון שהיתה נועזת מידי). האג'נדה של גראהם ברורה – אני לא יחידת סגולה כי הופעתי בספורט אילוסטרייטד. כל אישה יפה, בכל מידה ראויה. אין בקולקציה של בייסיק בכלל. עושה רושם שככל שהמידות גדולות יותר, כך יש תשומת לב יתרה לנשיות, לצבעוניות, לסטייל ולעיצובים משמחים ופחות מונוכרומטיים מדכדכים.

 

זה בדיוק מה שקורה בקולקציות של בת' דיטו. עוד כשראיתי לראשונה את דיטו, סולנית להקת גוסיפ, ידעתי שאני מתה על הבחורה הזאת. תסתכלו עליה ותראו חזון אומנותי מהו. במבט ראשון, מדובר בשיק הורס שאני לעולם לא הייתי מרשה לעצמי ללבוש, אך הוא מעורר השראה – ללא כל קשר למידות. אבל בעצם יש כאן קשר. דיטו הבינה די מהר שהיא הופכת אט אט לגורו של סטייל, והחליטה לעשות צעד בהתאם. היא מספרת שבאמצע שנות העשרים לחייה היא ניסתה להסוות את משקלה על ידי בגדים שחורים חסרי צורה, עד שתפסה אומץ יום אחד ויצאה למסיבה כשהיא לבושה בשמלת פוליאסטר משנות השבעים. התגובות לא איחרו להגיע, ודיטו לא רק יצאה מהארון השחור אלא גם לימדה את העולם שבכל מידה את יכולה להיראות מדליקה, צבעונית ולהגשים את הפנטזיות המופרעות ביותר שלך. הרואין שיק? מי צריך את המוות הזה.

 

גם השחקנית מליסה מקרתי התייאשה מלמצוא בגדים במידתה השופעת שאינם נמנים על קולקציית האוהלים. בראיון שנערך עמה היא היטיבה לתאר זאת במשפט מחץ אחד: "למצוא בגדים במידה שלי שהם מתקדמים אופנתית זו כמעט משימה בלתי אפשרית. או שהם מתאימים לאישה בת 98, או לזונה בת 14, אין שום דבר באמצע". וכשמניעים לפעולה מתוך מצוקה אישית ורצון לשנות, לא רק שיש אג'נדה אלא שישנה מחשבה. מקארתי, שלמדה אופנה בעברה, החליטה להנגיש בגדים לנשים במחירים סבירים, שימנעו את התסכול הנגרם אצלה. הקולקציה שלה לא מיועדת לנשים שמנות בלבד, אלא לכל המידות, כדי לא לקפח אף אחת עם אופנה יצירתית ואמיתית. המוטו הוא: אם נשים לא נעצרות במידה מסוימת, אז למה שהבגדים יעצרו?

 

למצוא בגדים במידה שלי זו כמעט משימה בלתי אפשרית. מליסה מקארתי (צילום: רויטרס)

 

טס הולידיי – הלבשה תחתונה בלי פילטרים

אני מביטה כרגע בהערצה על תמונות אינסטגרם של טס הולידיי, אושיית אופנה שהפכה לראשונה שמככבת בבגדי ים בקמפיינים במידה 54. רק לסבר את האוזן, רוב הדוגמניות במידות גדולות הן במידה 44-46. הולידיי היא אישיות צבעונית ומעוררת השראה. היא יפיפיה ולא חוששת להצטלם בהלבשה תחתונה, חשופה וללא פילטר בחשבון האינסטגרם הפרטי שלה. גופה מעוטר קעקועים אמנותיים וכן גם צלוליטיס שהיא לא מתאמצת להסתיר.

 

האמת? זה לא משנה כלל וכלל. היא זו שהיתה אחראית לקמפיין הוויראלי EffYourBeautyStandards#  שעודד נשים להצטלם בכל צורה וללא בושה, תחת המסר המעצים: תאהבי את עצמך כמו שאת. כעת, כשתעשיית האופנה מקבלת אותה אחרי שנים של דחייה כחלק מהקונצנזוס, ידעה הולידיי לנצל את המומנטום ובאתר שלה בו היא מכנה את עצמה: "שגרירה של דימוי גוף חיובי", ניתן למצוא גם קולקציה THE TESS COLLECTION  שמציעה אלטרנטיבות למידות גדולות מבייסיק ועד בגדי ערב, אביזרים, צבעוניות רבה, ובעיקר אלטרנטיבה שלא נועדה לטשטש להסתיר או לכסות. (אגב, בניגוד לתדמית, מצאנו שם גם פריטי לבוש מחמיאים ובסיסיים, שמיועדות גם לביישניות).

 

לא רק שמנה, אלא עם מסר: תאהבי את עצמך כמו שאת (צילום: Shutterstock)

 

בשורה התחתונה זו אינה מלחמה בין "רזות" ו"שמנות", אלא דוגמה לניצול חיובי של כח פרסום סלבריטאי למטרות שאינן אגואיסטיות. אין ספק שכיסן של הנ"ל תופח ומדובר בעסק לכל דבר, אבל הן משאירות שריטה על הגלובוס גם לדור הבא, וזה בעיקר מה שחשוב.

תגובות (0)
הוסף תגובה