התצוגה שגרמה לסלינה גומז לרצות להפסיק לאכול

כנראה שלא בדיוק על זה חשבו כשהגו את הביטוי "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר", אבל אין ספק שהוא מתאים למקרה הזה כמו כפפה ליד. או שאולי כמו חזיה שנתפרה בדיוק למידותך.

 

עוד באון לייף: 

 

בדצמבר האחרון שודרה תצוגת האופנה המסורתית של חברת הלנז'רי ויקטוריה'ס סיקרט. כמדי שנה, צעדו על המסלול הדוגמניות הנחשבות ביותר בעולם, בהן גם קנדל ג'נר, ג'יג'י חדיד, אדריאנה לימה, אלסנדרה אמברוסיו וקנדיס סוונופול, כשהן לבושות בתחתונים וחזיות פצפוניים וכנפיים אימתניות. וכמדי שנה, התצוגה הגיע למאות אלפי עיניים נוצצות – הן של גברים והן של צעירות שאוהבות להיות מעודכנות.

 

כחלק מהרוטינה של התצוגה, את קצב ההליכה קבעו מספר אמנים שהתארחו להופעות על המסלול, כשהשנה אחת מהם היתה סלינה גומז. האקסית המיתולוגית של ג'סטין ביבר, החברה הכי טובה של טיילור סוויפט ושחקנית וזמרת בזכות עצמה, קידמה בהופעה את אלבומה החדש בלבוש שחור, צמוד וחתוך להפליא. כרגיל, גומז נראתה לא פחות ממושלם. אבל מסתבר (לא שזה באמת נורא מפתיע) שגם לסלביות שנראות מיליון דולר יש תסביכים.

 

בראיון שהעניקה גומז למגזין Rolling Stone, היא נשאלה האם נערך קרב כריות מאחורי הקלעים של תצוגת האופנה. השאלה אמנם טיפשית ביותר, אבל התשובה קצת מדאיגה: "לא, אבל בחיי שזה גורם לך לרצות להתעמל ולא לאכול כלום. הרגשתי ממש נמוכה, אבל בכל זאת זה היה כיף".

 

מעניין, תצוגת אופנה שגורמת לך לרצות להתעמל ולהפסיק לאכול – זה מרענן. בזה עוד לא נתקלנו. מעולם אף אחד לא הזהיר מההשלכות שיש לתצוגות כאלו על מיליוני ילדות, נערות ונשים שצופות בהן, שרואות את המודלים הבלתי אפשריים שהדוגמניות מציגות ומנסות להבין מדוע הן לא נראות כמותן, איפה הן טועות וכמה מעט הן צריכות לאכול וכמה הרבה הן צריכות להתעמל על מנת להידמות להן. וכמובן שגם רובנו לא רזות כמו גומז, אז אם גומז מרגישה ככה, מה אנחנו אמורות להרגיש?

 

 

מה שהכי מפליא בכל העניין הזה, הוא האינטרס של החברה – במקרה הזה ויקטוריה'ס סיקרט, כאמור, אבל זה תקף בעצם לכל מותג. האם זה מה שהם מעוניינים לשדר? את חוסר הנגישות הזו מאיתנו, הנשים שלא בדיוק נראות כמו הדוגמניות שלהן, אלא קצת יותר כמו הנשים הממוצעות שמתהלכות ברחוב. והאם זה המסר שהם רוצים להיות מזוהים איתו – שכדי ללבוש את הדגמים שלהם, כדאי שנפסיק לאכול?

 

כנראה שעד שלא נראה יותר גיוון של נשים על המסלול, ומשקלים שיותר מתקרבים מתקרבים לאלו שמראים המאזניים שלנו, תצוגות אופנה ימשיכו לצבוט לנו בלב ובצדדים של המותניים, לא משנה עד כמה ננסה להילחם בכך, ועד כמה ננסה להשלים עם עצמנו. לפחות אנחנו יכולות לנסות להילחם בכך ולצאת כנגד חברות שממשיכות להתעלם מהצרכים והרצונות האמתיים שלנו, במקום להגיד באותו המשפט: "הרגשתי רע עם עצמי, אבל היה כיף", כפי שגומז עשתה.    

תגובות (0)
הוסף תגובה