האושיה: עינת פישביין

 

איפה את עובדת באמת? במקום הכי חם בגיהנום, מנהלת אותו וכותבת כתבות. 

 

כמה זמן ביום את בפייסבוק? כל הזמן, מהבוקר עד הלילה. לצערי. הפייסבוק הוא עבורי כלי עבודה וכלי תקשורת הרבה יותר מרשת חברתית או מבילוי, ואני בעיקר מייצרת תוכן והרבה פחות צורכת אותו (או שככה אני מספרת לעצמי). מאז שקם המקום אני כל הזמן עובדת, אם לא פיזית אז בראש, והפייס הוא חלק מהמצב הכרוני הזה. 

 

האשה שהכי שווה לעקוב אחריה? נו באמת, איך אפשר לבחור? אירית דולב, השותפה שלי ועורכת המקום, בעיקר הפוסט הסדרתי ?אירית איך את עושה את? ובאותו סגנון ?פינת הכשלון היומי? של דנה דימנט שכותבת אצלנו. תכלס, אוהבת את הפינות שבהן נשים מושלמות בעיני חושפות את החוסר תפקוד שלהן, ופתאום אני קולטת שזה לא רק אני! וגם רונית צח ושלומית הברון ורילי ווילו ואביגייל ביטון וכל הכותבות שלנו שחושפות את הקו הדק בין חולשה לכוח.  

 

התגובה שהכי ריגשה אותך? כשבנצ?יאמלק סלמסה כתבה בפייס אחרי האירוע שלנו בצוותא שהמקום שינה את חייה – בעקבות התחקיר שלנו על יוסף סלמסה ז"ל. הבנתי שמשהו שאנחנו עושות עובד גם בעולם האמיתי.  

 

התגובה שהכי עצבנה אותך? כמעט לא מתעצבנת. להיפך, טרולים ונודניקים רק מעוררים אותי, ואני יכולה להכנס לשעות של ויכוחי סרק, אפילו עם מישהו שכותב שאני מגנה על מבקשי מקלט כי אני מפנטזת עליהם או מאחל לי אונס. פעם התכתבתי לילה שלם עם בנאדם רק כדי להוכיח שהוא בעצם חושף ככה את הפנטזיות המיניות שלו, כי איזו סיבה אחרת יש לדבר כל כך הרבה על איברי מין של גברים אפריקאים. במחשבה שניה, אולי עדיף כבר שהייתי מתעצבנת. 

 

אם יחסמו לצמיתות את הפרופיל שלי בפייסבוק, מהי תכני המגירה שלך? 

כנראה שאתמקד בטוויטר. אחזור לאינסטוש. אומרים שבגוגל פלאס קורים דברים. אולי סנאפצ'ט? אשקיע בקבוצות ווטסאפ שזנחתי. בקיצור יש עולם שלם בחוץ.  

 

הדבר הכי טוב שרשתות חברתיות הביאו לעולם? הכל נפתח, עלה על פני השטח, אין סודות ואין פרטיות, אין סאבטקסט, המציאות מקיאה את עצמה ללא פילטרים

 

הדבר הכי רע שרשתות חברתיות הביאו לעולם? הכל נפתח, עלה על פני השטח, אין סודות ואין פרטיות, אין סאבטקסט, המציאות מקיאה את עצמה ללא פילטרים

 

בעיניי פייסבוק הוא: החיים עצמם. וזה לא משהו. 

 

רוב הסטטוסים שלי עוסקים ב: תכנים של המקום (הכי הרבה), מעט הערות על המציאות, ומקום מיוחד מוקדש לילדות שלי, שמיוצגות רק בגילאים שלהן (10, 7 ו-4, בלי שמות ובלי תמונות) וחוכמתן מאירה את הרשת 

 

הסטטוס הכי מצליח שלי: תמונה של פצוע מחייך מצוק איתן שקידמה כתבה של דנה דורון. אפילו לא הכתבה עצמה. בלי כוונה התפרצתי לאיזו דרך פתוחה 

  

אני אעשה לך אנפרנד אם: צריך משהו ממש קיצוני. אני לא עושה.

תגובות (0)
הוסף תגובה