סתיו שפיר: האכזבה או התקווה

הצעקות על ח"כ ניסן סלומינסקי יו"ר ועדת הכספים, החיקוי ב"ארץ נהדרת" והסקרנות של מדורי הרכילות האם ח"כ סתיו שפיר נפרדה או לא מהחבר, הם כאין וכאפס לעומת פעילותה הפרלמנטרית, אם כי תמיד יהיו אלה שיתעקשו לטעון אחרת. אבל כאלה אנחנו, אוהבים לתפוס איזה שהוא קצה פרום של חבל ולמשוך עד שהוא מתפורר. בדיוק כמו שאנחנו עושים לכוכבים הנולדים שלנו ע"ע נינט – מאדירים אותם ומרימים אותם גבוה עד כמה שאפשר, וברגע שהם מתמקמים להם בנוחות בפסגה אנחנו יודעים לתת להם את המכה על הראש ולבצע את השחיטה המסורתית של אלו "הגדולים" שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא.

 

עוד באון לייף: 

 

הסיבה שאני כותבת את הטור הזה על ח"כ סתיו שפיר היא כי גם אני מצאתי את עצמי אמביוולנטית לא פעם כלפיה, ובעיקר בקדנציה השנייה שלה בכנסת הנוכחית. לא רק בגלל שהאופוריה מהמחאה החברתית נחתה אל הקרקע והתנפצה מעל ראשי, אלא שהשכלתי עם הזמן להבין שאידיאליסטית ככל שתהיי, ברגע שאת נכנסת אל בית הנבחרים ישנו משחק שאת חייבת לשחק. האכזבה האישית שלי היא לא משפיר עצמה כמו מהאפשרות שיקרה פה איזה שהוא שינוי. אבל בכל זאת יש לי גם ביקורת אישית כלפיה, שנוגעת דווקא לפעילותה הפנים מפלגתית, ובכך שהיא לא השכילה להשתמש בכח המכובד שיש לה כדי להניע שינוי בתוך המפלגה שלה, הזקוקה לחמצן כמו חולה סופני. אבל בסופו של דבר, אם מביטים על הדברים שהשיגה עד עתה, אפשר בפה מלא להודות שהיא עשתה ועושה הרבה לטובתנו הצעירים בכנסת ישראל, גם אם זה לא תמיד מצליח.

 

תמונה: רויטרס

 

על אף האמביוולנטיות, אני מנסה להביט לרגע על שפיר מהצד. וברגע שאני מצליחה להשקיט את הקולות המשכנעים ששינוי לא יהיה כאן, אני מתחילה להבין שהיא אולי דווקא כן הדבר הטוב ביותר שקרה לנו בכנסת בשנים האחרונות. גם אם אין דבר כזה שניתן לכנותו בפה מלא כ "טוב" בכנסת. בסופו של דבר, אותה כנסת עייפה, זקנה, מרוטה ומסואבת, היא אותה כנסת בה מסתובבים חבורה של גברים עייפים, עסקנים פוליטיים מושחתים, וכולכם מבינים טוב מאד על מה אני מדברת. והנה, מגיעה לה משום מקום אישה שאותם גברים אוהבים לכנות "ילדה בת שלושים", עם אנרגיה שתופסת בביצים של כל אותם מחממי כסא, וזה מפריע. זה מפריע לא רק להם אלא גם לנו, האנשים בבית, שנוטים כנראה מתוקף ההרגל לזלזל בכל מה שהוא לא "מבוגר ובעל ניסיון". אז קחו לכם אישה צעירה בפוליטיקה ועוד ג'ינג'ית. והנה פוצצנו צינור שלם של סטיגמות. שוביניזם בכנסת בימינו?

 

בראיון שהעניקה שפיר לעיתון "את" לפני מספר חודשים אמרה: "יש בי משהו שקצת התרגל לזלזול בחברות כנסת. זו מערכת גברית בעיקרה, מבוגרת מאוד, שהתרגלה כל השנים לאנשים מסוגה. פתאום מגיעות נשים צעירות שנכנסות פנימה וצועדות בבטחה. אז אני חוטפת הערות, רואה את המבטים, שומעת את הנימה, אבל ממשיכה בשלי, בלי לפחד ובלי להתבלבל. זה לא מזיז לי".

 

וזה באמת לא מזיז לה. אז מה היא עשתה חוץ מלצרוח בוועדת הכספים על יו"ר סלומינסקי, ולהיכשל במחאת האוהלים אתם שואלים? היא הקימה שדולה פרלמנטרית להגנה על שוכרי דירות. היא נבחרה לאחת מחברי הכנסת החברתיים ביותר. היא חברת כנסת חרוצה ובניגוד לחבריה במשכן אי אפשר לומר שהיא דופקת כרטיס נוכחות בלבד או מחממת כסאות סדרתית. שפיר הניפה את דגל "הפוליטיקה החדשה" בזמן המחאה החברתית וברגע שהחליטה שהיא רצה לפוליטיקה. אני מניחה שחלק מהאכזבה הציבורית כלפיה נובעת מהציפיות הגבוהות שהיא יצרה אצלנו, האנשים המיואשים שנואשים לשינוי. הפוליטיקה החדשה של שפיר היתה לתת לא רק קול אלא גם כח לאזרחים. שזו אספירציה נפלאה כרעיון, אלא שאינה עומדת במבחן המציאות כל עוד, למשל, היא חוברת לאנשים כמו פואד (ואין צורך לומר מדוע), כדי להיות מדורגת במקומות הראשונים בפריימריז. וכמובן כל עוד המפלגה בה היא חברה מורכבת עדיין מאותו מנגנון מיושן ורקוב.

 

 

שפיר התארחה לפני מספר ימים בתכניתו החדשה של טל פרידמן ואתם יודעים מה, בזמן ששכבתי במיטה וצפיתי בה בתכנית, הבנתי שגם המנגנון הרקוב ביותר עדיין לא צריך למנוע תקווה לא רק מאתנו אלא גם מנשים כמו שפיר, מלאות באמביציה ברצון לשינוי ובאמת ברוח צעירה שמשקפת את פני הדור, גם אם עדיין היא אינה מסוגלת שלא ליישר קו מתוקף כלשהו. "הבנתי די בהתחלה שאני צריכה לעבוד כדי להרוויח את המקום שלי. שאסור לי לטעות. אז אני עובדת הכי קשה שאני יכולה כדי לדעת יותר מהם, וזו חד משמעית תחושה שרק נשים חוות. נשים שנכנסות לכנסת צריכות לעמוד ברף גבוה יותר מגברים", היא אמרה.כשהבטתי על שפיר אצל פרידמן הבנתי שיש לה את מה שחסר לנבחרי ציבור רבים שלנו וזה הדיבור בגובה העיניים. היא לא חושבת שהיא מורמת מעם ובעצמה סיפרה כיצד היא עדיין ממשיכה ללכת לים ומקבלת באהבה הערות של עוברים ושבים שמבקשים ממנה לעשות שינוי. אולי בסופו של דבר שפיר בלי הגדרות, תצליח להכניס את הפוליטיקה החדשה הזו שהיא מדברת עליה גם לפרקטיקה. נבחרי ציבור שמסתובבים בשטח, נגישים וכאלה שבאמת אכפת להם.   

תגובות (0)
הוסף תגובה