במשך שנים חלמתי לרצוח את אבא שלי

ז'קלין סבאג' מצרפת רצחה את בעלה אשר התעלל בה מינית שנים רבות. לאחר שריצתה כ-3 שנות מאסר מתוך ה-10 שנגזרו עליה החליט נשיא צרפת להעניק לה חנינה – ובצדק רב כפי שנשים רבות בישראל חושבות וטוענות. כאשר עברייני מין משוחררים מהרשעה, זוכים לחודשי עבודות שירות במקום למאסר, התיקים נסגרים נגדם ללא אשמה "מחוסר ראיות", כאשר תיקי על עבירות מין ידועים בסחבת ארוכת שנים בפרקליטות והנפגעות נאלצות לחכות שנים מלאות עינוי וכאב עד אשר זוכות למשפט, כאשר לדאבוננו לא תמיד הוא משפט צדק – הרצח הזה מעורר תחושה של הזדהות עד הערצה בעוצמה שיש לאשה לרצוח את הבועל בה, כי הרי זה הוא המרד הרצוי והגמור.

 

אודה ואומר כי שנים רבות חייתי עם חווית אשמה ובושה עמוקה בתוכי על כך שלא היה בי את האומץ לחתור תחת מלכותו של האב שאנס אותי ולקטול את חייו עוד בנערותי. אני יודעת לספר כי לילות רבים שכבתי והזיתי איך אני רוצחת אותו ובכך מסיימת את ההתעללות שלו בי. כבר כנערה ידעתי שצדק לא אמצא בחברה שמכחישה התעללות מינית, וודאי כזו שמתבצעת על ידי אב, לא כל שכן – אב אשכנזי. ואכן, על אף שגופי הנכיח את ההתעללות המינית שבוצעה בי, על אף שבדרכי הילדית והצעירה גיליתי לעולם את הזוועות שנעשות על גופי ונפשי, על אף הצעקות הרמות שנשמעו מדי יום מבית אבי – השתיקה וההשתקה – כולל זו מאמי ומאחותי – גרמה לי להבין כי מבחינה מעשית יש רק מוצא אחד בלבד להפסיק את האימה – לרצוח את המתעלל-האב. משידעתי כי אני זו שאואשם ולא האנס האכזר, פחדתי ממה שיקרה לי – ועל כך כאמור שנים רבות הסתובבתי בעולם עם בושה. ואכן, האב האנס ואשתו המשיכו בחייהם כרגיל בעוד אני נאנקת בתוך הטראומה ולאחריה בייסורים קשים.

 

 

רצחה את בעלה אחרי שהתעלל בה 47 שנה

 

צרפת: אישה נידונה ל-10 שנות מאסר בגין רצח בעלה אחרי שהכה, אנס והתעלל בבנותיה במשך 47 שנה. כעת, קמפיין ציבורי רחב דורש מנשיא המדינה להעניק לה חנינה

לסיפור המלא

 

אני זוכרת את מבטי ההערצה שלי כאשר הוזמנתי לצפות בהצגה של אסירות בנווה תרצה, שם סיפרו חלק מהן כי רצחו את זה שאנס בהן. עבורי אלו הן המורדות והמהפכניות האמיתיות, אלו שמעזות לשלם מחיר נורא של מאסר אחרי שעשו צדק לעצמן או לחברותיהן שנאנסו ורצחו את הגבר שאנס אותן.

 

במדינה שמייצרת תרבות אונס שמעניקה לגיטימציה לאנסים ומטילה חשיכה של סוד על שמותיהם של אנסים רבים, במדינה שמייצרת מתוכה חברה שמטילה פתולוגיות על הנאנסות ולא על התוקפן, במדינה שרבים מבכירי המשטרה בה הם עברייני מין, במדינה כזו לא נותר לנשים רבות מוצא של הקלה ונשימה עמוקה, אלא כאשר הן קוראות ידיעה על אשה אחת אמיצה בצרפת שמימשה פנטזיה עמוקה של נאנסות כה רבות.

 

אין בדבריי קריאה חלילה לרצח אישי או המוני של אנסים. חלילה לי מכך. יש כאן כתב האשמה והרשעה חמור במיוחד נגד מדינה ותרבות שמשחררת לחופשי אנסים – בין אם על ידי השתקה חברתית של הנאנסות ובין אם על ידי פסקי דין שמטילים אונס נוסף על הנשים.

תגובות (0)
הוסף תגובה