יניב נחמן: גזר הדין שמבזה את הגוף שלנו

בימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של משבר אמון חריף בין הציבור לבין מערכות אכיפת החוק בכלל, ובית המשפט בפרט. לפני כחודש וחצי בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר על האנס יניב נחמן, שהודה במעשה אינוס ומעשה מגונה בכוח, שלוש שנות מאסר על תנאי ושנה אחת של מאסר בפועל, ממנה נוכתה חצי שנה אותה ישב במעצר בעת החקירה, וחצי השנה הנוספת הומרה על ידי בית המשפט בעבודות שירות.

 

השורה התחתונה של גזר הדין הזה היא אונס = חצי שנה של עבודות שירות.

 

עוד באון לייף:

 

כוחו העיקרי והחשוב ביותר של בית המשפט הוא אמונו של הציבור. הציבור סומך ידיו על בית המשפט ואמון זה נותן תוקף להכרעותיו. ללא אמון זה, הכרעותיו של בית המשפט מאבדות רלוונטיות, וסיטואציה מן הסוג הזה, אבוי אם תקרה. האינטרס שלנו כציבור בחברה דמוקרטית הוא לחזק את בית המשפט ואת יתר רשויות אכיפת החוק.

עם זאת, בית המשפט מעל באמונן של נשים, מחצית מהאוכלוסייה, פעם אחר פעם בשנים האחרונות: כאשר נערות ונשים שצלחו את משוכת המשטרה והפרקליטות והאירוע הטראומטי של חייהן, הגיע לפתחו של היכל הצדק, הן התבקשו להדגים כיצד הן נאנסו, או שהיו צריכות לספוג פניני חכמה, למשל שהן פשוט התאכזבו מהמין, ולא נאנסו.

 

תפקידו של בית המשפט הוא לפסוק בהתאם לדין. נשאלת השאלה, האם פסיקה "בהתאם לדין" יכולה להבטיח כי הצדק ייעשה? התשובה לכך היא לא. רבים המקרים בהם ישנה אמת משפטית – זוהי האמת שהפרקליטות מצליחה להוכיח באמצעות ראיות שמבהירות כי הנאשם ביצע את העבירה אליה טוענים, מעל לספק סביר. לצדה ישנה האמת העובדתית – מה שקרה במציאות, וברור לכל שאכן קרה, אך קשה או לא ניתן להוכיח את האמת הזאת בכלים שהדין הראייתי מעמיד לרשות הפרקליטות. במקרים בהם האמת המשפטית והאמת העובדתית אינן עולות בקנה אחד, ניתן למצוא אמרות מפורשות של שופטים בהם הם מזכים עבריינים בלב כבד וזאת רק משום שלא הוכח מעל לספק סביר שהם הם אלה שביצעו את העבירה שיוחסה להם.

 

מתוך ההפגנה נגד גזר הדין של יניב נחמן מול בית המשפט בת"א. צילום: עדי עזוז

 

בית המשפט מקל עם נאשם שהודה שאנס

אולם, המקרה של יניב נחמן לא העמיד את בית המשפט בפני מחלוקת כזאת, האמת העובדתית והמשפטית עלתה בקנה אחד: נחמן הודה שהוא אנס וביצע מעשה מגונה בכוח במסגרת הסדר טיעון וכל שנותר היה לגזור את עונשו. הפרקליטות ביקשה להעמיד את מתחם הענישה בין 4 ל-7 שנים של מאסר כאשר העונש המזערי בחוק על אינוס הוא 4 שנים למעט מקרים חריגים.

 

אלא מה? בית המשפט רוקן מתוכן את הוראת הדין על 4 שנים מינימום, תוך שהוא מציין כי הוא מודע לכך שכוונת המחוקק היתה לעונש מאסר בפועל (!) אך מאחר וזה לא נכתב במפורש בחוק הוא מרשה לעצמו לתת לנחמן את ארבע השנים האלו בקונסטלציה של מאסר על תנאי ועבודות שירות. מהלך זה של בית המשפט הוא עלבון, סטירת לחי, יריקה בפרצופה של החברה כולה. וזאת מדוע? מאחר שלא ברור מדוע בית המשפט בכלל מבקש להקל עם נאשם שה-ו-ד-ה שהוא אנס?! איזה מסר מעביר בית המשפט לנשים באשר הן? יידרש זמן רב על מנת לתקן את הנזק הבלתי רגיל שבית המשפט עשה לאמון הציבור בגזר הדין הזה, וזאת משום שהצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות – את זה הבין כבר המלך שלמה שקרא למבחן החרב.

 

מתוך ההפגנה נגד גזר הדין של יניב נחמן מול בית המשפט בת"א. צילום: עדי עזוז

 

מישהו בחלונות הגבוהים חייב להבין משהו. העסקה הזאת שהמדינה מציעה לנו: נפגעתן? לכו להגיש תלונה ומערכות אכיפת החוק יעשו עבודתן נאמנה ו"האמת תתברר בבית המשפט" – היא פשוט עסקה לא משתלמת. ראשית, כי אתם משקרים לנו בפרצוף, האמת לא מתבררת בבית המשפט, לפחות לא האמת העובדתית אלא רק המשפטית. ובשביל להתחיל ולנסות שהן יעלו בקנה אחד בעבירות מין, יש לשנות את החוק כך שהוא יתאים יותר למציאות בה מתרחשות עבירות מין. לא סוד הוא שמי שחוקקו את עבירת האינוס היו גברים-לבנים-הטרוסקסואלים שלא מבינים דבר או חצי דבר בנפגעות ובנפגעי תקיפה מינית. אכן, בהמשך החוק תוקן ושונה, הודות למחוקקות שעשו את עבודתן הציבורית נאמנה. שנית, אם כבר האמת הצליחה להתברר בבית המשפט והאנס מודה שהוא אנס, עליכם לפסוק עונש שהולם את חומרת המעשה, ולא לכתוב בגזר הדין מילים כמו "מידת הפגיעה בערכים החברתיים אינה ברף הגבוה" – מעשה אונס הוא הוא הפגיעה בערכים החברתיים ברף הגבוה ביותר ומהווה אלימות לשמה, כמובן, זה תלוי את מי שואלים, או ליתר דיוק, את מי שואלות.

 

מאסנו בזה שגופנו מופקר והאנסים והמטרידים שלנו לא נותנים את הדין על מעשיהם. זה ממש לא משנה לנו אם זה קורה כי המחוקקים לא השכילו להתאים את עבירת האינוס למציאות, או אם הפרקליטות לא השכילה להעמיד כתב אישום ראוי, או אם בית המשפט פסק בצורה שמבזה את גוף שלנו. כך או כך, אנחנו אומרות עד כאן, אנחנו צדק צדק רודפות.

תגובות (0)
הוסף תגובה