חוק המישוש: מי יגן על האזרחיות?

על רקע גל הטרור, החליט השר לביטחון פנים גלעד ארדן לקדם מספר חוקים ותקנות שיסייעו לכוחות הביטחון להתגבר על האלימות הגואה נגד אזרחיות ואזרחי ישראל. אתמול (שלישי) עבר בקריאה ראשונה התיקון לחוק כלי הירייה, לפיו מאבטחים יוכלו לשאת נשק מחוץ לשעות העבודה. את התיקון הזה מצדיק השר ארדן מתוקף שמירה על שלום הציבור וביטחונו, ומתוך ההנחה כי "נשיאת כלי ירייה בידי שומרים מיומנים, גם מעבר לשעות העבודה, עשויה לתרום להתמודדות עם פעילות חבלנית עוינת, לסייע לכוחות הביטחון, ולהרחיב את תרומתו של השומר לציבור". ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד גם הוא מקדם יוזמה להקלה במתן היתרים לנשיאת נשק, וטוען ש"אין יסוד להנחה כי כך יאבדו יותר חיים". השמירה על שלום הציבור היא ללא ספק ערך עליון, אך האם הצעות כאלו אכן ישיגו זאת?

עוד באון לייף:

כבר בשנת 2008 התקיים מהלך חקיקתי חשוב שהתבסס על ועדת ברינקר, שהמליצה על הפסקת לקיחת נשק אבטחה לבתי מאבטחים על רקע מקרי רצח של נשים, של בני משפחה ושל אחרים. המלצות הוועדה אומצו במלואן על ידי הממשלה למרות שהוגשו בשלהי האינתיפאדה השנייה. הסעיף נועד לצמצם את תופעת הרצח בתוך המשפחה בנשק אבטחה, אך השפעתו על צמצום האלימות רחבה יותר.

חוק זה לא נאכף, ועל-פי נתונים שנמסרו לאון לייף ע"י פרויקט "האקדח על שולחן המטבח", רק בשנים מאז כניסת התיקון לתוקף ועד לתחילת אכיפתו נרצחו לפחות 18 נשים וגברים בביתם או בסמוך לו באמצעות נשק שיועד לאבטחה.

שנת 2013 הייתה נקודת המפנה. לאחר שהייתה שנה עקובה מדם, שבה נרצחו במרחב הפרטי לפחות שמונה בני אדם על ידי מאבטחים בנשק אבטחה, התקבלה פניית "האקדח על שולחן המטבח" והוגבלה נשיאת הנשק על ידי מאבטחים מחוץ לשעות העבודה. כתוצאה מכך, חלה ירידה דרמטית במספר הנרצחות והנרצחים בנשק אבטחה מחוץ לתפקיד – מזה שנתיים וחצי שהתופעה ירדה מהמפה.

השר ארדן מדגיש שוב ושוב את הסיוע של מאבטחים בגל הטרור הנוכחי והתפקיד שלהם בשמירה על האזרחים. והנה, על פי הנתונים ניתן לראות כי מאבטחים בתפקיד היו מעורבים במקרי ירי יחידים בגל הטרור, ומאבטחים לאחר המשמרת לא היו מעורבים באף מקרה כזה.

אם לא די בכך, בשבוע שעבר אישרה מליאת הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את "חוק המישוש", או בשמו הרשמי "הצעת חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור" (תיקון מס' 5). כשמו כן הוא, החוק הקיים מסמיך שוטר לערוך חיפוש נשק על גופו של אדם שיש נגדו "חשד סביר" שיבצע עבירת אלימות נגד אדם אחר. החידוש של התיקון לחוק שאושר השבוע הוא במתן הסמכות לשוטר לבדוק האם אדם נושא עמו נשק שלא כדין, גם אם לא קיים נגדו חשד כלשהו.

גם ההצעה זו, בדומה להצעת התיקון לחוק כלי הירייה, הוגשה על רקע הצורך להגביר את הביטחון האישי של אזרחי המדינה ותושביה, ולהרחיב את הכלים הנתונים בידי המשטרה לשם מניעת אלימות. אך גם בהצעה זו ניתן לזהות "חשד סביר" לפגיעה בזכויות הפרט של תושבות ותושבי המדינה. בפועל, כל שוטר יוכל להפעיל את שיקול הדעת הסובייקטיבי שלו ויוכל להחליט בעצמו על מי לבצע חיפוש ועל מי לא, וכאשר יש בלבו החשד שמישהי עומדת לבצע מעשה אלימות, ואין לצידו שוטרת שיכולה לבצע את החיפוש, יתכן כי הוא זה שיבדוק את גופה ויחטט בתיקה.

עו"ד אבנר פינצ'וק, מנהל היחידה לזכויות האזרחיות באגודה לזכויות האזרח מסר לאון לייף כי "מה שמעורר מחלוקת בחוק הם החיפושים הסלקטיביים שהמשטרה מבצעת בהסתמך על סטיגמות – מזרחיים, אתיופים וערבים סובלים מיחס מפלה ומחפיר רק בשל מוצאם". נדבך נוסף בעייתי בחוק לטענת פינצ'וק הוא היעדר הגבלה על סמכות השוטר לבצע חיפוש על נשים, ובכך פותח פתח מסוכן למישוש הנשים ולפגיעות מיניות.

גל הטרור מצריך את הממשלה לבצע פעילויות, לצאת בהצהרות ולחוקק חוקים שישיבו לאזרחיות ולאזרחי ישראל את הביטחון. במקום זאת, מצעידים את הנשים עשור אחורה, מבטלים תיקונים לחוק שהוכחו כאפקטיביים ביותר למניעת אלימות במשפחה, ונותנים מנדט לכל שוטר לבצע חיפוש על גופנו ורכושנו. השר ארדן, תודה שהחזרת את הביטחון לאזרחיות ישראל.

*** הנתונים בכתבה באדיבות האגודה לזכויות האזרח בישראל ופרוייקט "האקדח על שולחן המטבח"