עדיין קשה לנו לחשוב על אישה בהריון כעל אובייקט מיני

תקנו אותי אם אני טועה, אבל לדעתי דמי מור, שהצטלמה מעורטלת למשעי כשהיא מחבקת את בטנה ההריונית החשופה על שער מגזין ה"וניטי פייר" בשנת 1991, היתה הראשונה שהחלה עם הטרנד. אני מדברת כמובן על טרנד הסלבריטאיות שמצטלמות לשערי מגזינים בעירום. ובעצם, לא בסתם עירום עסקינן, אלא עירום הריון. אחרי מור הגיעה גם קלאודיה שיפר ואז ג'סיקה סימפסון, קורטני קרדשיאן, קלי רולנד, כריסטינה אגילרה, מריה קארי. והפליאה מכולן מירנדה קר שלא טרחה לכסות את שדיה בשתי ידיים כמו יתר חברותיה, שהקפידו להצטלם בתנוחה המיסיונרית של "עירום בהריון": פרופיל, ידיים מכסות ולכאורה לא רואים דבר. אני מניחה שבוודאי שכחתי עוד רבות וטובות אחרות שהשוויצו בפני אזרחי העולם כי גם הן בדרכן להיות אימהות, ועמן הסליחה.

 

עוד באון לייף: 

 

אלא שכרגע אין לי אלא להיזכר בצער, כמה צעירים היינו בשנת 1991 כשדמי מור העיזה לשבור את הטאבו החברתי בנוגע לעירום בפרהסיה או ליתר דיוק לעירום מגזיני, ומנגד לשמוח כמה נפלא שחווינו מהפך תרבותי שכזה. זה לא צחוק. מה שמור עשתה היה שינוי של תפיסה שמרנית ומקובעת בת שנים, עשרות שנים. הרי עד אז, האמריקאים לא הכירו שום דבר אחר. לצד מגזיני התרבות והטלוויזיה ניתן היה לרכוש בנפרד ובבושת פנים מגזיני פורנו רך עד בינוני. כוכבת שהיתה מצטלמת בעירום מלא, היתה כמובן מיד נכנסת לסקציית המגזינים שמומלץ להחביא מתחת למזרן המיטה, וברזומה שלה היה נותר כתם. והנה, בוקר אחד קם מישהו באחד המגזינים הנחשבים ביותר בארה"ב, וחשף לרווחה גוף אישה עירום לחלוטין שגרם לעולם שלם לעצור את נשימתו.

 

 

על אף שמדובר באקט שדווקא מקדם באיזה שהוא מקום את התפיסה שעירום יכול להיות גם  "אמנותי" ולא רק "אירוטי", אני חושבת שדווקא ההיריון הוא זה שמבדיל בין שתי ההגדרות הללו, ועדיין מתעקש לתקוע אותנו במקום. הרי תמונת עירום אמנותית אינה פורנוגרפיה, אך בואו נראה מה תחשבו בפעם הבאה שתראו כוכבת לא הרה בעירום מלא על שער מגזין (תצקצקו?). אין ספק כי בראיה החברתית, ההיריון הוא זה שהופך את גוף האישה למשהו שאינו "מיני", לכן בתפיסתנו זה "לגיטימי בעין".

 

 

אני בכל זאת תוהה, מה גורם למפורסמות לרצות שהדבר הפרטי והאינטימי המתחולל בגופן הפרטי והאינטימי, יהיה מרוח על שערים שתלויים בין פיח אוטובוסים בפיצוציות. אולי בחו"ל יש עניין כלכלי רווחי במיוחד. אלא כשזה קורה כאן בפרובינציה הישראלית, בה כל אחד מכיר את אחותה של המצולמת והיה איתה בצבא, זה גורם לי לתהות אם יש איזה שהוא קתרזיס שאני אולי מפספסת. שלא תבינו לא נכון, גוף האישה בהריון הוא בעיני אחד הדברים הנאים ביותר שיש לאבולוציה הזו להציע. אין כמעט דירה עם אוריינטציה אומנותית שמכבדת את עצמה, שבעליה אינם שואפים להניח בסלון פסל של אישה הרה מחבקת את הבטן. המדונה הקדושה. והנה, אמרתי את זה: התפיסה כי אישה בהריון היא קדושה, כמו מבטלת את ארומת הפריצות שיכולה לנבוע מכך שכוכבת תתפשט בפרהסיה.

 

 

אלא שבינתיים נדמה כי הטרנד הזה חוצה יבשות, וגם נשים לא מפורסמות חושקות להיות כוכבות מגזין מעורטלות ליום אחד. ביפן לפני מספר שנים החל, ככל הנראה כתוצאה מהטרנד האמריקאי, גל  מטורף בו נשים החלו להצטלם בעירום מלא בזמן הריון, באופן כמעט אובססיבי. אין לי מושג אם מדובר בחיבה האדירה של היפנים לצילומים, או שזה טמון בעובדה כי שעור הילודה במדינה הוא נמוך ביותר, אך כמעט כל אישה יפנית שנייה הצטלמה בפוזת "עירום ההיריון" המוכרת של הכוכבות.

 

 

חצה יבשות הטרנד, והגיע כמובן לישראל. אסתי גינזבורג עשתה זאת במגזין לאישה וגם דפנה לוסטיג העלתה תמונה שכזאת לאחרונה דווקא לחשבון האינסטגרם  שלה. אני מניחה שהיום בעולם של ימינו כל אקט כזה משדרג את מעמדה של הכוכבת, וגורם לכך שיהיו לה אלפי לייקים ויציעו קמפיינים. אתם יודעים מה? זה בסדר, זה לגיטימי. ואני רק מחכה ליום בו כוכבת (שאינה הרה) תתערטל באופן אומנותי, ואיש לא יכנה אותה בשמות גנאי.  

תגובות (0)
הוסף תגובה