7 חוקים שגברים המציאו כדי להגן, לכאורה, על נשים

החוק החדש בטקסס שאמור להביא לסגירתן של 75% ממרפאות ההפלה במדינה תחת אמתלה של דאגה לבריאות האישה יגיע בחודש הבא לפתחו של בית המשפט העליון האמריקאי. השופטים יאלצו לקבוע האם החוק מטיל מגבלות חמורות מדי על מרפאות ורופאים המבצעים הפלות. על פי הוא איגוד הרפואה האמריקאי והקולג 'האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה, חוק זה "אינו משרת את בריאותן של נשים בטקסס אלא מסכן נשים בריאות על ידי הגבלת הגישה שלהן למבצעי הפלה".

 

עוד באון לייף:

 

קבוצה של 16 היסטוריונים החליטה לחקור "את חייהן של נשים לאורך ההיסטוריה" כדי להזכיר לבית המשפט שלמרבה הצער, לגברים האמריקאים (ולגברים בכלל) יש מסורת עשירה למדי של העברת חוקים שנועדו לכאורה להגן על נשים – אולם בסופו של הדבר השתלטו עליהן או הגבילו את זכויותיהן. לטענתם, החוקים הללו "בדרך כלל מבוססים על סטריאוטיפים מגדריים" ומרסנים ביעילות את "החירות והאוטונומיה של נשים" ומתייחסים אליהן כאל אזרחיות סוג ב'.  

 

הנה סקירה קצרצרה של כמה מהחוקים המפלים לאורך ההיסטוריה האמריקאית. בסופו של דבר, כל החוקים שמפורטים כאן הוכרזו כנוגדים את החוקה וכמפלים, אבל לאמריקה לקח הרבה זמן להגיע לשם.

 

1. לאן אבדו הזכויות האזרחיות של נשים ב- 1769?

מה שלא תמצאו בספרי ההיסטוריה האמריקאים הוא התייחסות מפורשת לעובדה שהמהפכה האמריקאית שירתה רק גברים לבנים. תפקיד האישה בחברה היה להתחתן (רצוי בגיל מאוד צעיר), ובנקודה זו בדיוק היא איבדה את הזכות לזהות משל עצמה. הבעלים קיבלו את הפיקוח "על גוף הנשים שלהם, עבודתן, רכושן ומעמדן הפוליטי" כדי לשמור על הנשים "בריאות ובטוחות" זאת כיון שנשים נחשבו ל"מין החלש שתבונתו קלה ושיקול דעתו פחותה", לשון החוק.

 

הקולוניות האמריקניות חיברו את החוק הזה בשנת 1769 והוא מבוסס על כתביו של ויליאם בלקסטון, פוליטיקאי ושופט אנגלי. בלקסטון תבע את מקומה של האישה בחברה, תחת דוקטרינה משפטית המכונה ""coverture: לכל אורך שנות הנישואין, הזכויות והחובות המשפטיות של האישה נלקחות מידיה והיא נמצאת תחת חסותו של בעלה. היא לא זכאית לקניין משל עצמה ואינה רשאית לבצע חוזים.

 

 

טוב שהזמנים השתנו. אם בלקסטון היה חי היום, כתביו על נשים לא היו זוכים לתהודה רחבה כל כך, מעבר למספר מצומצם של מיזוגינים. למרבה הצער, הוא חי בתקופה בה הייתה לו השפעה רבה והטקסטים שלו הביאו בסופו של דבר לשלילת זכות ההצבעה (אשר שונתה רק בשנת 1920), הזכות להרוויח משכורת, להתקשר בחוזה, או להחזיק ברכוש. עד שנת 1900, נשים נשואות השיגו מעט שליטה על רווחיהן ורכושן אבל זה לקח עד 1979 עד שבוטלו חוקים שהעניקו לבעל את המילה האחרונה בהחלטות הקשורות בקניין ללא הסכמת אשתו.

 

2. בית משפט ללא נשים עד שנות ה-60

על פי הכתבים של בלקסטון, נשים לא מסוגלות להיות חלק מחבר המושבעים בגלל מה שהוא כינה "defect of sex"  (בתרגום חופשי בשל "מגדר פגום" ) ותאמינו או לא, האיש הפך את המונח המחריד הזה שנשמע כמו שם של מחלה למונח משפטי לכל דבר ועניין. אנחנו עשויים לחשוב שזכות ההצבעה שנשים השיגו בארה"ב ב-1920 העניקה לנשים יותר זכויות במרחב הציבורי והאזרחי, אבל המציאות הייתה קצת אחרת. בשנת 1927, 29 מדינות אמריקאיות אחזו בחוקים ששללו מנשים את האפשרות להיות מושבעות כי הן עדינות מדי בשביל דיון בהליכים משפטיים.  19 מדינות נוספות התירו לנשים להיות מושבעות אולם עדיין קבעו הגבלות וחריגות מסוימות עבור נשים. כך לדוגמא, פלורידה לא אפשרה לנשים לשרת בחבר המושבעים עד 1949, וגם אז הן היו צריכות "להצהיר בכתב בפני בית המשפט המחוזי על נכונותן לעשות כן כדי שכל אישה תהיה מוגנת מפני "חשיפת אוזניה לראיות מטונפות".

 

בשנת 1961, החוק של פלורידה עמד בפני אתגר מעניין בבית המשפט העליון כשגוונדולין הויט, אישה אשר חבר מושבעים גברי לחלוטין מצאה אותה אשמה ברצח בעלה האלים והמתעלל. היא ביקשה שגם נשים יהיו חלק בחבר המושבעים והסוגיה הועלתה לבית המשפט העליון. ומה קרה שם? ובכן, בית המשפט צידד בגישה של מדינת פלורידה כי "האישה עדיין נחשבת כמרכז של בית וחיי משפחה" ולכן אין לבזבז את זמנן על השתתפות בחבר המושבעים. רק ב- 1973, הוענקה לנשים הזכות לכהן כמושבעות בכל המדינות.  

 

3. הגנה על נשים מפני שעות עבודה ארוכות כי "הן חלשות"

שאלה? מה עשתה אמריקה הגדולה בסוף שנת 1800 עם נשים שחרגו מהתחום שלהן – הבית – והעזו לצאת לעולם העבודה? תשובה: הגבילה את זמן השהייה שלהן בעבודה, כמובן, לתועלתן האישית. הסדרת תנאי העבודה במפעל, באופן כללי, כן הגנה על נשים מעבודת יתר ומהתעללות מעסיקים אבל התקנות החשובות הללו לא חלו גם על גברים ובפועל הן הבטיחו שנשים בשדות גבריים מובהקים תישארנה מיעוט.

 

 

בשנת 1908, פסק בית המשפט העליון כי החוק באורגון שמגביל שעות עבודה של פועלות במכבסה תקפות לחלוטין, אך אין הגבלת שעות זהה לגברים שכן על פי התקציר, "בריאות האישה רופפת מזו של גברים. נשים צריכות לטפל בבית ובחובותיהן כשכירות. לעם יש אינטרס מובהק לשמור על הנשים שלו בריאות כי הן עתידות להיות אמהות בעתיד". טוב לדעת שהרבה לפני דיוני ההפלה הבלתי נגמרים, באמריקה מאז ומעולם חשבו קודם על תינוקות שעוד לא נולדו, הרבה לפני האמהות שלהם.  

 

למקרה שתהיתם, גברים, בסופו של דבר, זכו להגנה משפטית על זכויות העובד שלהם במסגרת רפורמות שבוצעו בשנת 1930 אבל חוקי עבודה ספציפיים עבור מגדר מסוים היוו חלק מספר החוקים עד 1969, חמש שנים לאחר חקיקת חוק זכויות האזרח.

 

4. נאסר על נשים לעבוד במשרות מסוימות וכמו כן, נאסרה עליהן עבודה בשעות הלילה

 

עד 1917, רוב המדינות בארצות הברית מעט תשע, תיקנו את חוקי העבודה שסגרו את השערים עבור נשים לעבודות מסוימות (בטקסס, לדוגמא, נאסר על נשים לעבוד בכל מפעל בו יש "השפעה כלשהי,נהלים או תנאים שעלולים להשפיע על מוסר האישה) ואת השערים לעבודה בלילות.

 

מה שאפילו עוד יותר מביך בחוקים האלה הוא שהניסיון להגן על נשים התקיים אך ורק בכל הנוגע לנשים לבנות. בניו יורק, למשל, "לא הסדירו את עבודת הלילה של נשים במשרות שירות שנחשבו ללא רצויות על ידי גברים, לרבות בתי מלון, מסעדות וקברטים על אף סכנה הברורה להתדרדרות באמות המידה המוסריות. במקומות האלה אם היית מהגרת או אישה לא לבנה, פשוט נדפקת. "עובדות במפעל שימורים, נשים עולות בדרך כלל, היו פטורות באופן שגרתי מהגבלות על עבודת הלילה. משרתות, רבות מהן אפרו-אמריקאיות, לא נהנו מהגנה".

 

5. ברמנית בפאב? זה לא מוסרי

בשנת 1950, כמעט מחצית מהמדינות בארה"ב הניחו חוקים האוסרים או המגבילים נשים לשמש כברמניות כי זה נחשב מקצוע לא מוסרי לנשים. במישיגן, למשל, בשנת 1945 חוקק חוק לפיו בערים עם אוכלוסייה של למעלה מ- 50,000 בני אדם נשים לא יכולות לשמש כברמניות  אלא אם כן הן היו "אשתו או בתו" של הבעלים של הבר. ב-1948 ולנטיין גוסארט, בעלת בר בדירבורן, מישיגן, תבעה את המדינה, כי לפי החוק היא לא הורשתה לשמש כברמנית בבר שלה עצמה. בית המשפט העליון דחה את תביעתה בקובעו כי במזיגת אלכוהול יש פוטנציאל מוסרי וחברתי ירוד עבור נשים.

ההחלטה הוסרה רק בשנת 1976.

 

6. בהריון? אין לנו עבודה בשבילך

בשנת 1970, אמריקה התקדמה לא מעט (הודות לפעילי זכויות האזרח), אך האסכולה הישנה לפיה שנשים הן חלשות מטבען וחולשתן הובילה לאפליה נגד נשים בהריון. ב-35 מדינות היו חוקים שקבעו שנשים בהיריון זכאיות לדמי אבטלה ולכ-1000 מורות ברחבי אמריקה נאמר כי הן חייבות לקחת חופשה ללא תשלום או פשוט להתפטר ולהפסיק ללמד בחודש הרביעי או החמישי להריון. המנהג לא הוצא אל מחוץ לחוק עד שנת 1978.

 

7. אין דבר כזה אונס על ידי בן הזוג

המשפטן האנגלי סר מתיו הייל כתב בשנת 1736 כי כשאישה נישאת היא "מתירה את עצמה לבעלה, היא לא יכולה לחזור בה". החוקים הנוגעים ליחסי מין בין בני הזוג נגזרו מהקביעה הזו. פעילות פמיניסטיות נאבקו לקבל הכרה במונח 'אונס במסגרת הנישואין' כבר במאה ה -19, אבל זה לא קרה עד 1970, כאשר התנועה הפמיניסטית צברה תאוצה והמדינות החלו להוציא אל מחוץ לחוק אונס אישה בידי בעלה. זה לקח עד 1993 עד שאונס במסגרת הנישואים יהפוך לבלתי חוקי בכל 50 המדינות, אך 13 מדינות עדיין מחריגות את הכללים בכל הנוגע לאונס במסגרת הנישואים, ורואות בו מעשה נורא פחות מאונס על ידי מי שאיננו בן הזוג הרשמי.  

 

****

שימו לב שהסקירה הקצרה הזו לא כוללת את כל הצעות החוק שגברים התנגדו להן או לא השכילו לשקול כראוי במהלך שנים רבות, כאלה שבאמת הגנו בסופו של דבר על נשים, כמו המאבק להתרת ביצוע הפלה, ההכרה בהטרדות מיניות ומתן הגדרה משפטית ואפשרות לתבוע על או הקרב הארוך על מתן השליטה על הלידה לנשים.

תגובות (0)
הוסף תגובה