האושיה: ללי אורן

 

איפה את עובדת באמת? כיום עצמאית- מנהלת עמודים וקמפיינים בפייסבוק לעסקים קטנים.

 

כמה זמן ביום את בפייסבוק? אני חושבת שהרבה מאיתנו מכורים לפייסבוק, ולא תמיד מודעים לכמה היום שלנו מבוזבז על זה. אצלי אישית- פייסבוק הוא חלק גדול מהחיים שלי, בגלל שהעבודה שלי היא בדיוק בזירה הזו.

 

מה שכן- חשוב לי שהזמן הפנוי שלי ינוצל לדברים אחרים. כשאני יוצאת לבלות למשל ופוגשת חברים חשוב לי להניח את הטלפון בצד. אם אנחנו מצטלמים- אני עורכת ומעלה את התמונה רק אחרי המפגש איתם. אני מודעת כמה התיעוד של האירוע מבזבז זמן- לצלם סלפי, לערוך, לכתוב משפט מצחיק בפייסבוק- זה לוקח כמה דקות טובות שבהן אני "אאוט". ההתעסקות בזה בעצם מנתקת אותי מהחוויה עצמה- זמן איכות עם החברים שלי. ברגע שהתחלתי להיות מודעת לזה ולקרוא מחקרים על העניין- הפסקתי להתעסק בזה.

 

האישה שלדעתך הכי שווה לעקוב אחריה? קודם כל- נינה ולדמן. כשהתחלתי לקרוא דברים שלה אמרתי "דאם, בא לי גם לכתוב ככה!"., היא רוקרית בכתיבה שלה- יש לה אומץ, חספוס, כנות וקוליות. הפוסטים שלה מקוריים ומרתקים גם כשהיא כותבת על נושאים שהפכו לבנאליים- כמו חיי רווקות וחיפוש אחר אהבה. 

 

השניה היא תכלת גינס– הבחורה פשוט מכניסה אנרגיות ושמחת חיים לכל פוסט שלה. היא כנה מאוד ומצחיקה מאוד.  כשאני רואה אותה בפיד תמיד עולה לי חיוך.

 

הפנייה/תגובה שהכי רגשה אותך? לפני שנתיים פרסמתי את הפוסט הזה על "יציאה מהארון" בעניין האל-הורות. כתבתי שהסביבה מצפה ממני להיות לחוצת חתונה וילדים, בזמן שאני אמנם מעוניינת בזוגיות אבל אין לי שום רצון להביא ילד לעולם כרגע (ואולי גם בעתיד אבחר שלא להביא). אני מודה שכשכתבתי את הפוסט לא הבנתי עד כמה הוא משמעותי וכמה הנושא הזה הוא טאבו בחברה הישראלית. גם אצל אנשים שחשבתי שהם פתוחים בתפיסה שלהם.

 

הפוסט פורסם בסטטוסים מצייצים בזמנו, וקיבלתי המון תגובות של נשים שהזדהו איתי- כתבו לי בין היתר נשים דתיות- שמרגישות חנוקות מהלחץ של הסביבה שלהן, וכתבו לי גם נשים נשואות שהחליטו יחד עם הבעל שהם לא מעוניינים בילדים, אבל משקרים לאמא ולחמות שהם בקשיי פוריות, בגלל הלחוץ העצום שהן מפעילות עליהן. קיבלתי המון תגובות מנשים מכל הסוגים- והבנתי שהנושא הזה חוצה עדות, גילאים, ומגזרים.

דרך הפוסט גם הבנתי כמה הנושא  שנוי במחלוקת בחברה הישראלית- כמה לחץ מרגישות נשים כאן לפעול בניגוד לצו ליבן- בהחלטה כל כך חשובה בחייהן. התגובות ריגשו אותי. הרגשתי שהעלתי את העניין לסדר היום, ובתקופה שאחרי זה הגיעו גם כתבות בחדשות 10 ובפאנלים נוספים, שמחתי שהיה לי חלק בהעלאת המודעות לנושא החשוב הזה.

   

הפנייה/תגובה שהכי עצבנה אותך? היו הרבה. בכל פוסט ויראלי שלי הגיעו גם תגובות נוראיות. היו "הלוואי שתמותי" ו"את שמנה ומכוערת", ועוד הרבה ממתקים. בכל מה שקשור לטוקבקים- אני משתדלת לקחת הכל בפרופורציות. יש הרבה גיבורי מקלדת שמרגישים טוב עם עצמם כשהם מטנפים על אנשים אחרים. מזכירה לעצמי להיאחז בתגובות הטובות או בביקורות הבונות שאנשים נותנים לי. אני לא נותנת לעברייני מקלדת ולאנשים שמפיצים רוע ושנאה את האפשרות לערער אותי ואת הביטחון במה שכתבתי.   

אם יחסמו את הפרופיל שלך בפייסבוק לצמיתות, מהי תכנית המגירה שלך? וואוו, זה אומר שגם אצטרך למצוא עבודה חדשה. זה הרבה דברים לחשוב עליהם 🙂 נראה לי שלחזור קצת למקורות לא יזיק. יותר ספרים, יותר טיולים, חברים, קולנוע. ו…אולי בפעם הראשונה מזה שנים אעבוד במשהו שלא כולל ישיבה מול מחשב כל היום. לעלות מופע יחיד או להנחות קבוצות נשמע לי להיט.  

 

הדבר הכי טוב שרשתות חברתיות הביאו לעולם? נתנו לנו במה ומיקרופון- לכתוב, לצלם ולהראות מה שנרצה. גם אם אין לנו אמצעים כלכליים, את הקשרים הנכונים, לא למדנו באוניב' או אספנו את החברים הנכונים- הרשתות החברתיות נותנות לך את הפוטנציאל להצליח – אם יש ערך אמיתי במה שאתה עושה.

 

הדבר הכי רע שרשתות חברתיות הביאו לעולם? העמיקו את הבדידות שלנו, גרמו לנו "לזייף" חיים שהם לא תמיד החיים האמיתיים שלנו, וגם- הפחיתו את זמן האיכות שלנו עם העולם שבחוץ ועם החברים שלנו. 

 

בעיניי פייסבוק הוא: הרשת החברתית הראשונה שהעלתה לגדולה את האינדיבידואליות והנרקסיסטיות של כולנו. שגרמה לנו להפוך את המצלמה ולעשות "סלפי" לחיים שלנו- ולגרום לנו לחשוב שזה באמת מעניין אנשים אחרים 🙂 מעבר לזה- היא גם כלי התקשורת והפרסום הכי חזק בארץ.

 

רוב הסטטוסים שלי עוסקים ב: לרוב כתבתי פוסטים על אהבה, דימוי עצמי ודימוי גוף, נשיות, ותרבות.

 

הסטטוס הכי מצליח שלי:  אחד המצליחים מהשנים האחרונות הוא הפוסט שמופיע כאן למעלה. הבנתי מהתגובות של אנשים על הפוסט שאני נמצאת במקום לא טוב בחיים שלי. זה היה כמו סטירת "תתעוררי!", ובאמת כל הדברים הכי טובים קרו לי מאז כתיבתו- ירדתי יותר מ-20 ק"ג, עזבתי עבודה כשכירה והתפתחתי עצמאית, טסתי לחו"ל, ובעיקר- התחלתי לעשות דברים שעושים לי טוב, וחזרתי להרגיש שמחה ואהבה. הפוסט הזה הוא בהחלט נקודת מפנה.

 

אני אעשה לך אנפרנד אם: אני לא מתחברת לתכנים שלך. הכי פשוט שיש 🙂

תגובות (0)
הוסף תגובה