המכשול הכפול לנשים בדרך לאקדמיה

ע"פ דו"ח הוועדה לקידום וייצוג נשים במוסדות להשכלה גבוהה מ 2015, למרות שמבין הסטודנטים הלומדים באוניברסיטאות ובמכללות לכל שלושת התארים, נשים מהוות למעלה ממחצית, הרי בסגל האוניברסיטאות בישראל נשים מהוות 29% בלבד. נתון זה נחשב נמוך במיוחד בהשוואה למדינות המערב בהן אחוז חברות הסגל עומד על כ – 40%. מתוך 31 מדינות שנבחנו, ישראל ממוקמת במקום ה 30 . כמו כן, ככל שהדרגה גבוהה יותר כן פוחת אחוז הנשים בקרב הסגל האקדמי – תופעת המספריים הנודעת. תקרת הזכוכית באקדמיה הינה תופעה שכיחה בישראל.  נשים מהוות רק 16% מהפרופסורים מן המניין באוניברסיטאות, שיעור נמוך מהממוצע בארצות המערב.   

 

עוד באון לייף:

 

בתחומי המדעים המדויקים, למשל, קיימים שיעורים נמוכים במיוחד של נשים, לעומת מדעי הרוח, החברה והחינוך. לפיכך, האקדמיה בישראל לא הגיעה עדיין לניצול מלוא פוטנציאל ההון האנושי ולשיפור המצב, כפי שנטען בדו"ח, יש ערך הן  מהבחינה הערכית-חברתית והן מבחינת התועלת האדירה שתצמח למשק הישראלי.

 

 

הנשים מהוות מיעוט בקרב הנקלטים באוניברסיטאות

פער נוסף עולה מתמונת הקליטה של הסגל האקדמי הבכיר במוסדות האקדמיים- נשים מהוות מיעוט בקרב הנקלטים באוניברסיטאות . פערים אלו בולטים במיוחד על רקע העובדה שנשים מהוות רוב בקרב מסיימי ומסיימות דוקטורט בישראל – המהווים פוטנציאל עיקרי למחקר. המקור לפערים אלו טמון במגוון חסמים והשפעות בשלבים השונים של התפתחות הקריירה האקדמית.

לאחר קבלת תואר הדוקטורט הנכסף, מצופה, במידה רבה של צדק, מהחוקר/ת לצאת מטעם עצמו להתמחות בחו"ל (פוסט-דוקטורט) כדי להעמיק ולהרחיב את ההכשרה המקצועית כדי להיות מועמד ראוי לקליטה כחבר סגל באקדמיה, על התקנים המוגבלים והתחרות הניטשת על משרות אילו. זהו השלב בו מרבית מהנשים מתקשות לעבור וזהו השלב המכריע המזוהה כחסם לחוקרות באקדמיה. היה וחוקרת הצליחה לעבור בהצלחה את המשימה מעבר לים, תוך גרירת משפחה ובעל והיה והצליחה להתקבל חזרה כחברת סגל, לא תמה בזה המערכה. עם קבלת חבר סגל לאקדמיה חל ה"שעון המתקתק" שאורכו 5 שנים ובמהלכו, אם לא הצליח החוקר להיות ראוי לקביעות, ע"פ הקריטריונים באקדמיה, עליו לעזוב את המוסד. אמנם בשנים האחרונות חלה הקלה אדירה, המעניקה לחוקרת דחיית השעון בשנה על כל אירוע לידה אך עדיין נמצא כי שנים אילו מלוות במעמסה ותחרות אדירה בכלל ולנשים בפרט.

 

 

פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון והנשיאה הראשונה בישראל באקדמיה, עמדה בראש וועדת כרמי שהגדירה לראשונה את החסמים והצרכים ואת הצורך במיסוד תפקיד יועצת הנשיאה לנשים באקדמיה. לתפקיד זה באוניברסיטה שלה עצמה, היא דווקא בחרה לתפקיד את פרופ' איריס שי, חוקרת תזונה ומחלות כרוניות שחזרה בעצמה מפוסטדוקטורט בהרוורד ומודה כי "טרם החשיפה לתפקיד ולנתונים לא הייתי מודעת לחסמים הללו המונעים מחוקרות מוכשרות להמשיך לאקדמיה". כיום, פרופ' כרמי ושי עובדות ע"פ אג'נדה ייחודית בו הינן מאמינות כי יש לקיים תכניות מובנות להכנה מוקדמת ליציאה לפוסדוקטורט, למנהיגות והתקדמות בקריירה באקדמיה המשותפות לגברים ונשים כאחד, בו השיח על האתגרים הספציפיים של נשים נדון גם בחברת הגברים.  בתכניות אילו "מככבות" נשים המהוות "רול מודל". בצד זה מתקיימות תכניות תמיכה ספיציפיות לנשים החל מתלמידות תיכון.

השנה, לכבוד יום האישה, יזמו פרופ' כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון והנשיאה הראשונה בישראל באקדמיה, ופרופ' שי יום עיון ארצי להכנה לקריירה באקדמיה בקרב נשים, בו ידברו על "משולש הזהב" הנדרש באקדמיה בחדשנות פורצת גבולות בפרסום מאמרים מדעיים, בהשגת מענקי מחקר יוקרתיים ובהצלחה בהוראה ובהנחיית דור העתיד. יום העיון ייערך ב-3.3.16 והוא מהווה המשך למפגש 'נשים במקצועות ההנדסה' שיערך במסגרת היום הפתוח באוניברסיטת בן גוריון ב25.2, ששניהם מהווים חלק ממגמת קידום ושילוב נשים במוסדות אקדמיה במקצועות השונים.

 

 

תגובות (0)
הוסף תגובה