מי שהמציא את הממוגרפיה ינק מהאינקוויזיציה

שוכבת כאן איזו בדיקת ממוגרפיה שלא עשית, אומר רופא המשפחה החדש. ואני אומרת, זו אולי הבדיקה ה – 20 שלי, אז מה כבר יכול להיות? (מילון מושגים: מ?מו?גרפיה – צילום רנטגן לזיהוי ואבחון מוקדם של רקמות חשודות באזור החזה.‏)  מי שהמציא את המכשיר הזה, ינק מהאינקוויזיציה. את מתפשטת, מניחים את השד שלך על פלטה, בהתחלה מושכים אותו קדימה בכל הכוח שיש ל"אחד כוח אדם", ואז מניחים עליו פלטה שעושה "פרס" (press– עם שווא ב-פ' הדגושה וסגול ב-ר'). פעם אחת באלכסון לגובה, פעם שניה פשוט "פלאץ'" לרוחב בין שני הלוחות, ואז לוחצים עד שיוצאת לך הנשמה או עד שאת מוכנה לומר ה-כול, רק שיפסיקו לעקור לך את השד מהמקום אליו הוא שייך ולא, תודה, אין צורך לעצב אותו מחדש. מה שהטבע עשה עדיף בכל מקרה על האלטרנטיבה.

 

"פרס": מכשיר שנגרים משתמשים בו להדביק פלטות של עץ זו לזו באמצעות לחץ. אחד כזה היה בבית החרושת לנגרות של אבא, שהוקם לטובת "עבודה עברית" בשנת 1932, על ידי סבא שלמה ודוד משה, תחת השם העברי-דבר-עברית "האחים נגר". את סבא שלמה לא הכרתי. הוא נפטר בגיל 52 מסרטן בקיבה, מה שמכניס אותי גם לקבוצת הקולונסקופיה (מילון מושגים: בדיקה של המעי הגס דרך פי הטבעת).

 

הסרטן הסופני של אמא פתח לנו את השער למועדון המתרחב והולך של "קבוצת סיכון", שהפך להיות ממש inרק בשנים האחרונות, בעיקר בזכות הצטרפותה המפתיעה והמתוקשרת של אנג'לינה ג'ולי. החברות במועדון מזכה אותך בבדיקת ממוגרפיה שנתית. החוברות לקריאה בשעת ההמתנה, כוללות אזהרה שבנות הדור השני עלולות לחטוף אותה כשהן צעירות בעשרים שנה. זה לא מבשר טובות, קרני אמרה. צחקנו. בבדיקה השגרתית שנה מאוחר יותר, היא כבר נכנסה לסטטיסטיקה. נו, טוב. אני הולכת לבדיקות הללו בעקביות רנדומלית, האופיינית למי ששולחן העבודה שלו נראה כמו גיבוב אסופה של קנסות, הודעות מהבנק ומהביטוח וניירות עמדה בנושאים הרי גורל, שמעת לעת מבצבצות ביניהם פניות לבדיקות שנשתכחו להן. בהתחלה זכיתי ל 1+1. ממוגרפיה ואולטרסאונד. זה טבעי, אמרה הרופאה, כשהפסיקו לשלוח אותי לאולטרסאונד. רקמת השד מתדלדלת. "מתדלדלת" זו לא מילה שאת רוצה לשמוע ביחס לשום רקמה בגוף שלך, דקה לפני שמולאים לך 50.

 

את הולכת לכירורג? שאלה הטכנאית, שעה שהורתה לי להניח שוב את שד שמאל למעיכה חוזרת על ה"פרס". לא, עניתי, והיא, בטון מרוסן כמו של סוס שבעטו באחוריו, אמרה, איך זה שאישה אינטליגנטית עם היסטוריה משפחתית כמו שלך לא הולכת כל חצי שנה לכירורג. תקעתי בה את המבט המזוגג הזה, שנועד להזים את הסטריאוטיפ שלי. חשבתי שסיימנו, אמרתי, והיא אמרה, את צריכה ללכת לאולטרסאונד.

 

ככה נראית בדיקת ממוגרפיה. צילום: shutterstock

 

אוקיי. ברור שהרקמה שהתדלדלה לפני למעלה מעשור לא הסמיכה מחדש. גם ההיא מהאולטרסאונד גילתה עניין במערכת היחסים בין הכירורג לביני, שעה שחזרה והחליקה שוב ושוב את הסורק על אותו אזור, צד שמאל בשד השמאלי. מה את רואה? שאלתי, והיא ענתה, זה לא התפקיד שלי לפענח. זה התפקיד של הרופאים. עד לאותו רגע הייתי עוד נודניקית שמנסה להסביר לכל העולם (ולא בהצלחה רבה), מה זה הפיברומיאלגיה הזו שהיא סובלת ממנה. מאותו רגע, בעודי שכובה חשופת חזה על הספה המחופה בנייר הנמשך מגליל אינסופי וגופי מרוח בג'ל, ידעתי. אני נכנסת לעולם חדש לגמרי. מעתה אמרי שלוש מלים: "יש לי סרטן", וכוווווולם יבינו.

 

(מילון מושגים: פיברומיאלגיה – מצב שכיח של כאב בשרירים ובסיבי רקמות החיבור, בלי סיבה אורטופדית ושאינו דלקת פרקים, המלווה בתשישות ולעתים קרובות גם במעי ושלפוחית רגיזים). אני עוד אחזור אל הפיברומיאלגיה.

 

יש לי בשורה טובה ובשורה פחות טובה, אמר הפרופסור לאונקולוגיה, עמו בחרתי להיוועץ. זה היה כשבוע אחרי שהפרופסור לכירורגיה הבטיח שהסרטן הזה לא יהרוג אותי, והעריך שזה ייגמר בלמפקטומי ובסדרה של בין 3-6 שבועות של הקרנות. הבשורה הפחות טובה, אמר האונקולוג, שהסוג שלך אלים במיוחד. הבשורה הטובה, שיש לנו 100% תשובות בשבילו.

 

עכשיו אני חייבת להפסיק. העייפות הורגת אותי. האם זו התשישות שמאפיינת את הפיברו, או החולשה הנלווית למחלת הסרטן?

תגובות (0)
הוסף תגובה