עונת הריאליטי של 2016 שוברת שיאים של שוביניזם

את הפדיחה הטלוויזיונית של העשור יכולים מפיקי "הישרדות" לנכס הפעם לעצמם. אחרי שבמשך שנים ארוכות דנה אינטרנשיונל החזיקה בפדיחה הטלוויזיונית הכי גדולה שנראתה בשידור חי כשזו הרימה את פסל זכיית האירוויזיון ונפלה על הבמה מול אזרחי העולם כולו, הפעם היה זה טילטיל שככל הנראה שכח שהוא אינו בן שבט קדמוני, והניף את רוסלנה על כתפיו ל"סיבוב ניצחון" כאילו היתה פסל אוסקר מוזהב בכבודו ובעצמו. טילטיל כנראה התבלבל בין טקס פרסי האוסקר ששודר יום לפני הגמר החשוב יותר עבורו, או שהוא פשוט פעל על פי המשפט הנפוץ: "אפשר להוציא את האדם מהאי, אבל אי אפשר להוציא את האי מהאדם".

 

עוד באון לייף:

 

 

כן, אני יודעת שטילטיל הוא לא שוביניסט הארד קור, ואולי בתוך תוכו של טילטיל קיים הצורך הפגאני להניף משהו בשעת שמחה. קורה. ברצינות, אני באמת ובתמים חושבת שלא היתה לו כל כוונה רעה, וסביר להניח שלא הייתי מתייחסת לכך אלמלא היתה מופצת בנאט"ו התמונה של רוסלנה כשהיא פשוט מונחת כמו בובת מין מנופחת על כתפיו של זכר נאנדרטלי (לא אישי, לא להיעלב). אבל בחיאת טילטיל, איך לא עצרת לחשוב ולו לרגע על איך זה נראה במצלמות, והאם אחוריה של רוסלנה מכוסים מפני עין המצלמה המצלמת בשידור חי? לא חשבת. עכשיו לך תסביר לאלפי ילדים שלא מרימים בנות בניגוד לרצונן על הכתף כשרוצים לשמוח. נראה אותך.

 

בואו נודה על האמת, טילטיל היה שמח, הוא זכה בפרס חביב הקהל ובמיליון שקל, ותכלס אני מניחה שלו הייתי זוכה בעצמי במיליון אולי אפילו הייתי מורידה חולצה מרוב התלהבות. אולי בעצם לא. אבל גם אם זה היה אקט מכוון או לא, מדובר ברגע טלוויזיוני מעורר בחילה, שבכלל מעיד בעיניי על משהו בתפיסה הגברית השוביניסטית הניבטת ממסכי הריאליטי שלנו לאחרונה. מעין מראה עצובה שמכוונת אל פני החברה הסו-קולד מודרנית.

 

אפשר להוציא את האדם מהאי, אי אפשר להוציא את האי מהאדם. צילום: שידורי רשת

 

חשבתם שבזה זה נגמר? טעיתם. הנה, קחו עוד יקיר אומה, איציק כרסנטי. ירום הודו כרסנטי נכנס לבית האח הגדול במטרה לשנות עולמות. אני מניחה שכשהוא הצהיר טרום כניסתו שהוא בא לעשות "שינוי", הוא ככל הנראה התכוון להזיז את השעון אחורה במאה אחת או שתיים. והנה מר כרסנטי, יושב לו עם גלימת הקיסר או מה שלא היתה המשימה האידיוטית והמיותרת של "האח הגדול", ומספר לבנות ששוכבות סביבו כמו בהרמון נשים על יחסו המופלא לבנות מינן. בחיי שהזלתי דמעה ואפילו קינאתי שלא יצא לי לחלוק שולחן בקפה גרג בדייט עם איציק כרסנטי, כדי שייתן לי טיפים "איך מגיעים לדייט עם גבר". זה בהחלט מסביר מדוע אני עדיין רווקה. הבחורה האומללה הראשונה, שכולי תקווה שעדיין בין החיים, ספגה ממנו מקלחת איומה (תרתי משמע) על כך שהיא מוזנחת, עם שיער שומני ו"פנים שלא היו לטעמי" ולא "כמו שאמא שלה הבטיחה", והשנייה אולצה לשתות מים במהלך הדייט ולהזמין סלט. הדיאטה והמייקאובר של כרסנטי עשו לה כנראה פלאים, והיא בסופו של דבר התחתנה איתו. אופס, חשבתי ששמעתי כרגע את טריני וסוזאנה מתהפכות בקבר.

 

 

ורגע לפני שאתם קופצים ואומרים "מותר לו, מותר לו", אני אסביר לכם בדיוק מה הבעיה שלי. אין לי בעיה עם גברים שמדברים כך באופן כללי. אני מניחה שגם אם מפץ אטומי ימחק את האנושות ויתחיל מחדש, עדיין יצוצו כמה כאלה עם אמונות מההפטרה ועם מנטליות זוגית של דור הפלמ"ח. ואתם יודעים מה? מותר לו. מותר גם לנו. הבעיה מתחילה כשדעות כאלה מקבלות זמן מסך ואהדה. בסופו של דבר איציק הוא הרי "מצחיק ודאחקות", וכשאיציק מזלזל כך בנשים, או לחילופין משתעשע על כך שבא לו "לדקור את רינת" אל מול צופי ערוץ 26, שרובם בואו נודה על האמת בני נוער, אני לא יודעת לאן יש לנו עוד להגיע. אותו הסיפור בדיוק עם שי חי ופליטות הפה האלימות שלו, ועוד לא דברנו בכלל על השוביניזם המצוי: "לא עושה כלום במטבח", רק כי עבודות בית הן מתחת לכבודו. טרום הכניסה לבית שי חי התפאר שהוא גרוש עם היסטוריה של בגידות, "מתעורר כל בוקר עם אישה יפה אחרת", ועפעף אל המצלמות כמלך.

 

בקיצור מפיקים יקרים שלי, הלך לכם יופי בחורף הנוכחי עם עונות הריאליטי שהצליחו להעלות כמו ביוב את הסחי של החברה הישראלית. אני רק מחכה שנסיים עם הדרעק הזה לפחות עד העונה הבאה. 

תגובות (0)
הוסף תגובה