יום האישה: גם בקהילה הגאה נשים חותרות לשיוויון

"שוויון מגדרי אינו מתקיים, לא בקהילת הלהטב"ק וכנראה גם לא בשום מרחב אנושי אחר". הקביעה הנחרצת הזאת שייכת לנינה הלוי, 57, אישה טרנסג'נדרית מתל אביב. הלוי היא נציגת הציבור בוועדה להתאמה מגדרית של משרד הבריאות, מתנדבת בפרויקט גילה להעצמת טרנסית במרפאת לוינסקי ובניידת להב 24/7 של עלם לזירות הזנות של דרום תל אביב. היא נשואה זה 21 שנה לדגנית, ויחד הן מגדלות ילדה בת 16.5. "כמי שחייתה 45 שנה בצד הגברי של הסקאלה, למדתי שגברים ונשים חיים בעולמות שונים לגמרי. גברים נהנים מיותר דרגות חופש, לא נתונים לאותם לחצים, מרוויחים יותר ונדרשים לפחות אחריות".

עוד באון לייף:

נעמי סרוסי, 29, ביסקסואלית, מתארת התקדמות בשנים האחרונות: "אנחנו רואות שיפור בייצוג הנשי בארגונים השונים ובתכנים מתאימים יותר, אבל השינוי הזה  לא מגיע יש מאין. זו תוצאה של עבודה ארוכה וקשה של נשים רבות שפעלו לאורך שנים כדי ליצור בסיס לפוליטיקה קהילתית נשית". סרוסי חברה בוועד המנהל של אגודת הלהט"ב ומתנדבת באיגי. כפעילה בארגונים היא מזהה שגם בזירות האקטיביזם הלהטב"קי, דווקא במקום שבו ראוי ומתבקש שיתקיים שוויון, המצב שונה. "רוב הפעילים והפעילות בדרגים הגבוהים בקהילה הם הומואים ולסביות", היא אומרת. "בשנים האחרונות אנחנו רואים גם יותר טרנסים וטרנסיות. ביסקסואליות וקווירים עדיין נמצאים בשולי השוליים של הפעילות הקהילתית, וגם הפעילות עצמה בדרך כלל פונה לקהל מצומצם".

זו עבודה ארוכה וקשה של נשים רבות. נעמי סרוסי

רבות מדובר על הדרה, מחיקה ודחיקה לשוליים. לפעמים קשה לדמיין כיצד הדבר נראה. קול ל. קולטון, 32, ג'נדרקוויר ופאנסקסואלית, משתפת בחוויה מקוממת: "בפאנל בנושא הומופוביה פנים-קהילתית עלה הנושא של החפצה ואי-קבלה של חלקים שונים של הקהילה. אחד הדוברים אמר שם: 'עכשיו הקווירים גונבים את הפוקוס ורק רוצים למשוך תשומת לב'. מחיקת הזהויות עדיין מושרשת בתוך הקהילה הגאה". קולטון משלבת בחייה אקטיביזם ועסקים. היא חיה בתל אביב, בעלת "הישה", בר קוקטיילים קולינרי בכפר סבא, סמנכ"לית תוכן בערוץ העצמאי שידורי החללית, מייסדת קהילת Queer Yourself ומתנדבת באיגי ובחוש"ן.

שלוש הנשים, המשתייכות לקבוצות מוחלשות בתוך הקהילה הגאה, בוחרות לפעול בדרכים שונות לשינוי המצב. כשהן נשאלות מה לדעתן צריך להשתנות כדי שנשים יובילו ויתבלטו בקהילה, הן משיבות בביקורתיות אבל גם באופטימיות. "פעילות אקטיביסטית ופוליטית בדרך כלל דורשת השקעה של משאבים, ולכן נשים נוטות פחות להשתתף בפעילות כזאת", אומרת סרוסי. "חשוב ליצור מרחבים שבהם נשים יוכלו לקחת חלק בלי להקריב את החיים הפרטיים או העבודה שלהן. לשמחתי כבר עכשיו נשים בולטות ומובילות בקהילה יוצרות מרחבים שיותר מזמינים נשים להצטרף, ולוקחים בחשבון את הצרכים הייחודיים של נשים". קולטון מוסיפה: "הייתי רוצה שנתחיל 'לשחק כדורגל יחד'. הרבה פעמים נשים לא משתפות פעולה מתוך התגוננות – והייתי מאחלת לכל הנשים והאנשים אומץ, שבעיני זה הדבר היחיד שתמיד משתלם".

הייתי רוצה שנתחיל לשחק כדורגל ביחד. קול קולטון. צילום: תום זואילי

הלוי, למרות תמונת המצב הקשה שהיא מתארת ("אף אחד לא יוותר על הייצוג שלו כדי לקדם את הייצוג שלנו"), רואה במאמץ המוגבר של נשים להשיג מעמד וזכויות דווקא מקום לתקווה. "אני מאמינה שנשים עובדות בעולם הזה קשה יותר, ויכולות לצמוח יותר. אני מאמינה שנשים יתפסו מקום בולט ומרכזי יותר בעולם של העתיד".

לקוחות של זנות? תמיד גברים

יחסי הכוח המגדריים הם עניין מרכזי בחייה של הלוי, גם בשל עיסוקה בסצנת הזנות. ""הלקוחות הם לעולם גברים, ונותנות השירותים הן נשים (טרנסיות, אבל לא רק) וכן צעירות וצעירים, נערות ונערים. כל העוולות הזועקות של העולם הסטרייטי-סיסג'נדרי, כולן קיימות אצלנו ביגטיים. יש לי הרבה אחיות במעגל הזנות, ואני רואה את זה סביבי". במציאות הקשה הזאת, בולטת במיוחד תפישתה של הלוי ביחס לנשים במעגל הזנות ומחוצה לו. "לראות את עצמי כחלק מהמרקם הנשי של העולם מהווה מקור מרכזי של תמיכה וכוח עבורי".

סרוסי מצטרפת לעמדה שלפיה ההתעצמות וההתחזקות ייקרו מתוך חיבור בין הנשים בקהילה, בשילוב חבירה לגורמים נוספים. "אנחנו צריכות ללמוד לעבוד יותר בשיתוף פעולה ולקדם האחת את השנייה, וגם למצוא בעלי ברית שמבינים את הצורך בשוויון מגדרי. כבר היום גברים פועלים יחד איתנו לקידום שוויון מגדרי, ואנחנו רואות יותר ויותר מודלים של יו"רות ומנכ"לות משותפת (באיגי, באגודה ובבית הגאה בבאר שבע – מ.ה.)".

יש לי הרבה אחיות במעגל הזנות. נינה הלוי. צילום: אירה קרן

כשהיא מתבקשת להעביר מסר אחד לנשים לרגל יום האישה, הלוי בוחרת להתמקד דווקא בגברים טרנסים, האחים שלה, לדבריה. "יש משהו מיוחד מאוד בעולם הטרנסי, שבו הזהות המגדרית מתממשת לא כברירת מחדל, אלא כבחירה לשרוד ולהישאר בחיים, במקרים רבים כנגד כל הסיכויים", היא אומרת. "יש מחירים, אבל כולנו גם מרוויחים משהו בדרך: לטרנסים רבים יש מתנה אחת גדולה שאין לגברים סיסג'נדרים, והוא שהם חונכו כנשים. זה הופך אותם בעיני לגברים של העתיד".

השנה בפעם הראשונה נערך סקר מקיף לבחירת הנושא שילווה את אירועי הגאווה בתל אביב. הנושא הנבחר, אחרי עבודת שטח ורשת מאומצת של נשים רבות, היה נשים בקהילה. סרוסי, לאור זאת, מסכמת באופטימית זהירה: "הנושא שנבחר לעמוד במרכז אירועי הגאווה השנתיים מסמן בעיני חלק מהשינוי שהקהילה עוברת. מחלחלת ההבנה ששוויון מגדרי הוא חלק מהמאבק הלהטב"קי, וחשים צורך להילחם במיזוגיניה כחלק מהמאבק בלהטב"קפוביה".

הלוי מוסיפה לסיום: "אני רואה בקהילה הטרנסג'נדרית חיל חלוץ במאבק להפלת חומות המגדר שמדכאות את כולם, ולא רק אותנו". קולטון קורא לכולן לאהוב את עצמן כנגד כל הדיכויים. "יום יום אני קם בבוקר ואוהבת את עצמי מחדש, הלוואי שגם אתן. שנת נשים שמחה ומחזקת לכולנו". ­­­­