ושתי ואסתר: הנשים החזקות של פורים

לא סתם אנחנו אוהבות את פורים. זה חג שבו אפשר לצאת מהבית עטופות בניירות עיתון עם כובע של פקקי שעם על הראש. זה היום היחידי שאנחנו באמת חוזרות לפריטי לבוש הזויים ששמרנו כדי "שיהיה". אבל בראש ובראשונה זהו חג שמתבסס על סיפור תנ"כי עתיק שמח וחיובי, שמכיל בתוכו דמויות עגולות ומיוחדות, ובינהן גם שתי נשים שאפשר ללמוד מהן דבר או שניים.

עוד באון לייף:

שנה טרופה לחלוטין עברה עלינו, נשות 2016. הטרדות מיניות, תלונות במשטרה, שיימינג בפייסבוק. רשימת מכולת לא נחמדה במיוחד- ינון מגל, משה איבגי, סילבן שלום, אופק בוכריס. לא רק מי שהטריד אותנו באופן אישי חטף אש – גם ההתפטרות של בני ציפר וההתקפות על  אראל סג"ל מראות שנשים פשוט איבדו את הסבלנות לכל סימן של השפלה או ביזוי. איך ושתי המלכה קשורה לכל זה?

מה לא נאמר על ושתי המלכה. דמותה, במיוחד כשמוצגת אל מול אסתר הטובה וה"צייתנית", נתפסה במאה השנים האחרונות כ"אשה חזקה", כזאת שעומדת על שלה. יש שאמרו אפילו "סמל הפמיניזם".

ושתי נהגה לקיים משתאות על טהרת נשות הממלכה. באחד המשתאות, אחרי ששתה כמה כוסות יותר מדיי, שלח אחשורוש שליחים לקרוא לה, כדי להציג את יופיה בפני כל הנוכחים. להשוויץ בה קצת. ושתי, מבחינתה, הייתה בעיצומה של שיחה סוערת עם חברותיה (או שגדל לה זנב, תלוי את מי שואלים), וסירבה להזמנת המלך. זה האחרון, שלא היה ברגעיו הפיקחים ביותר, החליט לגרש את ושתי מהממלכה. לאחר שישן כמה שעות טובות והתאפס על עצמו, הוא הבין את טעותו וקרא להחזיר את ושתי לארמון, אבל זה היה מאוחר מדיי. ושתי לא הסכימה לחזור לארמון אחרי שגירש אותה.

אין ספק שהסיפור של ושתי חריג בנוף התנ"כי ובהיסטוריה העתיקה בכלל. נשים לא נשאלו לדעתן, וברוב המקרים היו חלק מהרכוש של בעלן או של אביהן. מעבר לזה, גם במקורות אחרים מהתקופה ניתן לראות כי נשים בעת העתיקה סבלו מיחסי ציבור רעים, היו מוצגות במחזות כדמויות בזויות, אימפולסיביות, מיניות ומניפולטיביות. ושתי נתפסה בעיניים של העת העתיקה כחוצפנית ופרוצה, אבל בעיניים של שנת 2016 היא אמיצה, אקטיביסטית ועצמאית. יש עדיין מי שיכתוב לאשה כזאת תגובות נאצה בפייסבוק, אבל לה כבר לא אכפת.

אז עברו וחלפו הימים שנשים שותקות על ניצול וביזוי. אבל במקביל לזה התרחשה עוד תופעה השנה – שיא של ייצוג נשים בכנסת, 32 במספר. גם הפמיניזם הליברלי, זה שקורא להשתלב במערכות השלטון הקיימות ולהגדיל את ייצוג הנשים בחברה באופן הדרגתי ולשנות את השיח באמצעות המוסדות הקיימים, מתחיל גם הוא להתחזק. ושתי אולי אינה חסידה גדולה של הזרם הזה, אבל יש לו נציגה אחרת במגילה.

המלכה אסתר. כל שנה מחדש יש בגן חמש כאלה. כולם אוהבים אותה. אולי זה בגלל שמדובר סוף סוף בדמות נשית המוצגת באופן חיובי, ועוד כדמות ראשית ששמה זכה להופיע בכותרת הסיפור. גיבורה שהצילה את העם היהודי מטבח נוראי. אבל משום מה היא נתפסת בעיני הנשים המודרניות כחלשה יותר בהשוואה לושתי, כתבוסתנית. האמנם?

על פניו נראה כי אסתר היא בסך הכל שלוחה של בן דודה מרדכי בארמון, שעושה מה שאומרים לה, ולא באמת אשה שהניעה מהלכים ושימשה דמות מפתח. מרדכי הוא זה שהביא אותה לארמון המלך, הוא זה שהציל את המלך מנסיון התנקשות, ואותו בסופו של דבר הוליכו על סוס ברחבי הממלכה כגיבור. אבל אם נבחן זאת שוב, נפגוש נערה אנונימית מהעיר שושן, שהצליחה להתברג ברשימה אקסלוסיבית של אנשי המלך, הרשימה את הסובבים אותה בארמון, נבחרה להיות המלכה וזכתה להשפעה רבה על קבלת ההחלטות בממלכה. גברים לאורך ההיסטוריה נאבקו והקיזו דם על הרבה פחות מכך. היא אולי לא יזמה בעצמה את התהליכים, אך ברגע שהייתה חלק מהם ניצלה אותם עד תום. מאנונימיות מוחלטת למעמד השליט, מאפס למאה בשבע שניות. היא לא קראה תיגר על המערכת הפטריארכלית הקיימת, אלא השתלבה בתוכה והצליחה לשנות את המאזן לטובתה. פמיניזם ליברלי כבר אמרנו?

במגילת אסתר יש ייצוג שוויוני יחסית, הן לנשים והן לזרמים שונים של פמיניזם. הדמויות הנשיות שונות אחת מהשניה, אף אחת מהן לא מוזכרת תחת הכובע של אמא וכולן נמצאות שם כדי לקדם את העלילה בדרך כזאת או אחרת. בהקשר זה, ניתן להזכיר גם את זרש, אשתו של המן, שעל אף שהוקדש לה משפט אחד בלבד במגילה, היא זכתה לאיזכור בשמה הפרטי. היא מייצגת את האשה הקלאסית של העת העתיקה – אימפולסיבית, מניפולטיבית, כזאת שעצותיה לבעלה הובילו אותו לאבדון. אבל יש לזכור, בלי זרש – לא היה המן. לכל אחת יש את החוזקות שלה ואת החולשות שלה, לכל אחת יש רצונות שונים, ולכן כל אחת מהן משיגה את מבוקשה בדרך אחרת. לא צריך לבחון אם האחת חזקה יותר או חכמה יותר מהשנייה, העיקר שהן נמצאות שם.