אילנה ראדה: הגיע הזמן שתתייחסו אליה ברצינות

המושג אינטואיציה נקשר בהרבה מושגים אחרים כמו מיסטיקה או פילוסופיה אבל אם יש מושג אחד שאינו קשור אליו כלל ואף מנוגד לו לחלוטין הרי שזה ההגיון. אינטואיציה והיגיון נתפסים כשני מושגים מנוגדים. קורה. אבל האם אפשר לקחת ברצינות, האם אפשר להאמין שמישהו חושב בצורה הגיונית אם קודם לכן כבר יוצאים מנקודת הנחה שהוא נשען על אינטואיציה? או ליתר דיוק אינטואיציה נשית? דוגמא מעניינת לסוגייה זו אפשר למצוא במאבק של אילנה ראדה, אמה של תאיר ראדה ז"ל, על מנת לבחון ראיות נוספות בתיק הרצח של בתה ולקיים משפט הוגן, לדבריה.

עוד באון לייף:

פרשת תאיר ראדה חזרה לכותרות בעקבות המתמודדת שי מיקה יפרח, בתכנית "האח הגדול" שהייתה, לטענתה, החברה הטובה ביותר של תאיר. שי סיפרה למתמודד אחר בתכנית עד כמה היו קרובות השתיים ושהיא אף הייתה החברה האחרונה שראתה אותה ביום הרצח. אילנה לא אהבה את מה ששמעה ובראיון שהעניקה לגבי גזית בתחילת השבוע בתכנית הרדיו שלו, טענה בין השורות כי הן המתמודדת המדוברת והן ההפקה עושות שימוש ציני בטרגדיה של משפחתה לצרכי רייטינג ואסאמאסים. בין השאר, היא העלתה שאלות בנוגע לחקירת הרצח ובחינת העדויות של חבריה של תאיר לספסל הלימודים. היא שיתפה את המאזינים בכך שבפרוטוקול של בתי המשפט מצויין שלא יכלו להגיע ל"כלל החומר", כלומר, לעדויות נוספות של ילדים שהיו בקרבתה. בנוסף, לטענת האם, שי מיקה אמרה דברים סותרים ו"מתוך 7 עדויות שהיא נתנה 4 היו שקריות". אז כן, נשמע שקשה לה ובצדק, אבל באופן יחסי לסיטואציה היא נשמעה הגיונית ושקולה, כמו גם שהשאלות שהעלתה הינן לגיטימיות לחלוטין.

 

שי מיקה יפרח באח הגדול: סתם צירוף מקרים?

נכון לעכשיו נראה שיש פצצה מתקתקת שעומדת להתפוצץ לא רק בפרצופה של שי מיקה יפרח, מתמודדת "האח הגדול" שהיתה חברתה הטובה של תאיר ראדה ז"ל, אלא גם בפרצוף שלנו כחברה שלקחה על עצמה את תפקיד עורך הדין, השופט והתליין

לטור המלא

 

יתר על כן, גבי גזית סיכם את הראיון באומרו, "הדברים נאמרו באופן הכי חד, נחרץ וברור". כלומר, לא ניתן כאן ראיון אמוציונלי, לא נזרקו סיסמאות ריקות מתוכן לחלל האוויר או עובדות לא מבוססות נוסח, "זדורוב חף מפשע" או "הרוצח האמיתי עדיין חופשי". כלל לא. מה שכן היה שם באמת, זאת קריאה של אישה לבחון עוד ראיות שלא נבדקו לעומקן, לטענתה, ולקיים משפט הוגן ומקיף.

למעשה, אפשר להגיד שאילנה ראדה הציגה טענות ענייניות כלפי מערכת המשפט, כלפי סתירות בעדויות, כלפי חקירות קטינים באופן כללי וכלפי חקירת הרצח של בתה בפרט. אך האם התייחסו לטענותיה בצורה עניינית? התשובה לכך היא קצת מורכבת, שכן נדמה שגבי גזית דווקא כן התייחס אליה ברצינות הנדרשת, אולם משיטוט בטוקבקים של האייטמים השונים בנושא נראה שדווקא התגובות המפרגנות כלפיה התבססו בעיקר על כך שהיא "יודעת על מה היא מדברת" כי יש לה "אינטואיציה אימהית/נשית" או "אינסטינקטים אימהיים", שני ביטויים שקשורים בעולם הרגשות של נשים באופן כללי ושל אימהות בפרט.

במילים אחרות, אף אחד לא ראה בטענות ובשאלות שהעלתה דרישה תכליתית לגיטימית, שקולה והגיונית המבוססת על בחינת הנתונים והעובדות, לא. הקרדיט שקיבלה היה בעיקרו מבוסס על הרגשות שלה כאם, קרי, האינטואיציה שלה. אפילו ליאור דיין, שראיין אותה בערוץ 20 לפני כחודש, אמר לה שהוא לוקח בחשבון שהיא "גם אמא ויש דבר כזה שנקרא אינסטינקט של אימהות".

היא מצדה השיבה לו ברוגע שלא מדובר אינסטינקט אימהי, היא גם לא התלהמה בשום אופן או הטיחה האשמות, נהפוך הוא, היא נשמעה עניינית לכל דבר בין אם השערותיה נכונות ובין אם לא. אז אם היא העלתה נושאים לגיטימיים ודיברה בצורה עניינית והגיונית מדוע ההתייחסות אליהם שוללת הגיון ומדברת על ההפך הגמור ממנו, על אינטואיציה?

אין פה ניסיון לפגוע באילנה ראדה אלא להפך, להעצים אותה ואת רגשותיה כאם וכאישה. אך בד בבד אותם מונחים מחלישים אותה כאדם רציונאלי, כאדם שקול עם יכולת הסקת מסקנות שנובעות מהגיון בריא ונכון. ויתרה מכך, הם מחלישים אותה כאדם שראוי להקשיב לו ולקחת אותו ברצינות מספקת. בעצם, כאשר אנחנו מדברים על ביטוי שגור כמו "אינטואיציה נשית" אנחנו מדברים על משהו ששייך ל"עולם הרגש", אותו עולם שמזוהה עם נשים ומדיר אותן מ"עולם ההגיון" מכיוון שיש דיכוטומיה מאוד ברורה בין השניים, ובדיכוטומיה הזאת נשים היו תמיד בצד החלש, זה שיש לו פחות אפשרויות להתקדם. זה קורה בגלל שהסטיגמות שלרוב משמשות לתאר נשים ואת עולמן הן "אמוציונליות" או "הורמונליות" והן לא מסתדרות עם יכולת שיפוט אובייקטיבית והגיונית שנדרשת במרחב הציבורי. אז נכון, קיבלנו לתוך סל התכונות שלנו גם את האינטואיציה הנשית שנשמעת כמחמאה לכל דבר, אבל אל תמהרו להתרגש. בזמן שזה נראה לנו כביטוי מחזק ומאדיר, ייתכן מאוד שזה בדיוק מה שתוקע אותנו.

אינטואיציהרומן זדורוברצחתאיר ראדה