נשים צריכות להוביל את המאבק לתדמיתה של ישראל

אפתח בנתון מעניין: מחקרים הראו, כי יותר מ-90 אחוזים מהתקשורת הבינאישית המוצלחת היא בלתי מילולית. כלומר, לפני שהקהל אפילו מקשיב למסר שיש לי להגיד, הדעה שלו כבר עוצבה והוא כבר החליט מה הוא חושב עליי, האם הוא מעריך אותי ובסופו של דבר – האם אוכל להשפיע, ולו במעט, על מה שהוא חושב. עוד לפני שפתחתי את הפה – טון הדיבור שלי, שפת הגוף שלי והחזות שלי כבר קבעו כמעט הכל מראש.

 

מהניסיון שלי אני שמחה להיווכח בכוחן המכשף של הכנות והאמפטיה בתהליך השכנוע של העולם בצדקתנו. כשאנחנו, הנשים, על הבמה, גם אם היא עוינת, אנחנו נתפסות לא אחת כאמינות יותר. במלים אחרות –קל לנו במובנים רבים להעביר את המסרים שלנו.

 

 

במשך יותר מעשור, היה לי את הכבוד לקחת חלק בארגון StandWithUs, כדוברת, מחנכת ושגרירה של ישראל. מדובר בתפקיד מיוחד עבור אישה בתחום, שעדיין נחשב לזירה שנשלטת על ידי גברים. מתברר, שהאינסטינקט האימהי והאמפתיה שלנו, הנשים, הופך את ההרצאות שלנו ליותר אמינות, ואת המסר על ישראל לכזה שניתן יהיה להקשיב לו. אין ספק שלהיות אישה בתחום הדיפלומטיה הציבורית והעשייה הפרו ישראלית זו זכות , אך כזו אשר מגיעה עם אתגרים רבים שנוגעים להתמודדות שבחשיפתי לתכנים שליליים, שחלקם אף סוטים מן האמת ומסלפים את המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה.

 

בעולם כזה, על אף היתרון שלנו, הנשים, אני עדיין מתקשה למצוא מספיק נשים שמתקדמות לתפקידי מפתח משמעותיים במשרדים ממשלתיים, ובכלל בארגונים אשר פועלים בשירות פניה היפים של מדינת ישראל. בעולם שבו פנים ושיוך לדמות יכולים להשפיע על האופן בו אותה מדינה נראית, חשוב שאותן פנים יהיו כאלה שיביעו רגש, וכאלה שיוכלו להראות שיש צד אנושי מאחורי כתבות החדשות והמאמרים השונים המתפרסמים, שלא פעם עושים לנו עוול.

 

כיום אני בעצמי אמא לילדה, ומצפה לעוד אחת בדרך. מדהים עד כמה אני חשה יותר ויותר בטוחה בדעותיי בנוגע לישראל, מתחברת לסיפור הישראלי שלי – לסיפור הישראלי של כולנו ולערכים שחשוב שנגן עליהם מעל לכל במה ומול כל מי שמוכן להקשיב.

 

הרצאה תחת גל טרור

כשגל הטרור האחרון החל, מצאתי את עצמי מרצה בצפון קרוליינה שבארה"ב. הוזהרתי מבעוד מועד, שבקהל יושבת קבוצה עוינת. ואכן, בהרצאתי ישבו פעילים אנטי-ישראליים שנראה שהגיעו רק כדי להפסיק את ההרצאה, כפי שרבים מהקבוצות האלה עושות. התמונות בחדשות והדיווחים המעוותים שהגיעו המשיכו לבנות מציאות שבינה ובין המציאות הישראלית אין לעתים דבר וחצי דבר.

 

לפעמים פעילים אנטי ישראלים מגיעים רק כדי להפסיק את ההרצאה. צילום: Shutterstock

 

לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לדבר. כשסיימתי את ההרצאה, הופתעתי להבין, שהיא עברה מבלי שהפריעו לי. ההיפך: אותם אנשים הקשיבו למה שהיה לי להגיד ונראה שאפילו הפנימו חלק מהמסרים שהתכוונתי להעביר.

אני מאמינה שאחד מהגורמים התורמים להצלחה הזו הוא הכנות שבה אני מדברת על ישראל ומציאות החיים בה, על מורכבותה. אני אמא. כולנו בעולם יודעים מה זו אמא. התחושות של הורה שמגדל את הילד שלו בצל טרור ופחד, תוך כמיהה ותקווה אינסופיות לשלום, לשקט ולחיים יכולה להיות נקודת חיבור מידית עם כל מאזין בהרצאה – גם אם נולדו בארה"ב ולא חוו מימיהם טרור יומיומי.

 

 

ככל שהמאבק בדה לגיטימציה של ישראל ממשיך, ותנועת ה-BDS צוברת תאוצה, אנו כנשים צריכות להוביל את המאבק לתדמיתה של ישראל, המלחמה הכי מאתגרת, יפה וצודקת שיכולתי לאחל לעצמי לנהל,כאשר אני נכנסת לחודש השמיני של ההיריון. אחיותיי, ערב כנס ידיעות אחרונות ו-ynet למלחמה ב-BDS, אני קוראת לכן להצטרף אליי ולעמוד בחזית "מלחמת המילים והתמונות", כפי שאנו קוראים לה, בגאווה רבה.

תגובות (0)
הוסף תגובה