דפנה ארמוני: אמנים מתביישים לדבר על המצב שהם נמצאים בו

לפני יומיים הייתי בת 59, אבל מאתמול אני כבר בת 60. זה לא משנה, כי בסופו של דבר אני לא מרגישה ככה. אני מרגישה שאני הולכת ברוורס, אני מתחילה להיות צעירה יותר כל הזמן. משהו עובר עלי. אני לא מצליחה להבין למה זה כך אבל זה כך.

 

עוד באון לייף:

 

אני שואלת את עצמי כל הזמן:  מה זה להיות זמרת בכלל? אנשים עוצרים אותי כל הזמן ברחוב. אני שומעת בלי הפסקה ?איך אנחנו אוהבים אותך, איפה את? בואי נשמע אותך" ופתאום התחלתי לשמוע את הדבר הזה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. לאחרונה חשפתי בפעם הראשונה, ששברתי את עצם הירך ואת האגן,  שעד לפני כמה חודשים עוד הייתי עם קביים, משהו שאף פעם לא העזתי לדבר עליו. לקח לי ארבע שנים לחזור. זה שאני עולה את המדרגות ככה, ואף אחד לא רואה עלי, אז מבחינתי זה ניצחון מאוד מאוד גדול, כי נורא התביישתי וגם עברתי המון מחלות, ואני מרגישה כמו חתול שנופל וקם על הרגליים, כי אני לא מוכנה ששום דבר יפיל אותי.

שום דבר לא יפיל אותי. דפנה ארמוני בהייד פארק (צילום: בני גם זו לטובה)

 

אני רק מתחילה את החיים שלי

עכשיו בגיל 60, אני נמצאת במקום שאני מרגישה שאני רק מתחילה את החיים שלי. לפני שנתיים ביקשו ממני לשלם כסף לאמ"י, ואמרתי ?אין שום בעיה, אבל חבל שלא עושים כך וכך?. הצעתי שיקחו את כל האנשים המבוגרים יותר שנמצאים באמ"י, שנמצאים בקשיים כלכליים, וישימו בקהל את ניצולי השואה ואנשים מבוגרים יותר, שאותם לא מעניין הזמרים הצעירים, הם ממילא אוהבים את המוסיקה של ארץ ישראל של פעם, ונעזור לכולם. זה יהיה win win situation וכולם יהיו מבסוטים.

לימור לבנת הרימה את הכפפה הזו, וכל שנה יש הופעות לאמנים שנמצאים במצב שהם נזקקים, וכולם נהנים ויוצאים נשכרים. אז הציעו לי להיות יו"ר בוועד המנהל של אמ"י. נעתרתי לבקשה, ואני כבר כמעט שנתיים פעילה מאוד, והייתי יו"ר אמ"י וכרגע אני יו"ר קרן אמ"י והמטרה שלי היא לגייס כספים בשביל לעזור לאמנים שנמצאים במצב קשה. והאמנים המבוגרים נמצאים במצב קשה. כולם מתביישים לדבר על המצב שהם נמצאים בו אבל זאת האמת.

 

אמנים מבוגרים נמצאים במצב כלכלי קשה ומתביישים לדבר. צילום: בני גם זו לטובה

 

אני באה ממשפחה של ווינרים

אני רוצה לשיר לכם שיר שמתחבר לנקודה שדיברתי עליה. כשבאים מתוך מקום של אינטואיציה ושל רגש, אז קורים דברים טובים. באחת הסדנאות שעשיתי, זכיתי בגביע. בחיים שלי לא זכיתי לפני זה בגביע, ולא הבנתי למה זכיתי בו ולמה קיבלתי מדליה. לקח לי חודשיים במהלך הסדנה להבין למה זכיתי בגביע ולמה נתנו לי מדליה. יותר מאוחר הראו לנו סרט, ובסרט היה ספורטאי שרצה להצליח במשהו והוא נפל והתרסק לחלוטין, והיתה שם סצנה שזכורה לי, שהוא הולך עם הקביים, וכולם הולכים בכיוון הנגדי אבל בסוף הוא ניצח. ככה אני מרגישה את המלחמה הזו. פתאום נזכרתי שאח של סבא שלי היה אלוף העולם בעמידה על טבעות. אלוף העולם! אז אמרתי לעצמי: רגע, אם הוא היה אלוף העולם וזה אח של סבא שלי, אז בעצם באה אני ממשפחה של ווינרים, מנצחים, אלופי עולם. אז פשוט הלכתי לישון מחובקת עם הגביע והמדליה, חיבקתי אותה, והלכתי לישון, ועכשיו השיר שאני אשיר מדבר על הדבר הזה של לקחת משהו ולעלות איתו קדימה.

 

לנאום המלא ולשיר "אוהבת אותך, עוזבת אותך" של דפנה ארמוני:

 

תגובות (0)
הוסף תגובה