אוניברסיטת בר אילן אוסרת על שירת נשים – בשנה הבאה בחיפה?

זה אותו טריק ארור בכל פעם: לפני בחירות באות תנועות דתיות למיניהן ומציגות פנים מחויכות, מודרניות, ליברליות. הן עם החיילים, עם העם, עם כולם. עם ישראל חי וחיוכה של השכינה פרוש מעל כל שוכני תבל היהודים. אבל מיד כששוככים אדי הבחירות, נגוזה הממלכתיות ונעלמת מהחלון, והקול שעולה מהממסד הדתי הפטריארכלי והמאובן הוא אחד: קול נוקשה ואדיש לשינויי הזמן, שונא נשים ובלתי מתחשב לחלוטין בצרכי ודעות 50% מהציבור האנושי שלו.

 

עוד באון לייף:

 

אנחנו רואים את זה שוב ושוב בקורות הממשלה הנוכחית: ראינו את זה במאבק המקוואות, בו החליטה הממשלה שנשים ימשיכו להיות כפופות לטקס משפיל בו הן אינן מעוניינות באמת, ולפחות רבות מהן מסתייגות ממנו ברגשות סלידה של ממש. זה לא משנה לאף אחד: החוק עבר.

 

בעיני הממסד, דעתך כאישה לא נחשבת. צילום: Shutterstock

 

אם את אישה, הממסד החוקי והדתי של מדינת ישראל מבקש לומר לך: דעתך לא נחשבת. אפילו אם את שומרת מצוות, אפילו אם את מקבלת את ההגיון והמסורת לפיה את טמאה אחרי המחזור החודשי שלך, וצריכה לעבור טקס דתי כדי שיהיה מותר לבעלך לגעת בך – אפילו אם את מסכימה לכל זה, לא נרשה לך להביע את דעתך על הצורה שבה יתקיים הטקס הזה. הכניעות שלך חייבת להיות מוחלטת. הצייתנות שלך חייבת להיות שלמה.

 

ההידרדרות במעמדן הנורמטיבי של נשים בישראל, בחסות הפטריארכיה הדתית, לא נעצרת בתחומי המקווה. כי ככה זה: כשמותר לפגוע בך במקום אחד, והמעמד שלך מוכר כנחות, זה אף פעם לא נשאר במקום אחד, זה מחלחל הלאה ולא מפסיק עד שלבסוף זה מכלה כל זכר למעמד ושוויון. בואו נזכור את העובדה המפלצתית שבישראל, בניגוד אפילו לרפובליקות האסלאמיות החשוכות ביותר, מתקיימות מפלגות שבהן לנשים, בחוק בלתי כתוב ממש, אסור להיות נציגות. איך הדבר הזה מתקבל בלי שבית המחוקקים ירעד? בלי ששולחנות בתי המשפט ינועו על מקומם?

 

כשכל אלה מתקיימים – השפלה במקווה ואיסור ייצוג פוליטי, מחיקת קיומן של נשים מזירת זיכרון לאומית הוא כבר לא דבר גדול. זה כמעט סמלי וחסר חשיבות. אז נשים לא ישירו בשדרות, ונשים לא ישירו בבר אילן, ובבני ברק בוודאי שלא, בבית שמש אין מה לדבר, בבית"ר עילית הס מלהזכיר ובשנה הבאה מי יודע איפה עוד? בשכונות דתיות של קריית גת? של חיפה? של עפולה? מישהו יודע להגיד היכן יעצור דחף ההתפשטות הנורמטיבי של העולם הזה?

 

היום זו אוניברסיטת בר אילן, מי יודע איפה יאסרו על נשים לשיר מחר? צילום: Shutterstock

 

אבל כדאי לזכור היטב, כל הזמן – לא רק בזמן בחירות כשרבנים ישכרו אנשי יחסי ציבור כדי לסובב אותך בכחש: בישראל, חלקים מהשלטון יאפשר לך למות כלוחמת, אבל ימנע ממך לזכור את אהובייך באופן לגיטימי על חלק מהבמות הרשמיות ביותר של המדינה.

 

גברים כמובן אינם פטורים ממאבק על החירות הנשית – חירות אנושית שאף אחד אינו פטור מההכרח לקדם אותה, תמיד. אבל נשים שמצביעות למפלגות דתיות בישראל, נשים שמציייתות לממסד הרבני והשלטוני הזה, מייצרות את השלשלאות והמשקולות על הרגליים שלהן עצמן. אם את נותנת את קולך הדמוקרטי למי שאוסר על השמעת קולך הפיזי, אחותי הישראלית, זה מנהג מגונה שאת חייבת להיגמל ממנו. 

תגובות (0)
הוסף תגובה