אני לסבית אתיופית. כן, יש דבר כזה

אירועי הגאווה של עיריית תל אביב ייערכו החודש תחת הכותרת "נשים לשם שינוי" מתוך מטרה לקדם את נשות הקהילה, ש'זוכות' עדיין לאפלייה רבה – הן מחוץ לקהילה והן בתוכה. אבל מאחורי הסלוגן 'נשים לשם שינוי' נמצאות קבוצות שונות של נשים ממגוון רחב ושונה של אוכלוסיות ובעיות. נשים גאות ששיכות למיעוטים כפולים ומכופלים (כגון נשים טרנסיות, לסביות במשקל עודף, לסביות מזרחיות או עולות חדשות, או ביסקסואליות) מוצאות את עצמן עם קשיים רבים אף יותר. מבין הקבוצות הללו, לסביות אתיופיות (ולהט"בים אתיופים בכלל) הן אחת הקבוצות ש'נהנות' מהדרה וקשיים רבים במיוחד, כשהן מוצאות עצמן נאבקות על הכרה בכמה חזיתות: מול הקהילה האתיופית על היותן לסביות, ומול הקהילה הגאה כאתיופיות.

עוד באון לייף:

"להיות אתיופית לסבית זה לחיות בארון כפול. תמיד מסתכלים עלי בעין שונה, כחריגה. משני הצדדים, גם מהצד האתיופי וגם מהצד הלהט"בי", מספרת חווה (שם בדוי), לסבית אתיופית בת 27 תושבת תל אביב. "אנשים לא ממש יודעים מה זה להיות לסבית אתיופית. גם אתיופים וגם במסיבות של להט"בים אנשים לפעמים פשוט בוהים בי ושואלים אותי: 'מה, את לסבית?' כאילו שאם את אתיופית את לא יכולה להיות לסבית", היא אומרת.

צילום אילוסטרציה: shutterstock

אבל חווה זוכה לא רק למבטי תמיהה, אלא גם לאפלייה של ממש בתוך בקהילה הלהט"בית. "בתוך הקהילה הגאה יצא לי להיתקל בהתנהגות גזענית של ממש. בליין 'הליזי' (אחד מהליינים הגדולים ללסביות – ג.פ) , אם אני מגיעה עם חברים לבנים שלי – אז הכל טוב. אבל בפעמים שבאתי עם חברים שלי שהם רק אתיופים – לא הכניסו אותנו פשוט, או שרצו להכניס רק את חלקנו. וזה קרה גם לחברים אחרים שלי, שפשוט לא רצו להכניס אותם לשם. חוץ מזה, יש לי עוד חברים אתיופים שסרבו להכניס אותם לכל מיני מועדונים של הקהילה", היא מספרת בכאב.

המצב מול הקהילה האתיופית גם הוא לא פשוט, כשם שחווה ולהט"בים אחרים מתמודדים עם הכחשת עצם קיומם. “הקהילה האתיופית מאוד שמרנית. איך שהם שומעים את המילה 'הומו' או 'לסבית' הם יש אומרים 'זה לא קשור אלינו, אין אתיופים כאלה'. הרוב בקהילה האתיופית מכחיש את זה שיש דבר כזה אתיופי הומו, אתיופית לסבית", חווה אומרת. “אני נתקלת בלא מעט אנשים שרואים אותי, והם פשוט בשוק שיש דבר כזה לסבית אתיופית. הרוב בקהילה האתיופי נוטה פשוט להכחיש שאנחנו קיימים".

כדי לסייע לקדם את המודעות לקשיים של להט"בים אתיופים ולסייע ללהט"בים אתיופים אחרים, חווה הקימה ב-2014 יחד עם 4 חברים את קל"א (קהילה להט"בית אתיופית) בהתחלה היתה לי ולעוד שתי חברות וחבר נוסף, קבוצת וואטסאפ, ומשם עלה הרעיון להקים עמוד פייסבוק, כי אמרנו שבטוח יש עוד אנשים כמונו", היא נזכרת. כיום קל"א היא קהילה שמונה 68 חברים, הומואים ולסביות, וגם טרנסג'נדר אחד. "חשוב לי להגיד לכל להט"ב אתיופי שבארון, אתם לא לבד. אין לכם מה לפחד ממי שאתם. אנחנו כאן בקל"א נשמח לסייע לכם".

"חשוב לי שיראו שאנחנו קיימים"

כמו רבות וטובות אחרות, גם חווה החלה להבין שהיא לסבית במהלך שירותה הצבאי. "היתה לי אז חברה טובה, ומתישהו התחלתי להבין שמה שאני מרגישה אליה זה משהו מעבר", היא חושפת. משם, היא החלה עם עצמה תהליך, שבסופו קיבלה את עצמה ואת זהותה העצמית. היום, היא חיה את חייה בפתיחות ובחופשיות. "כבר 4 שנים בערך שאני לא מרגישה שום צורך להסתיר את עצמי בשום מקום. זה בא לידי ביטוי באיך שאני מתלבשת, בתספורת שלי, בחברים, בפייסבוק שלי – בכל מקום אני מביאה את עצמי ואת מי שאני".

צילום אילוסטרציה: shutterstock

חווה גדלה בדרום עם 7 אחים ואחיות, ומספרת שלמרות שיש מעט מאוד להט"בים אתיופים מחוץ לארון, המשפחה שלה מקבלת אותה. "לא יצאתי בפניהם מהארון, אבל אני גם לא מסתירה את מי ומה שאני. האחים שלי יודעים ומקבלים. אני חושבת שגם ההורים שלי יודעים, כי אני לא מסתירה כלום. אבל הם לא אומרים כלום – לא משהו טוב ולא משהו רע. הם פשוט לא מדברים על זה ומתעלמים".

בימים אלו לומדת חווה תסריטאות במנשר תל אביב, ולמחייתה עובדת כמאבטחת. החלום שלה אחרי הלימודים זה לכתוב ולהפיק תוכנית טלוויזיה על להט"בים אתיופים. "אין כזאת סדרה בעולם כולו, וחשוב לי לעשות סדרה כזאת כדי שייראו שאנחנו כאן ושאנחנו קיימים", היא אומרת.