עצמאות שלי: 4 נשים, 4 סיפורי יציאה לעצמאות

כשאומרים 'עצמאות', חושבים על מדינה, לאום, צבא, מלחמה וזכויות אדם. כשאומרים "יום העצמאות", מרבית האזרחים של מדינת ישראל רואים חגיגה אחת גדולה, מנגלים, חופש ושמחה גדולה מהולה בעצבות וגאווה לאומית.

עוד באון לייף:

אבל עבור נשים, המילה הזו צבועה בגוונים רבים של משמעות. למרות הדרך הארוכה שעשתה המהפכה הפמיניסטית, למרות הקידמה והנאורות והשוויון ולמרות שזו באמת התקופה הטובה ביותר בהיסטוריה להיות אישה (בכל זאת, עד לפני שלושים שנה, אונס של אישה על-ידי בן זוגה לא נחשב עבירה פלילית והטרדה מינית הייתה קונספט עלום בשיח הציבורי) – עצמאות עדיין איננה דבר מובן מאליו עבור נשים. המשטור הבלתי נלאה של נשים נמצא בהרבה מאוד מערכות יחסים שלהן – בבית, ברחוב ובעבודה. היכולת להסתובב בביטחון בעולם לא קיימת עבור כל הנשים בכל מקום, ואיום באלימות (מינית או אחרת) מרחף מעל ראשיהן של נשים באופן תדיר יותר מכפי שרובנו מוכנים להאמין.

גם אם נסתכל על שוק העבודה, נראה שמרבית המשרות הבכירות מאוישות על-ידי גברים, ונשים עדיין נאבקות כדי לזכות ביחס שוויוני. יותר נשים מועסקות על-ידי חברות קבלן ונשים מבצעות את העבודות הכי פחות מתגמלות במשק. באופן כללי, נשים משתכרות 30% פחות מגברים וכשמדובר בנשים עצמאיות, הפער גדל: הן מרוויחות  קצת יותר מחצי מהכנסתם החודשית הממוצעת של גברים עצמאים.

עשיתי ניסוי: גיגלתי את מילות החיפוש "עצמאות" ו"נשים", ועלו תוצאות שונות על עצמאות כלכלית וקורסי העצמה לנשים. החלפתי את המילה "נשים" ב"גברים" ועלו תוצאות הנוגעות במערכות יחסים בין המינים, פסיכולוגיה של המינים וכמה תוצאות אקראיות. אם גוגל משקף משהו על החברה שאנחנו חיים בה, עצמאות היא עדיין משהו שמרבית הנשים לא זוכות לו באופן אוטומטי.

עצמאות – החופש להיות, היא לא עניין פשוט עבור רבים ורבות שהחברה שמה להם מכשולים. לקראת החג, שאלתי כמה נשים מהי 'עצמאות' עבורן.

אחרי 8 שנות אלימות הגיעה היציאה לחופשי

כינרת גיאר יצאה ממערכת יחסים עם גבר אלים. שמונה שנים עברו מהרגע שהכירה אותו ועד שהתקשרה למשטרה.

"חופש בשבילי זה הידיעה שהחיים שלי והגורל הם בידיים שלי. אם אני נמצאת במצב שלא טוב לי בו, אני צריכה לצאת מהמקום הזה ולעשות שיהיה טוב. והיה לי בראש שהחיים שלי לא נועדו לזה. הרי ככה לא ציפיתי שזה יהיה, אז בואנ'ה, מה עוצר אותך?

את מגיעה למצב שהחיים שלך בשליטה של מישהו אחר, ואת אומרת מה אני שונה ממנו? מה אני שונה מנשים אחרות? אנשים אחרים? כל אחד עושה מה שהוא רוצה , אז למה אני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה? איך הגעתי למצב בו מישהו אחר גורם לי להרגיש קטנה קטנה קטנה, עד שאני נעלמת?

מישהו אחר גרם לי להרגיש קטנה קטנה קטנה. צילום: shutterstock

לא הכרתי את עצמי, את מי שהייתי. לאט לאט התחלתי לקרוא על הנושא ולהסתכל במראה ולהגיד לעצמי "את אישה מוכה חמודה, פייס איט". לאט לאט התחלתי להפנים את זה. חיפשתי עוגן. משהו או מישהו שיגיד לי 'את לא לבד והכל יהיה בסדר'. ומתוך המקום הזה הגעתי למרכז למניעת אלימות במשפחה. היו שנתיים של הבשלה, ואז היה איזה פיצוץ ופשוט תפסתי את האומץ והתקשרתי למשטרה ומשם הכל התגלגל. קיבלתי כוח. התנהלתי כמו לביאה. החזרתי לעצמי את החירות שלי, את הידיעה שהחיים שלי ברשותי".

לחיות בלי סמים זו העצמאות הגדולה ביותר

נורית פינקר הייתה אסירה ומכורה לסמים. אחרי תהליך שיקום, היא מתגוררת כיום בדרום הארץ.

"בשבילי המשמעות של 'עצמאות' משתנה בכל פעם, בהתאם למקום שאני נמצאת בו בחיים. לפני שש שנים העצמאות שלי הייתה לחיות בלי סמים. זו העצמאות הכי גדולה, שנראתה לי בלתי אפשרית. עד שעשיתי שינוי והפכתי את זה לאפשרי. וכאשר חייתי בעולם העבודה והרגשתי איך העצמאות שלי גדלה בזכות עצמי ואני מסוגלת לחיות בלי הבטחת הכנסה, זה היה גדול. גם הרצונות והשאיפות שלי גדלו בהתאם. רציתי רק להתפתח ולהתפתח.

לחיות בלי סמים נראה לי לא אפשרי. צילום: shutterstock

היום, לצערי, אני חיה על קצבת נכות ואני לא יכולה לעבוד אבל עדיין לא מוותרת על העצמאות שלי. אני מנהלת משק בית ויוצאת לעשות את כל הסידורים שאני צריכה בכוחות עצמי, וגם אם העצמאות שלי תלויה היום בעזרה מכל מיני גורמים, אני מרגישה שאני חיה בכבוד בזכות עצמי.

עצמאות זו השאיפה לחיות חיים טובים ונכונים. כל אחד, בהתאם ליכולות שלו ולמה שהוא. אני יכולה להתמסכן אבל אני תמיד שואפת לחיות כמה שיותר בכוחותיי שלי".

היכולת שלך לכלכל את עצמך- זו עצמאות

שירי גרוסבארד היא יזמת בתחום הדיגיטל ושותפה מייסדת בחברת Join– סוכנות כשרונות לדיגיטל.

"דבר ראשון שעולה לי לראש בהקשר של עצמאות ונשים זה 'חדר משלך'. אני חושבת שכאישה יש לי יתרון עצום שאין להרבה נשים אחרות: יש לי חדר משלי. יש לי את היכולת לעסוק במה שאני אוהבת. לזה בדיוק וירג'יניה וולף התכוונה- אפשרות כלכלית-מעמדית וזה תופס עד היום. עצמאות היא העובדה שאני יכולה להגיד מה אני רוצה ולא רוצה לעשות וברור לי שלא כולן יכולות לעשות את זה. יש לי חשבון בנק ורכב ורישיון נהיגה משל עצמי. מטריף אותי שיש נשים שלא נוהגות.

אין לי בעיה לקחת את האוטו ולרדת לסיני. שירי גרוסבארד. צילום. ארסני גורביץ'

בסופו של דבר, הידע והיכולת שלך לכלכל את עצמך, להבין מה מגיע לך ולהביא את עצמך מנקודה A לנקודה B זה המקבילות המודרניות למה שוולף כתבה אז. בעבר נשים לא יכלו לעשות את זה גם אם היה להן כסף. על מנת שאישה תוכל לעשות מה שהיא רוצה היא צריכה מקום. נשים צריכות לפעול כדי ליצור מרחב שהן יכולות לפעול בו. בקטע הזה אני ברת מזל. אני במערכת יחסים שוויונית, אני לא "האישה" בבית ואין לי בעיה לקחת את האוטו ולרדת לסיני.

עצמאות כלכלית היא אחד הדברים החשובים. זה לא רק ללכת ולמצוא עבודה אלא להבין את כל המשמעויות של שכר ולתבוע את מה שמגיע לך. כשאת לא תלויה בגבר שיגיד לך כמה כסף את יכולה או לא יכולה להוציא, זו העצמאות שלנו".

לא מטשטשת את הגוף שלי יותר

תרז היא אישה פמיניסטית שלובשת מידה 50.

"כל עצמאות היא תהליך. אנחנו גדלות בחברה שמחנכת אותנו למסגרת מאוד ספציפית וזה כולל מה מותר לך ואסור לך ללבוש, בטח כאישה שמנה. תהליך היציאה לעצמאות שלי היה להבין שאני מתלבשת בשביל עצמי. לקח לי זמן להבין שמה שאני אוהבת זה בגדים צבעוניים, גופיות, חצאיות מיני ושמלות. זה השחרור של לבחור לעצמי את הבגדים שמתאימים לי ולא להקשיב למי שאומר שאני צריכה להסתיר את השומן שלי ולטשטש את הגוף שלי. זה תהליך עוצמתי שמגלה לך הרבה על עצמך ועל החברה.

כנשים מחנכים אותנו לא לתפוס מקום במרחב, וכאישה שמנה הקושי שלך גדול עוד יותר. את, פיזית, תופסת יותר מקום במרחב. וכשאת עם קצר וצבעוני וחשוף או צובעת את השיער שלך לורוד זה גורם לאנשים להרגיש שהם יכולים להעיר לך. זה אתגר יומיומי להרגיש עצמאות בגוף שלך.

לא מסתירה את השומן שלי. תרז 

עצמאות היא להיות במקום כזה בו אני אומרת, 'אני מספיק חזקה'. לא איכפת לי שאנשים ברחוב מעירים לי או מסתכלים עליי עקום. אני מי שאני ואני אישה שמנה ופמיניסטית ואני מקבלת את עצמי ככה. זה תהליך שהייתי צריכה לעבור עם עצמי – להיות שלמה עם מידה 50. זו העצמאות, להשתחרר מהכבלים האלה ולהגיד "זה לא נוגע אליי, אין לכם שום זכות לשפוט אותי כי אתם לא יודעים מי אני".

**************

גם אחרי שסיימתי לדבר עם ארבעתן, רציתי עוד. רציתי פעילה ממאבק האתיופים (ואולי כאן המקום להזכיר שאברה מנגיסטו עדיין בשבי החמאס), ורציתי אישה שיצאה ממעגל הזנות ורציתי גם אישה שהיא אימא ואישה שהיא פעילה חברתית ואישה שמנהלת קריירה ואישה שחזרה בתשובה ואחת שיצאה מהעולם הדתי לחילוניות או למסורת ואישה בעלת מוגבלות – יש סביבנו כל-כך הרבה נשים שלוקחות את גורלן בידיהן, שדואגות לעצמן ולאחרים, שמגלמות בחייהן את העצמאות עצמה, דווקא בגלל שהחברה שלנו עדיין כל כך שוביניסטית. אבל הרי אין לזה סוף. כל הנשים נאבקות לעצמאות.

ואיתן המדינה שלנו. גם אחרי 68 שנות קיום, נדמה שמדינת ישראל – כמו אזרחיות ותושבות רבות שלה – עדיין נאבקת למצוא את מקומה בעולם, להרגיש בטוחה בעצמה ולהתקיים בתחושת ביטחון. 'עצמאות' היא לא רק קיום ושם וזכויות כתובות על נייר. עצמאות היא גם עקרונות, מוסר וביטחון עצמי; עצמאות היא היכולת להיות ולנוע במרחב ולעשות זאת בביטחה; עצמאות היא האמונה שלך בעצמך. אולי, אם כל אלה יהיו למדינת ישראל – כמו גם לאזרחיותיה ותושבותיה – אולי יהיה פה קצת יותר טוב. חג עצמאות שמח.