אז והיום: קבלו הצצה נוסטלגית לפרסומות הכי מדליקות

בדומה לרגע שבו אתם פותחים אלבום תמונות ישן ומגלים צדדים נוספים במישהו שחשבתם שאתם מכירים , גם הצצה לפרסומות עבר של מותגים שכולנו מכירים עשויה לספק לנו לא מעט תובנות ולעיתים גם שעשוע. יצאנו למסע בזמן בעולם הפרסום הישראלי ולא תאמינו מה מצאנו.

 

רב בריח

דפיקות בדלת , ואתם מצדכם שואלים את עצמכם: "מעניין מי שם?", לפעמים אפילו בקול רם ואין מענה. זהו לא סוד כי אחת החרדות הנפוצות בהיסטוריה האנושית היא הפחד מפלישה למרחב האישי שלנו וביחוד בניגוד לרצוננו, הפחד מתבסס, על אחת כמה וכמה, ברגע שאנו בונים משפחה משל עצמנו, בנקודה זו אנו נעשה כל שביכולתנו על מנת להגן על עצמנו והאהובים שלנו, וכל מוצר שיחזיר לנו את תחושת הביטחון יזכה בוודאות פופולריות רבה.

 

 

המותג "רב בריח" איננו זר לציבור הישראלי, למעשה, החל משנות ה70 , הוא דואג להזכיר לנו מהם הדברים החשובים לנו באמת בחיינו, ויתרה מכך כיצד ניתן להגן עליהם, מבלי להתפשר על הסטייל והמקוריות.

 

 

כולנו מכירים היטב את הסמל המסחרי של החברה שהוא אותה צורת מפתח ייחודית, אך מה שרבים מכם אולי לא הבינו, זה שהמפתח בעצם עבר סוג של התפתחות ושינוי במהלך השנים, המפתח החל את דרכו בעצם כגבר שרירי למדי שמניף את ידיו ובכך חושף את שריריו, הנפת הזרועות בצורה זו יצרה את צורת המפתח האייקונית, הרעיון המקורי שהיה כ"כ מזוהה עם המותג דאג במשך שנים להפיץ מסר של חוסן ועוצמה, שזה כאמור מסר די חשוב כשאתם נמצאים בתחום הדלתות והמנעולים.

 

המעבר מאסטרטגיה של הפחדה לביטחון מורגש

 

 

ניתן לראות כי בתחילת הדרך החברה התמקדה בפרסום שעיקרו הדגשת אותם פחדים נפוצים של הציבור ובאותה נשימה הצעת פתרונות פרקטיים להתמודדות איתם, ולהשבת תחושת הביטחון למרחב הפרטי. מדובר בטקטיקת פרסום שעבדה נפלא בתקופה של שנות ה-70 וה-80. 

בהמשך כמו שאר עולם הפרסום גם רב בריח החליטו לקחת את הפרסומות שלהם למקום הומוריסטי וקליל יותר, דוגמא נפלאה לכך היא פרסומת משנת 1995 בהשתתפות השחקן והבדרן אלי יצפאן שמגלם דמות של שייח ערבי שמציג את אוהל המגורים שלו במדבר שעמוס בכל מוצרי הביטחון שיש לרב בריח להציע לציבור, וזאת גם אם לחלקם צורך או שימוש מיידי אצלו- ובכל זאת הוא החליט לרכוש ולהתקין את המוצרים, על כל מקרה שלא יהיה. אין לדעת מתי תגיע סופת החול הבאה שתכניס אבק לאוהל שלו.      

 

פרסומת לרב בריח משנת 1995

 

הצעד הפרסומי האחרון שהחברה עשתה, וזאת בשביל להשלים סופית את המעבר מאסטרטגיה של הפחדה לתחושת ביטחון מעוצבת ומשפחתית – נרשמה ב2008 , כשבחברה  החליטו לשכור את שירותיו של פיליפ בולקייה, אחד ממעצבי המותגים הנחשב בישראל שדאג להשלים את השדרוג למותג.

 

"פלאפון" של חברת פלאפון

היום, כשמכשירים סלולריים שולטים בכל אספקט של חיינו , קשה לדמיין תקופה שבה טלפון נייח ברכב נחשב לאחד מפלאי עולם.  בתחילת הרומן של הישראלים עם הטלפון הסלולרי הטלפון הנייד הותקן ברכב והרכב היה נייד, ופה הסתכמה הניידות והיכולות המסעירות של המכשיר.

 

פרסומת לחברת פלאפון שנות ה80

 

 אם גם אתם הייתם מאותם ברי מזל שהיו בין הראשונים שהתקינו מכשיר סלולרי ברכב במהלך שנות ה80 העליזות, אתם ככל הנראה זוכרים בחיוך את תחושת הגאווה לצד המחיר הכלכלי הכבד שנאלצתם לשלם שלוותה להתקנת המכשיר.                                                          

 

בפרסומת המסעירה של מכשיר הפלאפון מסוף שנות השמונים של חברת "פלאפון" שהחלה את המהפכה ונדמה כי נלקחה מיקום מקביל, בולטת בעיקר הנאיביות שבשיחת הטלפון המתוסרטת ועולה השאלה הגדולה: כיצד לא תפס את חנן גולדבלט שוטר בעודו נוהג עם יד על האוזן. אז כאמור, המון דברים קרו מאז אותה פרסומת , את הפרזנטור תפס בסוף שוטר, ואת  הטלפונים המיושנים החליפו מכשירים מתקדמים שמרבית השימושים שלהם כלל לא קשורים לדיבור, ובניגוד לפרסומת של פעם כיום אנחנו כבר לא מתייחסים אל הפלאפון שלנו כ"פלא", אלא קצת יותר כמו עובדה קיימת, וחלק בלתי נפרד מהצורה שבה אנו מתקשרים עם העולם סביבנו.

 

פרסומת לפלאפון 2013, המונח חוזר על עצמו, אבל לא הצלחנו למצוא פלאפון אחד בכל הפרסומות

 

מוצרי החלב של תנובה

אחד הדברים המשמעותיים שצברנו במהלך השנים, כעם וכצרכנים בפרט הוא ידע. ידע על תזונה ומה טוב לנו לצרוך ומתי , דבר נוסף וחשוב שהשתנה הן האופציות, אם פעם היה בקושי סוג אחד של מעדן חלב היום יש לנו מכל צורה, שם או סוג אפשרי.  חלקכם אולי מתגעגעים לתקופה ההיא בהיסטוריה שהמשווקים עשו עבורנו את החיים קלים , שבה לא היו לנו יותר מדי אופציות שהפכו את הביקור שלנו לסיוט בלתי נגמר של אפשרויות.

 

 

כרזות פרסום ישנות של תנובה

חברת תנובה שהביאה לנו בין השאר את הקוטג' עם הבית , היא אולי אחת החברות הישראליות והוותיקות ביותר בנוף הישראלי.              

במבט חטוף בפרסומות של החברה ממהלך השנים ניתן לראות כיצד שמרו על הקו המיתוגי שמחבר ילדים, משפחה ובית לבין מוצרי החלב.    

 

      

 

 

אבל השינוי התודעתי ניכר, ולא בטוח שנבחר כיום  לשתות או לאחסן "לבן אשל" תחת השמש הקופחת, כמו שדאגו להציע באחת מהפרסומות הישנות או לחלופין לא בטוח שהדיאטנית שלנו תמליץ לנו בהכרח על צריכה מוגברת של קוטג' בדיאטה, אבל דבר אחד בטוח- הפרסומות של תנובה היום מתרכזות הרבה יותר בסנטימנטליות ופחות בנתוני הצריכה היבשים, וטוב שכך.

 

פרסומת לתנובה כיום "לגדול בבית ישראלי"

 

 

האוטובוסים של אגד

אפילו גדול הצינקנים בטח כבר הצהיר בפניכם בעבר כי חברים יש רק באגד, שנים ארוכות הסתובבתם בתחושה כי טוב שההגה בידיים של אגד? אז ככל הנראה שגם אתם שיננתם את המנטרה שחזרה על עצמה שוב ושוב באמצעות דימויים רגשיים, של חוסן לאומי, משפחתיות ומקצועיות – בפרסומות השונות של חברת אגד במרוץ השנים.  כך יצא שאי שם בימים הראשונים של המדינה, המודעות של אגד יצאו במסרים ברורים לאומה: הנסיעה באוטובוס של אגד בטוחה יותר, נעימה ונינוחה פי כמה ומענגת הרבה יותר מאשר נהיגה ברכב פרטי.

 

 

כרזות פרסום ישנות לאוטובוסים של אגד

אז כן, התפכחנו מהאשליות של התקופה ההיא אך עדיין יוצא שהאוטובוסים של אגד הם אחד הדברים הכי ישראלים שיש, במיוחד כשמסתכלים על החברה דרך הפרסומות שלה , אז והיום , אז כן , רובנו היינו בוחרים לנסוע ברכב פרטי אך זה די בעייתי מבחינה כלכלית, וכן למי יש כוח לחכות בסבלנות בזמן שהקו שלנו עוצר ב30 תחנות לא רלוונטיות? אבל בינינו למי יש רצון אמיתי לחפש חנייה בתל אביב?

 

 

 לאוטובוסים של אגד כמו כל דבר בחיים יש את היתרונות והחסרונות שלהם , לפי אחד הקמפיינים הפרסומיים שלהם מהשנים האחרונות, האוטובוס מומשל לכור ההיתוך האולטימטיבי-ממש בדומה לחברה הישראלית. האוטובוס בפרסומת נודד בין מחוזות, ועליו נמצאים כל סוגי האנשים אשר נוסעים לאותו יעד עם מחשבות אישיות שונות שמעסיקות אותם , המסקנה -טוב לדעת שההגה בידיים של אגד, במיוחד שכל הנוסעים עסוקים בחלומות בהקיץ. שזה כאמור מאוד לא בטיחותי.

 

 

פרסומת מ2009 -טוב שההגה בידיים של אגד

 

החטיפים של אסם

 

 

כרזות פרסום ישנות למוצרי אסם

המוצרים של חברת אסם היו ונותרו חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, בין אם מדובר בביסלי או במבה – החטיפים של המותג דאגו לעטר שולחנות בימי הולדת ,אירוחים וטיולים שנתיים עוד מהתקופה שלפני קום המדינה.

 

 

מאז ועד היום שמרה החברה על קו מיתוג די אחיד, ממש כפי שהסלוגן הותיק טוען אם "זה טוב – זה אסם" , חטיף הבמבה הוגדר מאז ומתמיד כסיבה ל"מסיבמבה", ובאשר לחטיף הביסלי הרועש, המפרסמים החליטו דווקא להפוך את החיסרון ליתרון וגרמו לכולנו ללעוס בגאווה, כי הרי "שומעים שזה טעים", מה שלא יהיה, די מדליק לראות את השינוי בפרסומות מאז ועד היום, למרות שהמסיבה שכללה מסיבה סביב במבה, בכרזה מפעם, נראית פתאום, הרבה יותר תמימה וכייפית מכל המועדונים והפירוטכניקה של היום. סתם עוד נקודה למחשבה.

 


 

האישה המודרנית של 1961, פרסומת למרק אסם

ובמעבר חד למרקים של אסם, שם ניתן לראות את הניסיון הפרסומי לשחרר את מעמדה של האישה מעקרת בית שעומלת במשך שעות על הכנת מרק ממש כמו סבתא של סבתא שלה בגלות , ועד האישה המודרנית שיכולה גם להכין מרק, גם להתרחץ בו וגם לעשות זאת בחמש דקות, ממש כפי שניתן לראות בכרזת הפרסום למרק של אסם משנת 1961.              

                                                                                    

אך אין בטון הציני נימה של ביקורת אמיתית, זה הרי לא יהיה הוגן להפיל את הכל על חברת אסם שהפנתה את מרבית תשומת ליבה הפרסומי לעקרות בית, כי הרי כל עולם הפרסום חטא בעניין במרוץ השנים וגם כיום בחלוקת תפקידים מגדרית ומיושנת, ושובינזם גלוי או סמוי ככל שיהיה .

 

 לשמחתנו עם השנים ניתן לזהות בשינוי לטובה וגם זו נקודה חיובית בפני עצמה. בינתיים לפחות נותרנו עם פרסומות ישנות וזיכרונות שיעידו על הדרך שעברנו כחברה ובראי הפרסומות., ואולי דווקא הניתוח של הדימויים יאפשרו לכולנו להימנע מטעויות בעתיד.

 

פרסומת למרק של אסם מהשנים האחרונות

תגובות (0)
הוסף תגובה