מכתב לילדה בת ה-9 שהייתי והותקפה מינית

ואת רק בת 9 וקצת, בלונדינית עם ג'ינג'ים בכיתה ג'.

עם אימא ושני אחיםואבא.. חדש

ויהיה אח חדש בקרוב ושמחה גדולה תהיה בבית

בקרוב זה יקרה ומיד ואולי עוד לפני שהנורא מכל יקרה את כבר תביני שמשהו בך מיוחד,

שאותך"הוא" יאהב יותר מכולם.

ואז זה יחל ובפעם הראשונה לא תביני מה בכלל קורה ותרגישי את הכאב הנורא ותבקשי את נפשך, למות.

ודעי לך קטנטונת אינך אשמה בדבר

שנורא, נורא, נורא, יכאב אבל את לא עשית כל רע

שלילה אחר לילה יפגע הוא בגופך ויחלל אותו ויכאיב לך

ואת לא עשית דבר ותדממי ולא תוכלי ללכת ותכאבי בגוף ובנפש

תפחדי ללכת לשירותים בלילה ואו כשהדלת סגורה ותקבלי פעם אחר פעם "מתנות" שלא תאהבי בכלל,

כואבות במיוחד.

ויהיו גם ימים שייקח אותך לים, לפיקניק, דיי אוף מבית ספר ותשמחי בתחילה ואחר כך בסופו של יום תיוותרי שוב כואבת ומדממת.

ולא רק הוא יאהב אותך במיוחד, יהיו גם החבר x  החבר yוהחבר z  והם כולם יאהבו אותך ויכאיבו כל – כך.

ותהיי הראשונה בשכונה עם אופני הילוכים וברביות הכי שוות "שהם" יקנו לך.

ותהיי היחידה שלא יורדת למטה

לא הולכת לחברים

לא הולכת למסיבות

שלא עושים לה ימי הולדת

שאבוי אם נתפסת שעושה אחד מן הדברים

שאם אינה טובה ומספיק בסדר עבורו/עבורם בלילה לא מקבלת אוכל כל היום שלמחרת.

ולמחרת עוד יותר כואב לה.

והוא מכה ונפתח הראש והוא מכה ונשברת היד

וצריך לומר בחדר המיון שנפלת במדרגות או נפגעת במשחק עם חברים, שובבה שכמוך.

וכשהוא יבוא בלילה אל תבכיכדי שאמא לא תכעס שאת בוכה בקול ומעירה את אחיך הקטן, תזכרי את זה מתוקה.

וכשהוא יבוא בלילה תביני שגם אם תעשי את עצמך ישנה זה לא יעזור הוא את זה יעשה בכל מקרה.

שגם אם תלבשי מכנסיים ארוכים, הוא יוריד אותם בכוח.

ובאמת, אל תכעיסי אותו .את יודעת מה קורה כשהוא כועס ?

נכון, זה הרבה יותר כואב, הרבה יותר.

ואת שותקת כשהוא בא ואינך אומרת דבר לאיש

וכבר אינך מציירת יותר, הוא לא מרשה.

וככל שהזמן יעבור והוא מגיע בלילה להכאיב תתרגלי פשוט לא להיות שם .

לחשוב באנגלית ולקרוא הרבה (כשהוא לא רואה)

ולזכור בגופך כל דבר שהוא עושה לך

ואת הכל הכל לשכוח

וכבר אינך רוקדת כי כואב נורא והוא אינו מרשה.

ואפילו שלא הבנת מה הם עושים לך בבית חולים הם קושרים את ידייך

ואת רק בת 12 וקצת

ואחרי מספר ימים מבינה שזו הייתה הפלה.

ותיענשי על כך שלא "תרצי" בימים שאחרי, הוא את שיערך הבלונדיני עד הברכיים יגזור כעונש

ואמא תתעלם לא תאמר דבר לא תתייחס בכלל.

אבל מה אני מספרת לך את הדברים האיומים האלה ואינך מבינה דבר עדיין ובדרך לא דרך תשכחי

אבל תזכרי בהיותך בוגרת.

וכן גם עכשיו אינני זוכרת את כל המקרים אבל זוכרת שבכל חג קיבלתי את "המתנה" המיוחדת לו.

והכל היה לי אסור- להרגיש, לספר, לדבר, להביע, לומר,

צריכה הייתי תמיד להיות הכי טובה שיש ומצטיינת שאם לא אז….

זה שינה בי המון

למעשה זה שינה בי הכל

הפכתי לאלימה, כועסת, חסרת יכולת ביטוי, לשותקת, ללא מספרת ופתאום מבינה שחסרות בי מילים רבות

ומוסיפה בעצב רב לפגוע בעצמי בכל מיני צורות – בין אם פיזית ובין אם נפשית

ומוצאת את עצמי נוהגת בי כמו שהם התנהגו אלי אולי אפילו יותר גרוע.

ויודעת מצאתי לי פה את המקום הזה והדמעות חונקות את עצמי מלומר אבל אני יודעת שמצאתי עבורי את המקום

שפה למדתי מה שלא אפשרתי לעצמי קודם להבין שמותר הכול.

אמנם זה מסתכם במשפט אחד אבל עבורי זה הכול.

אני רוצה ללמוד את המה והאיך

את המילים שכל כך חסרות לי ללמוד להביע ולא בצורה שלילית ללא חשש ובלי תוקפנות ואלימות שעיקרה כלפי עצמי.

מאוד רוצה ללמוד לגעת לחבק ולאהוב בכל צורה שהיא, מחדש.

מאוד רוצה ללמוד שיגעו בי

מתה לחיבוק

i have a dream

ואת רק בת 9 וקצת