הפחד שהפרעת האכילה תעבור לבת שלי גרם לי לצאת למסע

אני לא זוכרת מתי החלטתי להפסיק לאכול.

אבל מאותה נקודה אי שם בגיל ההתבגרות התגלגל כדור שלג ענק ואני בתוכו נאבקת שנים בעצמי, בתחושה שאיני טובה מספיק, איני ראויה לאהבה בתחושת שנאה לגוף שלי ובעיקר בתחושת ערך עצמי אפס.

וגם שהצלחתי בעבודה וגם שהייתי מוקפת באנשים ובאהבה פעמים רבות כל כך הרגשתי לבד.

לסבול מהפרעת אכילה זו מלחמה קשה בקולות שלא מרפים, בגוף שעובר חבטות שוב ושוב….

היה לי הרבה מזל.

היו לי כוחות אדירים

היה לידי גבר שאהב כל כך

והצלחתי לצאת החוצה. להיפרד ממנה מהמחלה האיומה הזו.

 

הצלחתי לצאת מהפרעת האכילה – הבמאית סיון מורג. צילום: צביקה טישלר

 

לפני כמה חודשים אני עומדת בחדר האמבטיה מול הראי הגדול ולידי ביתי, בת התשע.

היא מביטה בי בעיניה החומות ואומרת " אמא למה הפנים שלך מקומטות?

אני מביטה בעצמי בראי  ואומרת לה בחיוך.. כי התבגרתי וכשמתבגרים הפנים מתקמטות לפעמים..

היא אומרת לי: אמא זה כואב להתבגר?

ברגע הזה חולפות לי בראש עשרות תמונות שלי כנערה, של אמא שלי, של הבית בו גדלתי..

ברגע הזה אני שואלת את עצמי את השאלה הכי קשה שאי פעם עמדתי מולה.

האם זה יעבור אליה? האם זה מדבק?

האם גם הבת שלי תהיה כמוני? ותעבור את הסבל שלי?

מה היא רואה שהיא מסתכלת עליי? האם הצלחתי למגר את המבט הביקורתי שלי על עצמי? או כשהיא מסתכלת עליי היא רואה אישה לא מרוצה? ביקורתית כלפי עצמה?

באותו היום החלטתי לצאת  לצלם סרט לצאת למסע אחרי השאל ה- מה החלק שלנו האמהות בהיווצרות של הפרעות אכילה אצל הבנות שלנו. כי עם כל הכבוד לעולם הפרסום הראוותני והאנורקטי, עם כל הכבוד לבנים בכיתה ד שזורקים הערות קשות לבנות שלנו ברחוב..

אני לא מוכנה לברוח ולהתחמק  מהחלק שלי כאמא, מהכוח שלי להשפיע ולעשות טוב וגם לפגוע בילדה שלי.

במסע האמיץ הזה  לגלות איך אנחנו מעבירות הפרעות אל הבנות שלנו פגשתי ארבעה זוגות של אמהות ובנות שהיו מוכנות לפתוח את הלב ולספר באומץ ,שלא פגשתי מימי ,על הנזק הגדול שקרה בתוך הקשר ביניהן.

ללא כוונה רעה ומבלי להבין בכלל אמהות – הדמויות הנשיות המשמעותיות ביותר כמודל לבנות שלהן, מעבירות את החרדות שלהן ואת הפחדים שלהן לילדות וגורמות לנזקים קשים.

ויש. יש דרך לעשות את זה אחרת! אפשר ללמוד ולדעת מה אנחנו יכולות לעשות בכדי לעצור את הגלגול הזה ולמנוע מהן כאב.

אני יודעת שגם אמא שלי תקרא את השורות הללו ותכאב את העובדה שגם אצלי בבית שמעתי שוב ושוב את אמא שלי אומרת שהיא שמנה מידי, שהיא צריכה לרדת כמה קילו.

וכשהבטתי עליה מהצד מעולם לא הבנתי איך האישה המרשימה, המוצלחת, החכמה והיפה הזו יכולה להיות כל כך ביקורתית כלפי עצמה.

היום אני יודעת שהיא בעצמה הייתה קורבן לחרדה שעברה אליה ולא היה שם אף אחד שיוכל לעזור לה לעצור את זה

כמו שהיחסים בין אימהות לבנות יכולים להיות עוצמתיים ומרגשים, כך הם יכולים להיות הרסניים וכואבים. זאת החובה של כולנו כאימהות לעצור ולהביט טוב טוב אל תוך עצמנו ולא לתת לחרדה שלנו לעבור הלאה אל הבנות שלנו.

זכיתי כבמאית ללוות מהצד ארבע זוגות של אמהות ובנות שחשפו את מערכת היחסים הקשה מאוד ביניהם שהובילה להעברה של הפרעות אכילה.

באומץ גדול הן לימדו אותי שיעור שהוא חובה של כל אמא לדעת.

איך לדבר לידן?

איך להיות מודל חיובי ולא מודל הרסני?

איך לתת להן לגדול באהבה לגוף שלהן?

איך לגרום להן להרגיש מספיק טובות בזכות מי שהן.

 

אז אני מזמינה אתכן להביט ישר בלבן של העיניים לעצמכן, וללמוד איך לא להעביר הלאה, איך לעצור, איך לתת לבנות שלנו את האפשרות לגדול כנשים בטוחות ועוצמתיות.

 

 

***הסרט "בדמותה" ישודר ביום שלישי הקרוב בערוץ 10 בשעה 21:00

תגובות (0)
הוסף תגובה