שרגא ברוש, אני ואשתי הורים שקרנים

אני דניאל ואני אבא שקרן.

גם אשתי יערה היא שקרנית. גם הבנות שלנו ספגו חינוך לשקר ופעם בכמה זמן הן מצליחות לזייף חום, חולשה או שיעול טורדני כדי לא ללכת לגן.

כך, אנחנו מתקשרים לבוס ובטון מודאג מודיעים: "הילדה חולה, אני צריך להישאר איתה בבית". הוא מקבל, אין לו ברירה. ואז במקום לצאת לפקקים, לעבור על מיילים, לבצע משימות, לסגור פינות אנחנו עורכים חפלה מטורפת עם מלא אוכל, מוזיקה רועשת ואורחים שבאים והולכים (גם האורחים שקרנים אגב, אחרת הם היו במשרד בזמן הזה).

 

 

החופש הגדול שובר אותנו ההורים

כל פעם מחדש

השילוב הקטלני בין ירידה דרמטית בהכנסות העסק בחודשי הקיץ לצד ההוצאה על קייטנות ל- 3 ילדים צעירים, גורם לי להזיע, ובכמויות

לטור המלא

 

הייתי בטוח שנצליח להמשיך כך לנצח ולשקר את דרכנו עד הפנסיה, אבל אז הגיע יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש וחשף אותנו. אוי לה לבושה, לאן נוליך אותה עכשיו?

אני כועס על חברי הכנסת מרב מיכאלי, רועי פולקמן ורחל עזריה על שהציעו הצעת חוק לפיה חישוב דמי המחלה שניתן להורים בגין הישארות עם הילד יחושב לשניהם במשותף (במצב היום הורה שנשאר בבית עם ילד חולה לא מקבל כסף על היום הראשון, כך שאם ביום המחלה השני התחלפו ההורים ובן הזוג הוא זה שנשאר, גם הוא מאבד תשלום עבור יום עבודה. כך למעשה מאבדים בני זוג שני ימי עבודה בפועל). למה אני כועס? כי אם לא היו מציעים את ההצעה הזאת, שרגא שלנו לא היה חושף את תכנית העל של ההורים בישראל לגזול כמה שיותר ימי עבודה ממעסיקיהם כדי, ובכן, לערוך חפלות.

 

וברצינות, אדון ברוש, איך אתה לא מתבייש? אם היית מדבר עם זוג הורים אחד היית יודע שלהיות היום הורה בישראל זה להתעורר כל בוקר למאבק. המדינה שכל כך מעודדת אותנו להביא ילדים נעלמת כלא הייתה מהרגע שהילד יוצא לאוויר העולם, ומאלצת אותנו להיאבק יום-יום. פעם על אורך חופשת הלידה, פעם על מחירי הגנים, פעם על סייעת שנייה, ואז על מחירי תחליפי החלב, הצפיפות בכיתות, תשלומי ההורים לבתי הספר, אורך שבוע העבודה בישראל, מחירי הקייטנות ועוד ועוד. וזה מתיש ומאכזב ובעיקר לא מאפשר לנו להתרכז בדבר הכי חשוב – הילדים שלנו.

 

שרגא ברוש, צא לנו מהכיס. צילום: יו"ר התאחדות התעשיינים

 

ואז באים שלושה ח"כים ומציעים הצעת חוק טריוויאלית לחלוטין שאומרת שהורים לא צריכים להינזק כלכלית כשילדם חולה, גם אם בחרו, רחמנא לצלן, להתחלק במטלה הזאת ולא להטיל אותה רק על האמא, כמו שקורה היום ברוב המקרים. אתה כמובן התנגדת. האמת? לגיטימי. אבל הנימוק שלך לפיו ההורים העובדים בישראל הם שקרנים ביסודם הוא חרפה שמנסה להטיל כתם על ציבור עצום של אנשים שעובדים קשה ומנסים לשרוד את הג'ינגול הכמעט בלתי אפשרי בין עבודה, ילדים וחיים אישיים.

 

אז תעשה לנו טובה אדון ברוש, צא לנו מהכיס, אל תיכנס לנו לשיקולים המשפחתיים ובעיקר – אל תחלק לנו ציונים ושמות תואר. ובזמנך הפנוי, תן קפיצה מהשנה בה אתה תקוע ל-2016, דווקא מעניין פה.

תגובות (0)
הוסף תגובה