במערכת החינוך רוצים מורות עם גישה לילדים אבל בלי ילדים משל עצמן

לא מעט נכתב על אישה בשוק התעסוקה: על תקרת הזכוכית, על "מקצועות נשיים", על פערי שכר ועל השילוב בין קריירה ומשפחה. לא פעם מעלים למודעות את השיטה הפטריארכאלית אשר שואבת את כוחה מהעובדה שמאז מעולם לגברים הייתה גישה גדולה יותר למשאבים גם במרחב הציבורי וגם במרחב הביתי, וכך התבססו מבנים חברתיים, פוליטיים וכלכלים בהם שולטים גברים.

אני רוצה לשתף בסוגיה אחרת, סוגיה של נשים מול נשים בעולם העבודה. אהיה יותר ממוקדת, נשים מול נשים בעולם החינוך במהלך ראיון עבודה, וזאת אעשה מתוך ניסיון אישי.

בעקבות תהליכים חברתיים וכלכליים, מקצוע החינוך הפך לנשי, מקצוע שבו מרוויחים מעט ונותנים את הלב (הנחת היסוד היא שעבודה ערכית היא עבודה שיש בה גם מן ההתנדבות). הכלה, אמפטיה, הקשבה… הכול רלוונטי ומצופה מהמורה, אך מן ההנהלה?

כאשר התראיינתי למקומות עבודה בשנים האחרונות, עלו השאלות: את נשואה? כמה זמן? יש לך ילדים? ויש שהגדילו לעשות ושאלו האם אני מתכננת… לא כי הן  באמת "מתעניינות בי כאדם"  לפחות כך הן טענו, אלא בגלל שאני לא ציינתי זאת בקורות החיים והן צריכות לדעת בוודאות לפני שהן מקבלות "אחת כמוני" לעבודה. לדעתי, כל אישה עברה את זה בחייה – אחת מתוך אחת. וכשאת לא מציינת זאת  בברור על גבי קורות החיים (אין צורך מפני שזה לא חוקי לשאול) מנהלת בית הספר (במקרים שלי) מתרגשת לשאול ומיד ממהרת לשרבט את הנוסחה נ+1.

נ+1 – מה תפקיד הנוסחה?

מסתבר שתפקידה פשוט – כותרת, כותרת ענק לכל בחירותי המקצועיות. תואר ראשון בהצטיינות מאוניברסיטת בן גוריון ותואר שני מאוניברסיטת תל אביב נעשים לא רלוונטיים,  גם התשוקה בעיניים כשמשוחחים איתי על פלא הקריאה והכתיבה זזה הצידה.

הנוסחה נ+1 באדום ככותרת קורות החיים שלי גרמה לי להרגיש לא טוב, מועמדת בעייתית, מוכתמת.

ראיון עבודה הוא מצב בו את או אתה מחפשת משרת עבודה בה ניתן להתפתח מקצועית, ליצור קשרים וכמובן להתפרנס. מבחינתי לשולחן הזה מתנקז מאבק ארוך של נשים על הזכות ללמוד, לעבוד, לחנך ולכלכל. הרבה תקוות, מתח ואחריות באוויר,  הייתי רוצה להאמין שבסיטואציה כזו נשים יעשו את המאמץ לגבות ולהקל אחת על השנייה , ולא להרעיף בשאלות על תינוקות ואימהות ויתמצתו את האישה העומדת מולם לנוסחה פשוטה נ+1.

לא קל להגיד: " אני מצטערת, על השאלה הזו אני לא מתכוונת לענות היא לא רלוונטית וגם לא חוקית" מצד אחד קרה כאן משהו לא בסדר, מצד שני אנחנו זקוקות לעבודה הזו… מה נעשה? נתלונן? נתעקש לא לענות? נצא מהחדר?

בישראל קיים חוק שוויון הזדמנויות. החוק הזה נועד להבטיח לכל אדם את האפשרות להתקבל לכל משרה שיחפוץ, כל עוד יש לו הכישורים הנדרשים. החוק אוסר להפלות בין עובדים או דורשי עבודה מחמת: "מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים".

איך אפשר להסביר את זה שמערכת החינוך המורכבת רובה ככולה מנשים בוחרת לנהוג בצורה כל כך דורסנית?

אולי נשים בתפקידי כוח בוחרות לאמץ נורמות גבריות ושוביניסטיות? ונשיות עדיין נתפסת כתכונה שלילית, גם במערכת החינוך?

במערכת החינוך מחפשים אנשים איכותיים, מקצועיים בתחומם, מלאי מוטיבציה, בעלי עולם תוכן עשיר שידעו לייצר מקום בטוח ומאתגר עבור תלמידיהם, יחד עם זאת, עדיף  שתהיי צעירה עם גישה לילדים אבל בלי ילדים.