לא סאטירה, עלבון: כשקוראים לך הרוסיה המשוגעת בשידור חי

החבר הראשון שלי זרק אותי בטענה ש"אני חכמה מדי ולא יודעת לרקוד". היינו בני 16 והוא עשה את זה בנוכחות כל החבורה שהסתובבנו איתה, בגינה ציבורית מאחורי המקלט העירוני. נפגעתי עד כדי כך שזה גרם לי להסתגר בבית רוב הקיץ, לשמוע נירוונה, להיחנק מדמעות ולהרגיש שחיי נגמרו. פחות חכמה, לצערי, לא נהייתי (אמנם הקפדתי לסתום, במקום להרשים אחרים בידע שלי), אבל עד גיל 25 בערך לא רקדתי. משפט אחד לא מחושב הוליד שורה של תסביכים ששינתה לי את החיים ואני זוכרת את הסצנה ההיא עד היום, למרות שעברו 24 שנים מאז. גם את הבחור אני זוכרת, הוא פנה אלי בפייסבוק לפני כמה שנים, ניסה להעלות זכרונות ולקבוע פגישה. סירבתי בנימוס והרגשתי כאילו דרכתי יחפה על חשופית בשביל הכניסה לבניין שלי.

בחמישי האחרון בתוכנית הבוקר של התחנה בה אני עובדת כבר כמעט שנתיים כעורכת ומפיקה, השמיעו קטע מהפינה הקבועה שלי. הפינה שלי קבועה, אבל הנושאים משתנים. הפעם דיברתי על אתר שמלמד נשים לחוות אורגזמה. דיברתי מהר ובהתלהבות, בעיקר כי לא נשאר הרבה זמן ורציתי להספיק לספר איך זה כשאת פותחת סרטון הדגמה ומוצאת את עצמך מול קלוז אפ של וואגינה, רגליים מפושקות וקול רובוטי שמעודד אותך לגעת במסך.

הרגשתי שאני דמות מקרטון. מרינה קיגל

מכירים את זה שלפעמים שמים מולכם מראה בהפתעה ואתם לא בטוחים אם מדובר במראה עקומה מדי או ישרה מדי? כשזה מבלבל וגורם לכם לפקפק במה שאתם עושים, אפילו אם עד לפני שניה לא חשבתם שתצטרכו אי פעם לפקפק בזה?

כן, לפעמים זו לא תקרת הזכוכית המטאפורית הזאת שכל כך אוהבים לשאול אותי עליה, בתור אחת שהיא לא רק אישה, אלא גם רוסיה. מעולם לא נתקלתי בה. מעולם לא חשתי שנמנע ממני משהו כי אני רוסיה, קל וחומר כי אני אישה. אבל אז במקום תקרת הזכוכית בהפתעה גדולה הופיעה מולי מראה. ומה שהיה עוד יותר מפתיע, היא הגיעה מהקולגות שלי לתחנה. אנשים שאני נתקלתי בהם במסדרונות, חייכתי אליהם ובירכתי לשלום. או כמו שאוהבים להגיד במדורי רכילות "אנשים בולטים בתעשיה".

זה התחיל מכך שקיבלתי הודעה מחבר פייסבוק ששאל למה לא סיפרתי לו שאני עולה לשידור אצל גולדשטיין, גוטליב ולאה לב. האמת, אותו חבר קרא לתוכנית "שי ודרור", כי ככה היא נקראה עד לפני שבוע, עד שדרור רפאל עזב את שי גולדשטיין ובמקומו נכנס קבוע אורי גוטליב (שאותו אין צורך להציג אם ראיתם את "עניין של זמן", "הרצועה", "גולשי הספות" וכד') ולאה לב, סטנדאפיסטית צעירה ונשכנית, יפיפיה עם עיני איילה ושיער ג'ינג'י.

ואני בכלל הייתי בבית, רק התעוררתי ולא הבנתי מה קשור שי ודרור, אבל באותה שניה קיבלתי את ההודעה הבאה מחבר פייסבוק אחר: "מסתלבטים עליך אצל שי ודרור". עדיין הייתי אפופה משינה ואז ראיתי הודעת וואטסאפ מעורכת התוכנית שאני מאד מחבבת. "מותק, את כוכבת אצלנו בתוכנית עכשיו, יא מהממת". נרגעתי. סמכתי על העורכת המקסימה שתמיד עזרתי לה ועזרה לי גם.

מסתלבטים עלייך. גולדשטיין, גוטליב ולאה לב

לחצתי "פליי" בציפיה לצחוק ולשתף את הקטע – בואו וראו הגעתי לתוכנית הבוקר!

הפינה המדוברת החלה מהשמעת קטע מהראיון עם ליהיא גרינר, שהתארחה באחת התוכניות ברדיו וטעתה בהגיית איזושהי מילה. שלושת השדרנים ואנשים ההפקה שהיו במקום פעו וגעו בהתקף צחוק מטורף. גולדשטיין או גוטליב או לאה לב סיכמו את הנושא – "היא סתומה". פה חשדתי.

וחשדתי בצדק. כי להבדיל מליהיא גרינר, שלפחות זכתה ששמה ייאמר בשידור, אני הפכתי ל"רוסיה משוגעת שמדברת על אורגזמות" ועל הדרך גם עורכת את התוכנית של דנה ספקטור ורן שריג. אורי גוטליב אף טרח להוסיף כי לא רוצה להיות ליד "הרוסיה המשוגעת הזאת כשהיא גומרת, כי הוא מפחד". ושוב, פרצי צחוק של כל הנוכחים באולפן, חיקויים של המבטא שלי (לאה לב, יצא לך הכי מוצלח, כי הרי יש לך שני הורים מאותו מוצא עם אותו מבטא, נכון?) ורמיזות על האורגזמות שאני מקבלת והפורנו שאני צופה בו

רגע, אתם מכירים אותי, אין לי בעיה עם פורנו ואין לי בעיה עם אורגזמות. אני מתעסקת בנושא, מה לעשות, כי חוץ מלהיות "רוסיה משוגעת" אני עורכת וכותבת ב-YNET, כותבת במדור יחסים וסקס ב"לאישה" ועושה "פותקאסט", שאמנם עדיין נמצא בתחילת דרכו, אבל כבר ברור לאן זה הולך. כי אלפי האזנות לכל פרק זה לא במקרה וזה מצביע על תוכן איכותי, גם אם אחת המגישות היא בעלת מבטא רוסי כבד ומקשקשת על סקס ללא הכרה.

אבל באותו רגע הרגשתי שאני דמות קרטון, הרוסיה המשוגעת הזאת שהעזה לפתוח את הפה ולדבר עם מבטא על אורגזמות בתוכנית רדיו. זה הרי כל כך מצחיק, משהו, כמו הכלה הרוסיה הזאת בסברי מרנן, כאשר תיאור הדמות שלה הוא באורך שורה אחת. אוי, נזכרתי שלפני כמה ימים קיבלתי הזמנה לאודישן בסדרה "דוקומנטרית" שמצלם אחד הקומיקאים הבולטים בישראל. גם שם תיאור הדמות הסתכם בחצי שורה, 5 מילים: "מעסה רוסיה קשוחה, בת 40".

"רגע, אבל זאת תוכנית סאטירה, נכון?" הגיבו (יש לומר בהיסוס) ההפקה והמאזינים הקבועים.

"שמת לב שהטרידו אותך מינית בשידור?" שאלו כמה חברות.

"נעלבת?" שאלו כל השאר.

כן, אלה שאלות שעברו במוחי בשלושת הימים האחרונים ויש לי תשובה מנומקת מאד לכל אחת מהן.

האם זאת תוכנית סאטירה? לא. סאטירה עושים מתוך מודעות עצמית, לא מתוך רצון לצחוק על המבטא של אחרים. פאק, זה קשה לעשות שעתיים של סאטירה ביום, מי כמוני יודעת. ברור שהרבה יותר קל להשמיע קטע מתוכנית אחרת וליצור דמות של רוסיה מדברת על סקס. אם כי וואלה, גם זה לא חדש. אבל מצחיק. מודה. נקרעתי. פיפי.

תראו, קטונתי, אבל לדעתי, אם הייתם רוצים לעשות סאטירה באמת, בגובה העיניים, בלי להשפיל או להקטין, הייתם עושים קצת תחקיר ומגלים שאני אדם מצחיק שיכול להחזיק כמה דקות שידור ולבוא לדבר איתכם על האורגזמות בכיף ואז כולנו נוכל יחד לצחוק על המבטא שלי ועל האתר המוזר הזה. רואים את ההבדל?

האם הוטרדתי מינית? לא חושבת. לא ניתן להטריד אותי בקלות. הוטרדתי מהדביליות של הסיטואציה שנקלעתי אליה ללא הסכמתי. אז אורי גוטליב דיבר על האורגזמה שלי. כן, אני חווה אורגזמות משובחות. מאחלת לכולם כאלה.

אבל כן נעלבתי. נעלבתי כי פתאום אחרי 25 שנה בישראל הפכתי לראשונה ל"רוסיה משוגעת" מול מאזיני התחנה (שמכירים אותי מהתוכנית שאני עורכת). הושטחתי עד כדי דמות קרטון בכניסה לקניון עם חיוך מפגר וכיס פלסטיק לעלוני פרסומת באזור החזה. אבל יותר מכל, נעלבתי שלא קיבלתי קרדיט ראוי. תנו לי קרדיט כפי שאתם דואגים לתת לשאר הקולגות שלכם כשאתם משמיעים את הקטעים שלהם. כי תכלס, מגיע לי. כי אני מרינה פאקינג קיגל. ולא, לא אמרתי את זה מתוך שחצנות. אמרתי כי אני כמוכם, אני הקולגה שלכם לפני שאני רוסיה/ אישה / מדברת על סקס. ולא, לקרוא לי מהממת ולהגיד שאתם אוהבים אותי לא עוזר לי כרגע.

למה כתבתי את כל זה? כי אני כבר לא בת 16 שתשב בבית לבלוע את העלבון שלה פיסה אחרי פיסה, עד שהיא נחנקת מדמעות. ומה שבטוח, לא אפסיק לדבר על סקס במבטא המתגלגל שלי. תזכרו, על אפכם ועל חמתכם, המבטא שלי עוד יגיע לפריים טיים.