פרשת אלנבי 40: מדוע בית העסק אחראי לביטחון הנשים?

מועדון "אלנבי 40" חוזר לכותרות בשבוע שעבר וזה לא מפליא כלל. הדיון בפרשייה הקודמת הצליח לכסות כל נושא, מתפישות ליברליות על מיניות ועד עדויות-שקר, אבל לחלוטין לפספס את העיקר: הזכות לבטחון אישי במרחב הציבורי. ליתר דיוק, זכותן של נשים לבטחון אישי במרחב הציבורי. כי אמנם גם גברים עוברים תקיפה מינית וזה נורא ואכזרי, אבל אלימות והטרדה מינית הן תופעות מגדריות: כשאשה יוצאת לבלות היא חשופה להטרדות, התקפות, סימום וניצול. אין לדעת איך היא תחזור הביתה. או אם היא תחזור הביתה בכלל. כשיציאה לבלות הופכת לשדה קרב, חובה לערוך בדק-בית.

 

בטחון אישי וחיי לילה הם לא רעיונות סותרים

חשוב להבהיר, אני מבלה קבועה בחיי הלילה של תל אביב. זו לא קריאה כנגד תרבות של מוזיקה רועשת, עשן, מיניות גועשת, חושך והשעות הקטנות של הלילה.  להיפך- זה בדיוק מה שאני אוהבת. המאפיינים הללו הופכים את חיי הלילה למרחב ציבורי יוצא דופן, שבו נצרכים סמים שמקובלים על פי החוק (אלכוהול) ושלא מקובלים בעיני החוק (כל דבר אחר), וככזה צריך לייצר בו כללים שיבטיחו את שלמות הגוף והנפש של כל הנוגעים בדבר. זה מורכב, אבל בפירוש אפשרי.

 

למה בתי-עסק צריכים לשאת באחריות לביטחון המבלות והמבלים?

ברים ומועדונים, הם חלק מהמרחב הציבורי האורבני עם חריגה אחת- אלו אזורי התקהלות ציבורית בבעלות פרטית. קהל המבלים נדרש לשלם כסף עבור הופעה, תקלוט, אוכל, שתייה, וכיסוי עלויות כמו משכורות לצוות העובדים, דמי אבטחה. הבעלים הוא המרוויח העיקרי מהפעילות והוא גם מי שהכי נמצא בשליטה על מה שמתרחש – לכן הוא, או היא, נושאים באחריות לשלום הלקוחות.

 

 

הרווח הכלכלי מגיע ממכירת אלכוהול, המשפיע על היכולת המוטורית, תפיסה מרחבית, כושר-שיפוט, ואף זכרון ויכול להוביל להתנהגות אגרסיבית. במרחב ציבורי הנשען על מכירת אלכוהול, חייבת להיות אחריות של שני הצדדים: הספק והקונה.

 

נשים חשופות יותר לנזקי אלכוהול מגברים

בסצנה ההטרוסקסואלית, האמצעי בדרך לרווח הוא נשים. קהל גדול יותר יגיע למקום אם "יש בנות", ומהסיבה הזו נשים נכנסות ושותות בחינם לא מעט, וגיל הכניסה המותר להן נמוך מזה של הגברים. זה יתרון וחסרון: מחד, כיף לא-לשלם. מאידך, נשים חשופות יותר ביולוגית להשפעות האלכוהול: בגלל הבדלים במסת גוף וכמות נמוכה של אנזימים מפרקי אלכוהול, יושפעו מאלכוהול יותר בהשוואה לגברים. כלומר, הנורמה של חיי-הלילה הופכת את קהל המבלות שלו לטרף קל למי שבוחר לנצל ולפגוע, או סתם להציק, בזמן שבתי-העסק מרוויחים. המינימום המתבקש, הוא דאגה אמיתית לבטחון הקהל הזה.

 

מה אפשר לעשות?

כדי לייצר סביבה בטוחה לכל המגדרים, צריך לעודד מעורבות הדדית בין קהל המבלות והמבלים, ובין הקהל ובתי העסק. כמבלות ומבלים, חשוב שנדאג אלו לאלה: להגיב לסיטואציות, להתערב (בנימוס) אם צריך. לא להתעלם כשמישהו או מישהי נמצאים במצוקה. עדיף להציע עזרה ולהיענות בשלילה מאשר לעצום עיניים מול סבלו של אחר.

בקשר שבין בתי העסק וקהל הבליינים הקמנו את "לילה טוב", במטרה לצמצם את תופעת ההטרדות המיניות בחיי-הלילה: בתהליך משותף עם בעלי ברים ומועדונים, מבלות ומבלים וארגוני הסיוע, ניסחנו אמנה וולונטרית שהעסקים החתומים עליה מתחייבים למענה לתלונות בזמן אמת, מינוי אחראי קבוע לנושא הטרדות מיניות, תליית שילוט להעלאת המודעות בנושא והדרכות קבועות לצוות העובדים.

 

"לילה טוב" פועלת בתל אביב ובבאר שבע, וקיימות התארגנויות דומות גם בירושלים ("תו מודע") וחיפה ("לרקוד בטוח").

 

על בסיס היזמה הוולונטרית ולאור האירועים הקשים החוזרים ונשנים שנחשפים בחיי הלילה, מגישה חברת הכנסת מיכל רוזין ("מרצ") בשיתוף עם לילה טוב, הצעת חוק שתטיל אחריות על מקומות בילוי למניעת הטרדה מינית בשטחם.

 

הגיע הזמן לשינוי: חיי הלילה, זירה ציבורית לכל דבר, מחייבים התערבות ופעולה אקטיבית לטובת שלום המעורבים בה. כדי להמשיך ולפתח ענף משגשג, התורם לתיירות חוץ ופנים, צריך להפנים שהמערכה אמנם מורכבת, אבל מחייבת התייחסות רצינית בחוק ובתרבות. עוד היום.

 

לפרטים נוספים על ?לילה טוב? ולהצטרפות לאמנה

תגובות (0)
הוסף תגובה