רמה בורשטין חזרה ליצור קולנוע אחרי שנים כאישה חרדית וזכתה להצלחה מטאורית

רמה בורשטין יכולה להתרווח בסלון ביתה בשלווה ולדעת שהיא את שלה עשתה. נכון, יש עוד דרך ארוכה של יצירה לפניה, אבל בורשטיין עשתה את מה שנשים חרדיות מעטות עשו לפניה – לשבור את תקרת הזכוכית ולגשר בווירטואוזיות מופלאה בין העולם החילוני לזה החרדי, כשכל אחד מהם נראה מהצד השני זר ומנוכר.

 

 

קולנוע של נשים בישראל: תמונת מצב

כמה מהסרטים שנוצרו בישראל מאז קום המדינה נוצרו בידי נשים? רמז: לא מספיק. הנתונים המבאסים והרשימה המלאה

לכתבה של סמדר זמיר

 

בורשטין בת ה-49 היא סופרת, תסריטאית ובמאית שנולדה בארצות הברית ועלתה ארצה כשהייתה בת שנה בלבד. אפיזודה קצרה נוספת בארה"ב בתקופת הלימודים בתיכון, ומיד כשחזרה לארץ מצאה את עצמה לומדת במחזור השני של בית הספר הנחשב לקולנוע "סם שפיגל" בירושלים. היא לא נולדה במשפחה חרדית: אביה היה ימאי ואמה זמרת ג'אז ושחקנית אמריקאית. מה הסיכוי שעם כל נקודות הפתיחה הללו תחליט בורשטין לחזור בתשובה בשנת 1995 ולנטוש את חלומותיה היצירתיים לעשות סרטים? אבל כך היה: היא חזרה בתשובה כחודשיים אחרי סיום הלימודים, החלומות ליצור סרטים בעצמה ננעלו באיזושהי מגירה, ובורשטין החלה ללמד קולנוע בבתי ספר ביניהם "מעלה" הנחשב, וכן לביים סרטים לאוכלוסייה החרדית.

 

אלא שהיצירה דגדגה ובעבעה בשיפולי הבטן. לפני כ 4 שנים נחשפנו כולנו לסרטה המופתי "למלא את החלל" שזכה לתשואות ברחבי העולם וקיבל בין היתר גם את פרס השחקנית הטובה בפסטיבל וונציה, שהוענק להדס ירון. בגיל 45 , כמעט 20 שנה אחרי שחזרה בתשובה, חזרה בורשטין והגשימה אולי את חלומם של יוצרי קולנוע רבים בארץ. "למלא את החלל" היה סרטה החילוני הראשון מאז החזרה בתשובה. בראיון שנערך עמה לאחר צאתו הודתה שבעלה צפה בסרט אך ילדיה לא. "הקהילה בה אני חיה מקבלת את הסרט בפרגון חזק מאוד. רובם צפו. יש כאלה שלא יצפו. זו בעיה", אמרה אז על ההשלכות של עשיית סרט שכזה כאישה חרדית למהדרין.

 

 

אחרי פסטיבל ונציה היא זכתה בפרס אופיר הנחשק על התסריט הטוב ביותר (אחד משבעה פסלונים שקטף). לאחר הזכייה המרגשת סיפרה שהרעיון לתסריט ולסרט התגבש לו בשקט בשקט בעליית הגג של ביתה יחד עם השחקנית עירית שלג חברתה, גם כן חוזרת בתשובה, שקטפה את פרס שחקנית המשנה. "ששתינו יושבות בין הסירים במטבח ואומרות: אולי נעשה איזה סרט?" סיפרה בורשטין בראיון. "מדהים שהגענו עד כאן". 

 

בניגוד למה שחושבים, הקולנוע החילוני לא קרץ לה מאז החזרה בתשובה. היא מספרת שלא היתה לה שאיפה לחזור לעולם הזה, וכמו כן מצאה את עצמה יצירתית ומאושרת בעבודתה כמורה וכבמאית סרטים למגזר החרדי. הדחף לעשות את הסרט היה בעיקר מתוך מניע אידיאולוגי. לטענתה אין לה דרייב אמנותי שמניע אותה, אבל מה שעקצץ היה בעיקר הרצון להשמיע את קולו של המגזר שלה על המסך. "אין לי הצהרה של 'תראו את החרדים'. פשוט הרגשתי אילמות במובן התרבותי", סיפרה בשנת 2012 לעיתונאי נחום מוכיח. "העולם התרבותי של המגזר החרדי הוא אילם, הספרות שלו, למשל, לא חוצה מגזרים. הם לא שם להגיד משהו כדי שהעולם ישמע. לא רציתי להציג אותם כמתוקים ונפלאים. העולם הזה מורכב, כמו כל העולמות".

 

"אבאל'ה, רחם על הבת שלך, כי אתה עושה סרטים, לא אני". צילום: לאה גולדה הולטרמן

 

מצלמת ובוכה

הצילומים של "למלא את החלל" לא היו קלים עבור בורשטין, שיצאה מידי בוקר בשעה ארבע לצילומים בבכי. באותה תקופה היא סיפרה על החרדות שליוו אותה בעשיית סרט חילוני כמעט כנגד אמונתה: "יצאתי לדרך ובדמעות ביקשתי 'אבא'לה, רחם על הבת שלך, שהיא ממילא מתערבבת עם כולם, ושוכחת אותך בכל רגע נתון, ותעשה שלא אשתלט ושלא אהיה תקיפה ותנהל אותה כי אתה עושה סרטים, לא אני". בתוך תוכה ידעה כי מדובר בשליחות ובסוג של תיקון עוול.  "יוצרים חרדים ויוצרים חילונים מתעניינים בדרך כלל בחיי החרדים רק מנקודת המבט של 'מה התורה אוסרת ואני רוצה'. לחיות בתוך עולם התורה זה לא משהו שנראה להם מעניין מספיק כשלעצמו. וזה מוזר בעיני".

 

אם תשאלו את רמה, היא תאמר לכם שעל אור הזרקורים היא היתה מוכנה לוותר ומיד. "אני עוף מוזר בתעשייה, וזה מעניין אנשים וכמובן את התקשורת, ועם הזמן הבנתי שאני צריכה לעשות את זה, למרות שאני משלמת את המחיר הכבד של הוויתור על האנונימיות. הייתי שמחה לוותר על זה ולהתבונן בזה מהצד. אבל אני לא מטומטמת ומבינה את הכוח הזה". על השטיח האדום בפעם הראשונה בוונציה היא כמעט התעלפה, וטענה שלא התכוננה כראוי. "תראו את כל היפות האלה", אבל "רק שלא יהיו בושות" היא שיננה לעצמה. אלא שכיום ארבע שנים אחרי ההצלחה המטאורית של סרטה הראשון חוזרת שוב בורשטין לפסטיבל ונציה רגועה יותר, והפעם עם הסרט "לעבור את הקיר", שכבר הספיק לזכות בתחרות orizzonti section.

 

מתוך "לשבור את הקיר", באדיבות נורמה הפקות

 

הצילומים לסרטה השני והחדש נערכו בשנה שעברה ביפו, ועל אף שגם הפעם מדובר בסיפור חייה של בחורה צעירה בעולם החרדי, מדובר דווקא בקומדיית מתח רומנטית שמתארת את המסע שעוברת הדמות הראשית, מיכל – חוזרת בתשובה שארוסה ביטל את החתונה. "יש אולם, יש לי שמלה, קטן על אלוהים להמציא לי חתן", עד לל"ג בעומר יום החתונה.

 

"מיכל מטלטלת בין אמונה לשיגעון, בין תמיכת המשפחה לזלזול מצד כל האחרים, בין הטרגי לקומי ובין מרחב האפשרויות שלה למחויבויותיה", אומרת רמה על סרטה החדש. "כל אלו מייצרים דו-שיח בין עולם קסום למחוספס שנוכח בסרט על כל מרכיביו". בסרט משתתפים נועה קולר, עמום תמם, עוז זהבי ועוד. הוא צפוי לעלות לאקרנים בארץ בסביבות חודש אוקטובר. וכנראה שגם הפעם אנחנו הולכים להיות מרותקים למסך ולרמה בורשטין מחדש.

תגובות (0)
הוסף תגובה