סערת הבורקיני: צרפת לא נלחמת בטרור, היא נלחמת בנשים

בית המשפט המנהלי בצרפת השעה במהלך סוף השבוע את האיסור על לבישת הבורקיני, הלוא הוא בגד הים המוסלמי המאיים והנורא, מכיוון ש"לראשי ערים אין סמכות לשלול חירויות אזרח וחופש דת אלא במקרים שיש ההוכחה לסיכון הביטחון הציבורי". או במילים אחרות: תגידו לי ראשי הערים, השתגעתם?

בשבוע שעבר נחשפנו לפנינת החכמה והנאורות של ראש עיריית קאן, דיוויד לינסארד, לפיה יחול איסור על נשים מוסלמיות ללבוש בורקיני בחופי הריביירה, ומי שתעז לעבור על החוק תאלץ להיפרד מ-38 יורו (במחיר הזה ניתן לקנות שני בורקיני, סתם לשם השוואה). ההסבר למהלך היה שיש לאסור על בגדים בעלי סממנים של תמיכה בטרור, "בגדי ים המציגים סממנים דתיים באופן ראוותני, בימים כאלה בהם צרפת מהווה מטרה להתקפות טרור, עלולים לגרום להפרעה בסדר הציבורי – ויש למנוע זאת", כתוב בחוק. רק מה שהוא שכח זה פרט שולי שלפיו הרוב המוחלט של הפיגועים בצרפת בוצעו על ידי גברים, שהם, למזלם, לא צריכים ללבוש בורקיני בים.

בורקיני מהו?

אז כל הסערה התרחשה סביב ההמצאה של המעצבת הלבנונית- אוסטרלית אהדה זנטי, בגד ים לנשים מוסלמיות, אשר מאפשר להן לשמור על צניעותן ולהנות מהעולם בעת ובעונה אחת. ההמצאה נועדה לפתור את המצב בו נשים מוסלמיות מונעות מעצמן בילויים ואורח חיים נורמטיבי, ומאפשרת להן לקחת חלק אפילו בבילוי שעלול להיתפס בחברה דתית כשנוי במחלוקת כמו ביקור בים. את ההמצאה הזאת, שעלולה לשלב נשים מוסלמיות באורח החיים בריביירה, רחמנא לצלן, החליט דיוויד לינסארד לתקוף. אין ספק שלינסארד חזק מול הטרור.

הבורקיני יורד, הטורבן והזקן נשארים

יתכן שקיימות נשים טרוריסטיות שמסתובבות ברחבי הריביירה עם משאלות לב איומות ונוראות, אך כאמור מרבית פיגועי הטרור בצרפת התרחשו על ידי גברים. המאבק העיקש של לינסארד בטרור מתעלם מהעובדה הזו. הבורקיני הוא סממן דתי המזוהה עם הטרור הוא טוען, וכראש עיר הוא חייב לתת לאזרחים שלו תחושה שהוא מטפל בטרור ביד רמה ולא מתפשרת. אבל לגשת לגברים ברחובות ולהוריד להם את הטורבן מהראש או לגלח להם את הזקן זה קצת קשה מדיי עבורו, אז הוא בחר בדרך הקלה – לגשת לנשים שנופשות בים ולהוריד להן את הבורקיני. מהן הוא לא מפחד. בזמן שתאי טרור מתפתחים ברחבי צרפת, תאים שהשלטון יודע בפירוש היכן הם נמצאים, כוחות הביטחון נשלחים לים להפשיט נשים מוסלמיות מהבורקיני שלהן. הכל בחסות מיגור הטרור.

חופש דת וחופש מדת?

סיפור האהבה של צרפת עם חופש מדת לא החל עם המצאת הבורקיני. כבר ב-2010 אישר הפרלמנט הצרפתי לאסור בחוק לבישת רעלה המסתירה את הפנים והגוף בציבור, המוכרת בשמות בורקה או ניקאב. החוק הזה זכה לתמיכה נרחבת בפרלמנט, בעיקר עקב התוספת לחוק שלפיה אסור לעטות כיסוי פנים כמו קסדה או מסכה. כדי להאבק בטרור ולמנוע אותו, יש לראות את פרצופם של העוברים והשבים.

בצרפת, כידוע, אסור לעטות סממנים דתיים בבתי ספר ומוסדות חינוך ממלכתיים, מתוך הצורך לשמור על חופש מדת במדינה. ישנה ביקורת רבה כלפי צרפת בעניין זה, על כך שהיא פוגעת בחופש הדת במדינה. האם כפייה חילונית נאורה יותר מכפייה דתית? זאת אולי השאלה הכי פופולרית שעלתה בשבוע האחרון ברחבי העולם.

שומעים? לא יקרה

לאחר שבוע של דיוני דת ומדינה ברחבי העולם,  החליט בסוף השבוע האחרון בית המשפט המנהלי העליון של צרפת כי האיסור על לבישת בורקיני הוא לא חוקי באופן ברור ומפר את חירויות האזרח, בהן חופש התנועה וחופש הדת. בהחלטת בית המשפט היה כתוב כי יש להגביל חירויות אדם רק אם קיימת סכנה מובהקת לסדר הציבורי, והוחלט כי מקרים של לבישת הבורקיני לא בדיוק עונים על ההגדרה הזאת. במילים אחרות, מה לעזאזל חשבתם לעצמכם? השליחות המתרבתת זה כל כך המאה ה-19.

אז בארצות מוסלמיות אסור לנשים להסתובב בלי, ובצרפת אסור להן להסתובב עם. אולי נעשה עסק? נשים יחליטו לעצמן אם הן מעוניינות לעטות כיסוי ראש או לא. אני יודעת שזה רעיון קצת מהפכני, ממש מקדים את זמנו, אבל אולי שווה לשקול את זה. נכון להיום אף אחת לא עלתה על משאית ודרסה 50 איש למוות, אבל אם ממש תעצבנו אותנו אז נלך עם בורקיני לים. ממש סכנת נפשות.