בוכה? לא יהיה סקס הלילה

כולם מכירים את המשוואה עם הנעלם הכי קבוע, שבכי ממיס לב כל גבר, אבל עכשיו כנראה יש לכך גם הוכחות מדעיות. ממצאי מחקר, שמתפרסמים  ביום חמישי, בגרסה המקוונת של כתב העת המדעי Science, מעלים השערה לפיה, הרחת דמעות של נשים – אפילו שלא בנוכחות האישה עצמה – מפחיתה את רמת העוררות המינית של גברים.

את בוכה – מה בעצם את רוצה לומר?

מי שביצעו את המחקר, הם קבוצת תלמידים וחוקרים, מקבוצתו של פרופ' נועם סובל, במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע. "בתחילה בדקנו מהי התקשורת האנושית שמתווכת עלי ידי דמעות, ורק במקרה גילנו את ההשפעה על העוררות המינית", מתאר הדוקטורנט עידן פרומין את השתלשלות האירועים.

 

על פי המחקר, בכי הוא תופעה אנושית ייחודית ואוניברסלית, באמצעותו אנחנו שולחים לסביבתנו מגוון איתותים רגשיים. מה שגילו במכון ויצמן הוא, שהדמעות מכילות מסרים אשר חלקם מקודדים בחומרים כימיים הכלולים בנוזל הדמעות עצמו. המשמעות הנגזרת מכך היא, שלמרות שבני אדם מגיבים בעיקר למסרים חזותיים ושמיעתיים, עדיין קיימים במוח האנושי מנגנונים שאופיניים לבעלי חיים, וקשורים לסיגנלים כימיים.

 

בני-האדם, בדומה לרוב בעלי-החיים, משחררים חומרים דרך נוזלי הגוף, אשר נושאים מסרים לבני מינם. מספר מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו, לדוגמה, כי חומרים המצויים בזיעה של בני אדם נושאים מגוון של איתותים רגשיים ואחרים, המיועדים לאלה המריחים אותם. אלא שדמעות, בניגוד לזיעה, הנן חסרות ריח.

ההבדל בין בכי לבכי

בשלב הראשון ביקשו החוקרים מגברים-נבדקים להבחין בין הריח של צנצנת המכילה דמעות – אשר התקבלו מנשים מתנדבות שצפו בסרטים עצובים – לבין צנצנת זהה המכילה תמיסת מלח. הנבדקים לא הצליחו להבדיל בין הדוגמאות.

 

בהמשך, התבקשו הגברים לענות על שאלון פסיכולוגי סטנדרטי (שאלון הקמן), שאחת משאלותיו נוגעת לעוררות מינית. "ראינו שיש הבדל בין גברים שהריחו דמעות לבין אלה שהתבקשו להריח תמיסת מי מלח, בנושא העוררות המינית. ולכן המשכנו בבדיקות נוספות", מתאר פרומין.

 

הניסוי נעשה בצורה כפולת-סמיות (double blind), כלומר, הן הנבדקים והן הבוחנים לא ידעו מי מהנבדקים קיבלו את הדמעות, ומי את תמיסת הביקורת. לדברי פרומין, החוקרים העריכו כי יתקבלו דווקא ממצאים הפוכים, וציפו כי הרחת הדמעות תעורר בגברים עלייה באמפתיה וירידה במצב הרוח. משיכה מינית נמוכה כתגובה לדמעות נשיות לא היתה בהנחת העבודה שלהם.

 

לכן כדי להבין טוב יותר את הממצא המפתיע תוכנן ניסוי נוסף, בו התבקשו גברים לצפות בסרטים מרגשים לאחר שהריחו דמעות או תמיסת מלח. במהלך הצפייה בסרטים התבקשו הנבדקים לדרג את מצבם הרגשי. במקביל, נמדדו פרמטרים פיסיולוגיים המצביעים על מידת העוררות המינית, כמו טמפרטורת העור וקצב הלב. הנתונים שמסרו הנבדקים הראו כי הרחת הדמעות לא גרמה לנבדקים להרגיש עצובים יותר במהלך הסרט.

 

עם זאת, המתנדבים שנחשפו לדמעות דירגו נמוך יותר את רמת העוררות המינית שלהם. הבדיקות הפיסיולוגיות סיפקו עדויות מוחלטות הרבה יותר: הנתונים הראו כי בעקבות הרחת דמעות חלה ירידה במדדי העוררות המינית, ובהם ירידה משמעותית ברמת הטסטוסטרון – הורמון הקשור בעוררות המינית.

בכי וסקס הולכים ביחד?

פרופ' סובל ושותפיו חזרו על הניסוי, תוך שהם עוקבים אחר פעילות המוח של הגברים הנבדקים, בזמן אמת, באמצעות סורק fMRI. המדענים גילו כי לאחר הרחת דמעות נשים חלה ירידה משמעותית בפעילות באזורי המוח הידועים כמעורבים בעוררות מינית.

 

פרופ' סובל: "המחקר מעלה מספר שאלות מעניינות. למשל, מהו החומר הכימי האחראי לתגובה הזו? האם סוגים שונים של מצבים רגשיים שולחים לסביבה איתותים שונים? האם הרכיבים שבדמעות נשים שונים מאלה שבדמעות גברים, או ילדים? המחקר הזה מחזק את הרעיון שאיתותים כימיים – גם כאלה שאיננו מודעים להם – שמשגרים בני-אדם, משפיעים על התנהגותם של בני אדם אחרים".

 

"ייתכן שדמעות הן סוג של מסר שנשים מעבירות לגברים במהלך ימים מסוימים בחודש, כסוג של עדות כך שאין מעוניינות ביחסי מין, וכעדות לכך שאינן פוריות בימים אלה", משער פרומין, "זה נושא ששוה להמשיך לבדוק אותו. אך מה שברור לנו מעבר לכל ספק הוא שאנחנו, כבני אדם, משתמשים בסוגים שונים של תקשורת, ולא רק ויזואלית או מילולית". 

תגובות (0)
הוסף תגובה