4 דברים שעושים לי מיגרנה, בסדר עולה

יש המון המון דברים שעושים לי כאב ראש, בואו נודה, אבל הפעם החלטתי ללכת על ארבעת הגדולים, פלוס בונוס אחד ממש עצבני. היה קשה, קצת, לדרג אותם, כי עקרונית, כל אחד מהם טומן בחובו פוטנציאל הרסני ביותר משל עצמו – אבל הצלחתי:

 

4. במקום הרביעי נמצאות שתי הבנות של השכנים שלי מהקומה העליונה. מדובר בשתי נערות-עשרה, נטולות חן, הדר, שכל וטעם במוזיקה. איך אני יודעת, למשל, שההורים שלהם נסעו לחופשה/לעבודה/לא יהיו בבית בשעות הקרובות? המוזיקה שבוקעת מהגג של המשפחה הוא הסימן הכי מסגיר. הסימן השני הוא עשרות אם לא מאות האופניים החשמליים שממלאים את חדר המדרגות של הבניין – עדות לכך שהילדות גם עושות מסיבה עם כל השכבה. בשבת האחרונה, למשל, בשעה 14:58 בצהריים, שעת שנ"צ חוקית וממוסדת, הדליקה הילדה הבכורה (15) את הסטריאו הביתי, ומוסיקת הזבל-MTV-היפ הופ איומה בקעה ממנו, והגיעה עד לרחוב המקביל, ולדעתי גם אחריו. שקלתי לעלות לצרוח עליהן, אבל ויתרתי. כי לדעתי הן לא דוברות עברית או לא ממש מבינות אותה טוב. הסתפקתי בלאטום חלונות ותריסים ולחכות למותי.

 

 

המזונות שעושים לנשים מיגרנה. צפו

סה"כ כ-10% מהאוכלוסייה סובלים ממיגרנה, מבין הסובלים, יש פי שלוש נשים מגברים. 

 

רוצים לדעת באילו גילאים התופעה שכיחה ביותר? האם מדובר בעניין גנטי? והאם יש מזונות שיכולים למנוע או לגרום למיגרנה? היכנסו כדי לגלות את כל הסודות מאחורי מיגרנה בקרב נשים >>

 

 

3. במקום השלישי נמצאת המחנכת של בני הצעיר (כיתה ו'). מדובר בגרפומנית-טכנולוגית ששולחת לנו בערך פעם ביומיים מייל מאוד מפורט על הפעילות האחרונה שעשתה הכיתה, כולל פרומואים לפעילות של הימים הקרובים, כולל טפיחות עצמיות על השכם על פעילות מצוינת בשבוע שעבר. בשבוע הבא, אם רציתם לדעת, יש מסיבת לכבוד ראש השנה. נכון שאפשר להסתפק במייל עם שלוש שורות שתכנו הוא "ביום חמישי בשעה 17:00 ניפגש בכיתה למסיבת ראש השנה"?. אז לא. חוסכת מכם, אבל זה מייל של 800 מילה.

 

2. במקום השני נמצא עמיתי לעבודה שמשרדו ממוקם 2 מטר משלי. הוא עצלן כפייתי, שקרן פתולוגי, חנפן בלתי נלאה, וטיפש, שזה הכי חמור. אין ישיבה, פגישה, שיחת טלפון או סתם סמול טוק שהוא לא מרגיש צורך להידחף, להגיד את דעתו ולפזר בדיחות סרות טעם וגם לא-פוליטיקלי קורקט בעליל (והוא בכלל לא מוזמן לרוב הפגישות האלה). תהיתי, בעבר, איך קרה שהוא עבר את הסינון הקפדני מאוד של מנהל משאבי האנוש שלנו. כשתהיתי את זה בקול רם בטעות, ליד עמדת המזכירות, קיבלתי גם תשובה. הוא הבן של עורך הדין של החברה. הכבשה השחורה, אבל עדיין בן שלו.

 

1. במקום הראשון נמצא בן הזוג שלי, שהוא איש יקר לכל הדעות, חסיד אומות עולם וגבר בנוי לתלפיות – שמשום לא מקבל את העובדה ששנינו חצינו את גיל 45, שאנחנו עובדים שנינו במשרה מלאה, וששנינו הצלחנו לגדל שלושה ילדים עם מעט מאוד בעיות פסיכולוגיות נראות לעין. הוא לא מקבל את העובדה ועדיין חושב שאנחנו צריכים לעשות סקס לפחות שלוש פעמים בשבוע ("וזה המינימום בעיניי, שתדעי לך"). לא מצליחה להבין איפה הוא רואה שיש לי זמן פנוי להשקיע בפעילות המבורכת הזו, ואמרתי לו כבר עשרות פעמים שבשביל זה המציאו את שישי בבוקר. כשהילדים בביה"ס או ישנים (כי הם הבריזו מבית הספר). בינתיים, אם רציתם לדעת, הממוצע הוא 2.4, ולדעתי זה גם יותר מדי.

 

 

הבטחתי בונוס ולכן אקיים:

הבונוס האלמותי, הבלתי מנוצח והאולטימטיבי, הוא אנשים שלא יודעים להשתלב בתנועה או לעבור ממסלול למסלול. אין לי כוח אפילו לתאר את הקריזה שאני חוטפת כשאני נתקעת אחרי אחד כזה (שדינו, בעיניי, מוות) שנוסע במהירות של 40 קמ"ש (בכביש מס' 1, במסלול השמאלי),  מסמס לעתים, או לעתים סתם לא רואה כלום כי השמש מסתירה לו, אבל הכי חשוב: הוא תוקע את התנועה, ושכולנו נקפוץ לו. מלך.

תגובות (0)
הוסף תגובה