טיפול רפואי לשמנות: לא מקצועי, לא רציני, מזלזל ומסכן חיים

לפני שנתיים בערך הלכתי לרופא משפחה ממש חולה, עם חום, שיעול, בחילות, כאבים… הכל ביחד. בשארית כוחותיי החלושים גררתי את עצמי אליו. כשהתחלתי לספר לו על התסמינים, הוא מיד קטע אותי והציע ניתוח שרוול. הייתי בשוק. מה הקשר? בקושי יכולתי לדבר, אז נאלצתי לשמוע אותו מברבר בלי סוף על איזה כיף יהיה לי להיות רזה, כמה זה פשוט וקל, יכולה אפילו להשמין עוד קצת כדי להגביר את הסיכויים לזכות בהליך הכירורגי. הוא אפילו הגדיל לעשות והרים את החולצה שלו תוך חשיפת כרס קטנה ו2 פטמות, כהוכחה, כשסיפר שהוא עצמו עשה את הניתוח לא מזמן.

עוד באון לייף:

עזבתי את החדר בלי שזכיתי להתייחסות רצינית או מקצועית לסיבה שבגינה הגעתי מלכתחילה.

הייתי עצובה, פגועה ומאוכזבת וככה זה כמעט תמיד כשאני הולכת לרופאים. החלטתי להוציא קצת קיטור וכתבתי בקבוצה בפייסבוק על מאורעות אותו יום. פתאום החלו לצוץ המון נשים, אחת אחרי השנייה, עם סיפורים דומים על יחס מזעזע מרופאים, על בעיות בריאות שנזנחו ללא טיפול הולם בנמצא. על חיים שלמים של מפגשים מחרידים עם עולם הרפואה. מסתבר שהתופעה רחבה משחשבתי.

טל שנטל, 30, נזכרת באחת הפעמים הראשונות שנתקלה בתופעה:
"כאב לי הגב לאחר תאונת רכיבה עם רולר בליידס. נסעתי עם אמא שלי לבית חולים בחיפה ואחרי בדיקות שלחו אותי לאורתופד. כשנכנסתי אליו, הוא הרים את מבטו אלי ונאנח. אמר "שבי", וכשציינתי שכואב לי לשבת היה לו מבט משועשע. לאחר מכן הוא קם, ביקש שאתכופף קדימה, ואז אמר בדיאגנוזה מקצועית למדי: "את שמנה. תרדי במשקל, תעשי ספורט, תהיי פעילה והכל יעבור. בשביל עודף משקל לא באים לבית חולים." הייתי בשוק! ילדה בת 14.5 – 15 שהדבר היחיד שהיא רוצה זה ליהנות בחופש הגדול מהרולר בליידז ונמצאת כל היום בחוץ. נאלמתי דום. שתקתי לאורך כל הביקור ולבסוף הלכנו הביתה ללא המשך טיפול".

בשביל עודף משקל לא באים לבית חולים. טל שנטל

איך הרגשת כשיצאת ממנו?

"הרגשתי נורא עם עצמי, לא הבנתי למה המשקל שלי מגדיר את הצורה בה נותנים לי טיפול. הרי הייתי פעילה, אז למה נאמר לי שאני לא? הרי אני נערה בריאה – אז מדוע הוא אמר שאני לא? אני באה מבית של עודף משקל. אצלי זה התחיל בגיל העשרה, אבל גדלתי בבית עם אם ואחות שמנות ובסופו של דבר כולנו היינו שמנות. הרגשתי אשמה על מה שאני, על הבית ממנו אני באה, על חוסר ההתאמה שלי לסביבה. כאב לי לדעת שלמרות הכל, ביציאה מבית החולים אמא שלי אמרה לי שהמשקל שלי לא מגדיר אותי, בידיעה שזה שקר."

זה קרה מאז שוב?

"לא הפסיק אף פעם. רופא שבדק מתגייסות בבקו"ם אמר לי "לפעמים בריא להשאיר אוכל בצלחת". בביקור הראשון אצל הגניקולוג, עוד לפני שנתתי כרטיס קופ"ח, אמר לי "את נורא שמנה, לעולם לא תצליחי להיכנס להריון". רופא עור שלא ראה בדיקות דם או הסתכל בכלל במחשב, ישר אמר לי "יש לך אקנה כי את שמנה ואוכלת שומן כל הזמן". נתקלתי בזה אצל כל סוגי הרופאים, כולל פרמדיק באמבולנס שאמר לי דברים כמו: "תעלי על האלונקה לבד. את נראית כבדה." כל פעם שאני הולכת לבדיקות דם, אותו סיפור: "אנשים כמוך, קשה להגיע לכם לוורידים", או, "את שמנה מידי אז קשה למצוא אצלך וריד". ברור לי שאחות מקצועית תמצא וריד, שפרמדיק מקצועי יעזור לעלות על האלונקה ושרופא טוב ייתן דיאגנוזה על סמך בדיקות והסתכלות ולא על סמך מבט חטוף."

למה זה קורה לדעתך?

"כי לפני הכל רופאים הם בני אדם, ולכל אדם קל יותר להישען על סטיגמות כדי לא לעבוד קשה. למה שיבדוק אותי אם יכול לבטל את הצורך בדיאגנוזה? לצערי, רק כשיתחילו להעניש רופאים כאלה זה ייפתר. היו מקרים בהם מדובר ממש ברשלנות רפואית שיש לה השלכות חמורות. זאת אחריותו של הרופא לתת מענה טוב, איכותי ומדויק ככל האפשר, ולצערי אנחנו לא מקבלים\ות אותו".

שמנים גורמים לעצמם את המחלות

אפשר לראות את זה את היחס הזה כל הזמן. יפה דסטורי, 21, מספרת: "השנה התנדבתי בקופת החולים, ונחשפתי לשמנופוביה על ידי אחת המזכירות הרפואיות. באחת הפעמים שדיברתי איתה על השמנה היא אמרה בתיעוב על החולים השמנים ש"הם יושבים על כיסא והירכיים והישבן שלהם מידלדלים מצידי הכיסא", אמרה משהו על זה שהם גורמים לעצמם את המחלות. אצלה זה נבע מחשש גדול מאוד להשמין בעצמה, משנאת שומן.

בזמנו השיחה הזו מאוד טלטלה אותי. אני מוקפת באהבת גוף, ושכחתי ששמנופוביה זה דבר מאד שכיח בעצם, גם ממי שאמור לתת עזרה. כשדיברתי על זה עם אחד האחים שעבד איתי, אדם מדהים עם ניסיון של מעל 40 שנה, הוא הסתכל עלי במבט מחויך ואמר ש"למערכת הבריאות קל להאשים הכול בהשמנה, אבל אף אחד לא מודה בזה".

אז זה משהו ידוע.

"בטח. כמובן שכמעט בכל ביקור אצל רופא שמעתי שאני צריכה לרדת במשקל. רופא משפחה, אורתופד, נוירולוג.

שמנופוביה זה דבר מאוד שכיח. יפה דסטורי

החוויה שהכי זכורה לי היא דווקא לא שלי, אלא של קרובת משפחה אחרת שלי. היה לה קוצר נשימה במשך המון זמן, וכשהיא הלכה לרופא הוא אמר "הפתרון לקוצר נשימה הוא לרדת במשקל", וכך סיים את הפגישה. היא התעקשה וחזרה אליו פעמיים. בפעם השלישית הוא טרח לבדוק אותה, שמע צפצופים בריאות, ואבחן אסטמה. מאד כעסתי. הוא היה רופא המשפחה שלנו. הייתי ילדה שמנה ואני זוכרת אותו אומר לי בכל פעם שהייתי אצלו, לא משנה מאיזה סיבה, שאני צריכה לרדת במשקל. אני זוכרת שבאחת הפעמים האחרונות שהייתי אצלו, בסביבות גיל 16, הוא אמר שאני מאוד יפה ועכשיו אני רק צריכה לרדת במשקל ונמצא לי חתן".

וואו.

"כל ביקור אצל רופא היה מלווה בחשש לפני, והיציאה הייתה במין תחושת אשמה ועלבון. תמיד הייתי לא בסדר. הרי אני שמנה והשמנה היא הסיבה לרוב המחלות. השנה הייתי אצל רופא שאמר לי שאני צריכה לרדת במשקל ומיד הציע לי לעשות ניתוח. הייתי בהלם מהקלילות שבה הוא אמר את זה, ניתוח כל כלך מסוכן – ולהציע אותו בכזאת קלילות! הוא גם המשיך ואמר שכדאי לי להעלות 10 קילו לקראת. אני מכירה אנשים שהתקרחו בגלל הניתוח, שהתפתחה אצלם אפילפסיה!

לתת ניתוחים כאופציה כל כך קלה – ועוד בלי שבכלל ביקשתי – זה מזעזע. במיוחד שזו הייתה הפעם הראשונה שביקרתי אצלו, כך שהוא בקושי מכיר את התיק הרפואי שלי.

אני חושבת שחלק גדול מהרופאים שמנופובים, בלי קשר לבריאות בכלל. הם פשוט בטוחים שאנשים שמנים הם עצלנים, חסרי מודעות עצמית, זללנים וחזירים. הם אפילו מסתכלים על החולים השמנים בגועל. אני חושבת שאותו אח צדק. לרוב לרופאים קל יותר להפיל את המחלות על השמנה. זה פשוט דורש מהם פחות".

הרופא כל הזמן אומר לילדה שלי שהיא צריכה דיאטה

גם בביקורים הכי רגישים אצל רופאים זה קורה. מירב יום טוב, 31: "החוויה שהכי זכורה לי היא מרופאת נשים. בגיל 20 הגעתי לביקור שלישי, בהריון הראשון שלי, כשאני מודיעה לה שהייתה לי ירידת מים. היא בתגובה אמרה "את מדמיינת. יכול להיות שזה בריחת שתן, זה קורה בהריון." ולא הציעה לבדוק אותי, רק הייתה חייבת להעיר שלא חשוב להתלבש יפה ולהיראות מעולה, הכי חשוב זה להיות רזה. וככה שלחה אותי הביתה. הסוף של הסיפור? הפלה בשבוע 15, כמה ימים אחרי הביקור."

מזעזע.

"כל הסיפור הזה מזעזע. הייתה לי בעבר בעיית עמידה ממושכת, אז הלכתי למומחה התאמת מדרסים. הוא אמר לי: "את חייבת להשיל לפחות 50 ק"ג ואז אוכל להתאים לך מדרס. ושלא תתבלבלי, אני מת על שמנות".


אני מת על שמנות. מירב שם טוב

מירב רואה את הרופאים ממשיכים עם אותו היחס לבתה:"הילדה שלי שמנמונת, ובכל פעם שאני באה איתה לרופא ילדים הוא זורק לעברה שהיא חייבת דיאטה, שלא תהיה "סיפור חוזר של אמא". כאילו, מי אתה ומה הסמכות שלך לדבר לילדה שלי ככה?אין קשר לבעיה המקורית איתה מגיעים לרופא. איכשהו, תמיד הם מעדיפים להאשים את המשקל שלי. אם זה כאבי ראש, צינון, דלקת בשתן.. אפילו פטריות ברגליים! רופא עור המליץ לי לבקר דיאטנית כי "האוכל שאת אוכלת לא בריא לגוף שלך וזאת הסיבה לפטרייה ברגל. אני חושבת שזה קורה כשיש קושי בפתרון בעיה, וקל יותר להאשים את המשקל. מבחינתם שמן = לא בריא. מן נוסחה כזאת. זה לא משנה מה יש לך, הפתרון הוא לרזות ואז הכל יסתדר, למרות שברור שגם אנשים בריאים חולים לפעמים."

מה את חושבת שכדאי לעשות?
"ללמד אותם ששמן זה לא בהכרח לא בריא ועל הדרך להזכיר להם שגם לאדם שמן יש רגשות".