המכונה שתשים קץ לבעיית הרעב העולמי: תכירו את ג'יני

אילת קרסו רצתה להיות טייסת. בגיל 12 היא עיצבה את חדר נעוריה כך שיראה כמו תא טייס. בתקופה שבה קורס טייס היה סגור בפני נשים, הוריה חשבו שזו משאלה חולפת. אבל קרסו קראה את "השחף" של ריצ'ארד באך, ומצאה בו את המשפט, "אל תאמין למראה עיניך, כי כל שהן מראות לך הוא הגבול בלבד". כמי שהשתתפה בשביתת רעב למען פתיחת שבט צופים בשכונת מגוריה, ידעה קרסו כבר בילדותה לנהל מאבקים חברתיים.

עוד באון לייף:

 

צריך לנסות לעשות מהפך חברתי שיגיע מלמטה

בהתקרבה לגיל הגיוס לצה"ל, בימים נטולי רשתות חברתיות מקוונות, היא חברה לעוד שלוש נערות שכמהו להתגייס לקורס טייס, ויחד הן פתחו במאבק. במקביל לאליס מילר, שפנתה אז לבג"צ, הן האמינו "שצריך לנסות לעשות מהפך חברתי אמיתי, שיבוא מלמטה", היא אומרת. הן הגיעו עד לכנסת, השתתפו בוועדות ובכנסים, ושלחו מכתבים שהגיעו עד מפקד חיל האוויר דאז, הרצל בודינגר. החיל סירב להיענות לדרישתן, וקרסו שובצה לתפקיד מדריכת שריון. ביום שיחרורה התקבלה ההודעה שהקורס היוקרתי פותח את שעריו לנשים, וקרסו הצעירה, שהקונספט של ויתור זר לה, נסעה לבסיס סיירים כדי לנסות להצטרף לקורס. לאכזבתה, הניסיון  האחרון להתקבל לקורס טייס לא צלח, אבל קרסו הבינה שהמאבק הפרטי שלה לא היה לשווא. "בדיעבד", היא מספרת, "הבנתי שזה לא כישלון, שבעצם הצלחנו להיות חלק משינוי".

צילום ביתי

למצוא את הדרך לעוף

היא לא מאמינה במגבלות – "התבונן בכוח הבנתך, גלה דברים הידועים לך מכבר, ואז תמצא את הדרך לעוף", ממשיך ריצ'רד באך, "וזכור תמיד: השחף המגביה עוף הוא השחף המרחיק ראות". "זה מה שמוביל אותי כל החיים", אומרת קרסו, "גבולות הגזרה שאנחנו מכירים הם כלום, הם לא אמיתות, זה מה שאנחנו רואים, זה מה שאנחנו מכירים, זה לאו דווקא אמתי". יש לה תואר ראשון בניהול ותקשורת, וכסטודנטית התנדבה ומצאה את עצמה מלהטטת בין עיסוקים רבים, בנוסף ללימודים. אחרי הלימודים היא עבדה במשך תקופה קצרה במשרד פרסום אבל לא חשה מסופקת. היא רצתה להוביל, לגרום לדברים לקרות בדרך שלה. "הקמתי עסק עצמאי, שהתחיל רק איתי ולאט לאט צמח לפעילות בינלאומית מאוד גדולה. זה היה עסק בתחום התקשורת. זו הייתה ממש חוויה מדהימה: לראות עסק שגדל מכלום והופך למשהו ממשי. זה מאוד מרגש לעשות משהו במו ידייך" מספרת קרסו. את התואר השני במנהל עסקים היא לא סיימה, " הייתי עסוקה בלמנכ"ל שני עסקים, להיות מרצה ולהתחיל משפחה" ,היא מחייכת. בן זוגה הוא בעלים של חברת קייטרינג, ולזוג שלושה ילדים.

האהבה למדע בדיוני ורעב לילי הולידו רעיון גאוני

את דורון מרקו, שותפה לעסקים, הכירה כשעבדו במשרדים שכנים, והשניים התיידדו. "לפני חמש שנים הצטלבו שוב דרכינו. הוא בן אדם מבריק והחלטנו לעבוד על משהו משותף". יחד עם פרופ' דן אריאלי הם עבדו על פיתוח מוצרים פטנטביליים (כלומר, מוצרים שאפשר לרשום עליהם פטנטים). כמו הרבה המצאות פורצות דרך, גם המוצר שהפך לפרויקט הבלעדי של החברה שלהם, נולד משילוב של סדרת מדע בדיוני, ורעב של שעת לילה מאוחרת. "ישבנו איזה לילה ל'בריינסטורמינג', והיינו נורא רעבים" , היא מספרת. מתוך רעב ומתוך האהבה לסטארטרק, פתאום אמרנו 'תארו לכם שהיה לנו פה פוד רפליקטור שהיינו שמים בו קפסולה והייתה לנו ארוחה מדהימה מוכנה'. התחלנו לשוט עם המחשבות ולהפליג איתן לכל מיני כיוונים ואחרי כמה זמן אמרתי להם, 'תקשיבו, אנחנו הראשונים שאומרים שאם משהו אפשרי פיזיקלית אז אין גבולות. בואו נשב ונלמד את זה'".

עם שותפיה  פרופ' דן אריאלי ודורון מרקו. צילום ביתי.

חוסר איזון מטורף בעולם

"התחלנו ללמוד את השוק", היא מסבירה, "האם יש שוק כזה? האם אנחנו סתם מפנטזים? בזמן הזה פיתחנו לעצמנו ג'יני מכונה כזאת למשרד, לצרכים שלנו. גילינו שזה שוק שיש בו בעיות מאוד מהותיות. הצורך שלנו הוא צורך אמתי, ומה שקרה לנו באותו ערב הוא לא מקרי. הבנו שבאמת יש בעיה בתחום האוכל שנובעת משני גורמים: מהאדם הפרטי ומהסביבה. מבחינת הצרכים הפרטיים, כולנו רוצים לאכול אוכל טעים, רמת הידע והרמה הקולינרית של כולנו רק הולכת ועולה כל הזמן. זה לצד ההבנה של כולנו שאנחנו חייבים לאכול בריא. אנחנו אוכלים הרבה חומרים משמרים והרבה ג'אנק פוד, וכולנו יודעים שאנחנו צריכים לשנות את זה, אבל זה כמעט בלתי אפשרי כי אין לנו זמן".

"אנחנו מן דור כזה שרוצה הכול עכשיו –אנחנו רוצים לאכול בריא, ואנחנו רוצים לאכול טעים. בפן הסביבתי", היא ממשיכה להסביר, "יש בעיות של בזבוז. העולם המערבי זורק למעלה 30% עוד לפני שהתחלנו לבשל. בארצות הברית זה קרוב יותר ל-40%. עזבי את הבתים, כשאת מתחילה לחשוב על כמויות האוכל שנזרקות במסעדות ובתי קפה, זה מטורף. ויש את הצד הנוסף שלא מגיע אליו אוכל – מדינות עולם שלישי, מדינות מוכות אסון. יש חוסר איזון מטורף בעולם".

סיום הרעב העולמי הוא מטרה הגיונית לגמרי

קרסו מאמינה שתשוקה אמתית ורצון לעשות טוב בעולם הם המפתח להצלחה, כך שסיום הרעב העולמי הוא מטרה הגיונית לגמרי וריאלית לחלוטין מבחינתה. הג'יני שהם פיתחו היא מכונה, שהדרך הטובה ביותר לתאר אותה עבור מי שאינו מכיר את משכפל האוכל של האנטרפרייז, היא מכונת קפה לאוכל. יש מגוון רחב של קפסולות שמרכיבות מנות שונות – החל משקשוקה, דרך קוסקוס עם ירקות או מקרוני עם גבינה, ועד סלט קינואה וסופלה שוקולד. "היא כמו שף, מבצעת את כל הפעולות ששף היה עושה עבור אותה ארוחה", קרסו מסבירה, "היא מכניסה את כמות הנוזלים הדרושה, לפי הטמפרטורה הנחוצה למנה, היא מערבבת ומבשלת או אופה לפי הצורך". כשקרסו מדברת על הג'יני, החיוך שלה מתרחב, והאנרגיה המדבקת ממילא שלה הופכת לכוח טבע. אין פלא שנאס"א כבר מחכים להם (כשהיא קיבלה את שיחת הטלפון היא הייתה בטוחה שהחברים שלה מהצופים עובדים עליה, אז היא נתנה לאישה בצד השני של הקו את המידות שלה לחליפת החלל. כשהאמריקאית לא צחקה, היא הבינה שזו שיחה רצינית לגמרי) ומושלים אמריקאים מתדפקים על דלתותיהם כדי שיעתיקו את משרדיהם לארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות.

כשקיבלה את  הטלפון מנאס"א, היתה בטוחה שחבריה מתנועת הצופים עובדים עליה. צילום ביתי

מהפיכה עולמית בצבעי כחול לבן

אבל הם נשארים כאן. "חרטנו על דגלנו את נושא הכחול-לבן", היא אומרת. "אנחנו רוצים לייצר בישראל תעסוקה, לעודד את הייצור – אנחנו קודם כל ישראלים. זאת מהפכה עולמית ללא ספק, אבל חשוב לנו שזה יהיה ישראלי". זה אומר שהם צריכים להתמודד עם מגוון קשיים, אבל את קרסו דברים כאלה אף פעם לא באמת הרתיעו.

"כל מי שסביבי", היא אומרת בהתרגשות, "אם זה ההורים והאחים שלי, חברי הילדות או בעלי והילדים, כולם מכירים אותי. כולם יודעים שאני לא באמת הכי נורמלית ושתמיד הדברים שאני מתעסקת איתם יהיו בעורקיי. הם תמיד בוערים בי – אני תמיד בוערת, אני לא ישנה בלילה. בעלי מדי פעם שואל 'טוב, השבוע אפשר בלי איזה פרויקט הצלת עולם חדש?' זה יכול לטמטם והם חיים עם זה. הילדים שלי יצאו קצת כמוני. הייתה איזו נסיעה ממושכת לחו"ל שלפניה נפרדתי מהילדים והם היו עצובים. שאלתי אותם אם הם כועסים עליי והם שלושתם ענו, 'אימא, זה מה שאת צריכה לעשות בשביל העולם'".

צילום ביתי

כדורגרל בשעות הפנאי

גם ילדיה הם השראה עבורה. בזמן שידורי האולימפיאדה האחרונה הם התאכזבו מהיחס שקיבלו הספורטאים הישראלים שלא זכו במדליה. "ראיתי שכאב להם ואמרתי להם שהם צודקים", היא מספרת. במקביל, "קיבלתי טלפון מחבר טוב שרצה לקבל את כל הספורטאים שלא זכו, אז ביומיים הרמנו מיזם חברתי, ובאנו עם דגלי ישראל לקבל אותם ושרנו להם והם בכו אתנו. זה היה נורא מרגש". כשהילד שלה נרשם לחוג כדורגל, היא נזכרה שמאז ילדותה לא שיחקה כדורגל בשבת. "דיברתי עם אחת האימהות מהחוג ואמרנו, 'למה שגם אנחנו לא נזכה לקבוצה משלנו?", היא מספרת. "החלטתי שתוך שלושים יום יש לי קבוצה. מצאנו מאמן, מצאנו מקום, והיום יש לנו קבוצת אימהות מדליקות שחבל לך על הזמן. אנחנו משחקות כדורגל ועושות אימונים מטורפים, אנחנו נהנות בטירוף. בהתחלה כולם צחקו עליי, אפילו המאמן אמר לי, 'נראה אותך משיגה 11 נשים'. באמת לא היה קל למצוא אותן אבל היום יש לנו קבוצה מטריפה".

עם קבוצת הכדורגל לאמהות שהקימה. צילום ביתי

בלונדיניות צריכות להוכיח יותר 

"מאז ומתמיד מצאתי את עצמי בעולמות של גברים. בעסק הראשון שפתחתי, הייתי ילדה והיו סביבי רק גברים. את מתמודדת עם קושי. קודם כל, אני בלונדינית אז אוטומטית יש סטריאוטיפים. כשהגעתי לחמש יחידות במתמטיקה אמרו לי שהתקבלתי כי אני בלונדינית, לא משנה שהגעתי לתוצאות! יש הסתכלות סטריאוטיפית לא פשוטה. זה אחד הדברים שמניעים אותי: הצורך להוכיח שאני יכולה להצליח. בגלל זה אני תמיד רדופה להצליח לעשות את השינוי. לא רק לרצות אותו, אלא להצליח ליישם. אולי זה הלך אצלי קדימה, אבל זה התחיל מהמקום הזה שזה תמיד נורא הפריע לי. בגלל זה רציתי נשים טייסות. אנחנו יכולות הכל, יותר טוב. אנחנו יכולות לשנות את מה שאנחנו רוצות, איך שאנחנו מאמינות, וטוב יותר. אבל אנחנו צריכות להאמין בעצמנו קודם כל".

צילום ביתי

להיכשל ולהשתפר זה חלק מהאבולוציה שלנו

לא תמיד הכול הולך חלק, וכישלונות הם חלק מהיומיום שלה. שגיאה קטנה במייל שנשלח יכולה לגרום לה לייסר את עצמה שעות אחר כך. "נורא חשוב לי שהכול יעשה כמו שאני מאמינה, אבל לצד זה אני מבינה שזה חלק אבולוציוני בהתפתחות שלנו. אני מנסה ללמוד מהכישלונות ולהשתפר", היא מצהירה. כישלונות לא מפחידים אותה. מה כן?

"הכי מפחיד אותי זה שיום אחד לא תהיה לי תשוקה בעיניים. אחד הדברים הכי מפחידים אותי בחיים זה להירגע". קרסו יודעת העולם שלנו זועק לשינוי והיא, מצידה, עושה כל מה שהיא יכולה כדי להביא אותו. אבל היא יודעת שהיא לא תצליח לעשות את זה לבד. "קריטי לי שלאנשים, במיוחד לנשים, יהיה את הכוח ואת התעוזה להאמין במשהו, החל מדבר קטן כמו קבוצת כדורגל ועד עולם האוכל כולו. שיאמינו בעצמם. שאנשים יקומו ויעשו, כי ככה דברים זזים".

יזמות עסקיתמורן מימוניעוני