מרב מיכאלי, אנחנו הנשים צריכות לחגוג את המיניות שלנו

"אנחנו חיות בתרבות שבה את מקבלת לגיטימציה והצלחה דרך החצנה של המיניות ושימוש בה. זה עדיין מסר מאוד יסודי. אני מציעה להפסיק. לא להפסיק להיות מיניות או לחוות את המיניות שלנו, אלא להפסיק להיות מוכנות לסחור בזה כמטבע".

את הדברים האלה אומרת ח"כ מרב מיכאלי בראיון למיה סלע Maya Sela בליידי גלובס שפורסם בערב החג (ראיון מרתק ומומלץ), ומיד כשקראתי אותם גאו בי מחשבות רבות. כי אני בכלל רוצה להציע לנו הנשים, לפעול אחרת לגמרי, ובמובנים מסוימים, אפילו הפוך.

 

מרב מיכאלי לוחמת למעננו הנשים שנים ארוכות. רבים מההישגים שלנו כנשים בישראל חתומים על שמה, ועבורי ועבור רבות היא השראה. את המילים הבאות אני מניחה כאן כנקודת מבט נוספת. לא מתוך ויכוח, אלא מתוך רצון להרחיב את הדיון.

מיכאלי מציעה לנו להפסיק להחצין את המיניות שלנו. מיכאלי מדברת רבות על כך ש"מין משמש ככוח שגברים מפעילים על נשים בשלל דרכים" (ציטוט מפוסט של מיכאלי בפייסבוק). בכך היא כמובן צודקת. גברים משתמשים במיניות שלנו לצרכיהם הם. אך האם זה אומר שהתשובה לכך עוברת בהסתרת המיניות שלנו? או באי החצנתה? האם המיניות שלנו היא הבעיה?

 

יש בנו הנשים שלל דברים מופלאים (וקצרה היריעה): גם אינטלקט ותבונה, גם עוצמה, גם חום, חריצות, יכולת הנהגה, אינטואיציה וגם… מיניות. זה חלק מאיתנו. חלק ממי שאנחנו. כשאומרים לי: "אל תחציני את המיניות שלך", אני שומעת: "תסתירי את המיניות שלך". ומול זה קמה בי זעקה: כל ניסיון להסתיר את המיניות שלנו, אומר ניסיון להסתיר חלק מהמכלול שלנו, חלק מי שאנחנו.

 

אני מסכימה עם מיכאלי שגברים משתמשים במיניות שלנו לטובת האינטרסים שלהם. אך התשובה לכך אינה צריכה לעבור בהסתרת המיניות, שכן לא המיניות שלנו היא הבעיה. הבעיה היא הניצול של המיניות שלנו בידי אחרים – ויותר מדויק – הבעיה היא זהות המנצל. או במילים אחרות: הבעיה אינה המיניות אלא מי שולט בה. וכאן גם טמון הפתרון.

שהרי אם המיניות שלנו תהיה בשליטתנו, אז היא יכולה להפוך לסמל של כוח, עוצמה ושליטה. ברגע שאנו נחליט מה נעשה איתה (ומה לא), היכולת להשתמש בה כאמצעי לניצול תפחת, כי זה יהיה בשליטתנו. למעשה, החזרת השליטה במיניות שלנו אלינו הנשים, תשנה את המצב שבו המין משמש ככוח שגברים מפעילים על נשים.

איך נחזיר את השליטה במיניות שלנו אלינו? כנקודת התחלה, בזה שכל אחת מאיתנו תעשה איתה מה שבא לה. שזה אומר המנעד הרחב שנע בין אי החצנה מודעת של המיניות – ועד החצנה שמחה וגאה מבחירה. כלומר, הדרך להחזיר אלינו את השליטה, עוברת בכך שנהיה מי שאנחנו, עד הסוף.

 

שמעו סיפור.
זה קרה בכנס אנרגיה לפני כשנה, בימים שההפגנות שלנו במאבק הגז היו בשיאן
"
את יודעת", אמר לי מישהו מחברת "דלק" של טייקון הגז תשובה, "אם היינו רוצים היינו יכולים בדקה אחת לדאוג לכך שבוויינט תתפרסם כתבה עליך שהכותרת שלה תהיה: "בימים פעילה חברתית, ובלילות…". 
"
ובלילות מה?", שאלתי בחיוך הולך וגובר והמשכתי, "בלילות פוליאמורית? בלילות מקיימת מערכות יחסים במקביל עם גברים? עושה סקס??? מה?". הוא שתק ואני כבר צחקתי בקול, "מה כבר תוכל לפרסם עלי? את מה שאני ממילא מפרסמת בעצמי? את מה שאני ממילא מקיימת הרצאות עליו? פרסם פרסם, ואל תשכח לתת קישור לקניית כרטיסים להרצאות שלי". 
הוא השתתק לחלוטין

והנה דוגמא למיניות מוחצנת שעיקרה לחלוטין כל אפשרות להשתמש בה כנגדי.

"החליפה היא השריון של הגבר המודרני. היא מבטלת את הגוף, משאירה רק אינטלקט, סובייקט, אישיות, דעה, מקצועיות, רציונליות", מרחיבה מיכאלי בראיון על הלבוש הגברי ומוסיפה, "ומה אנחנו? לובשות רק דברים ששמים את הגוף בפרונט, וגם את הפנים מסתירות עם צבעים, תכשיטים ושיער גולש".

מעבר לכך ששיער גולש זה כיף חיים, אני תוהה אם אי החצנה של המיניות ולבישת מעין "חליפות" שיסתירו את המיניות והנשיות שלנו, האם אין בה כניעה לקודים הגבריים של החליפות? האם הדרך היחידה שלנו הנשים להשפיע על הנעשה בעולם צריכה לעבור באימוץ שפת החליפות? למה לנו? מה עם השפה שלנו?

 

המיניות שלנו הנשים אינה בעיה. היא ברכה. ברכה שאותה יש לחגוג. לחגוג איך שבא לנו הנשים. וזו המשמעות של החזרת השליטה במיניות. להיות נשים עד הסוף ולעשות עם זה מה שבא לנו. זו תהיה עוצמתנו

 

לפוסט של אור-לי בפייסבוק

תגובות (0)
הוסף תגובה